הפיכת הסכם לפסק דין

כל תביעה משפטית יכולה להסתיים בהסכם פשרה בין הצדדים, וזוהי שאיפתו של כל שופט, שכן הסכם כזה מסייע לקיצור ההליכים המשפטיים ולחיסכון בכספי הציבור, וגם מבטיח שלא יהיו הליכים נוספים בשל ערעורים שיגישו הצדדים.

הסכם אליו הגיעו הצדדים במסגרת הליכים משפטיים מקבל תוקף של פסק דין לכל דבר, ובכך מוקנה לו מעמד עליון על פני חוזה רגיל שחותמים אנשים בחיי היום-יום. הסכם כזה ניתן לשנות רק באמצעות פנייה מחודשת לבית המשפט, ואף ניתן לאכפו בקלות רבה הרבה יותר, באמצעות פנייה להוצאה לפועל.

בדיני משפחה, לשאיפה להביא להסכם בין בני משפחה ניצים יש ערך מוסף, מאחר שמדובר על מערכות יחסים מורכבות וארוכות-טווח וסכסוכים מלווי אמוציות, אשר בדרך-כלל משליכים לא רק על הצדדים לריב, אלא גם על המעגלים המשפחתיים הסובבים אותם.

גם לאחר שמסתיימים ההליכים בבית המשפט, הצדדים בדרך-כלל נאלצים להמשיך לקיים ביניהם קשר, וההסכמים הנחתמים בינהם יכולים להשתרע על פני תקופות חיים שלמות.

מסיבה זאת המחוקק קבע בבית המשפט לענייני משפחה מנגנון מיוחד, המאפשר לבני משפחה לחתום ביניהם הסכמים ולפנות מיד לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של פסק דין.

הצדדים אינם צריכים להמתין לפרוץ משבר הקשור להסכם, ואז להגיש תביעה האחד כנגד השני שתסתיים בהסכם פשרה בעל תוקף של פסק דין. הם יכולים למנוע את הסכסוך מלכתחילה, לפנות לבית המשפט ולאשר את ההסכם בפניו.

בזמן אישור ההסכם הצדדים חייבים להתייצב באופן אישי בפני השופט ולהעיד כי הבינו את תוכנו של ההסכם עליו חתמו, וכי חתימתם נעשתה מרצון חופשי. עדות זאת היא חיונית כדי להעלות את ההסכם שבין הצדדים מדרגת חוזה רגיל לפסק דין.

אין פרושו של דבר שהסכם רגיל הנחתם בין קרובי משפחה הוא חסר תוקף משפטי, אלא שבמקרה שפורץ סכסוך סביב חוזה רגיל, יהיה על הצדדים לפנות לבית המשפט ולדון בו על בסיס דיני החוזים הרגילים ללא קיצורי דרך.

מתי חייבים להביא הסכם לאישורו של בית המשפט? קיימים שני סוגי הסכמים שהצדדים חייבים להביא לאישורם בפני בית המשפט לענייני משפחה כדי שיקבלו תוקף משפטי: האחד הוא הסכם ממון או גירושים שנחתם בין בני זוג הנשואים זה לזו, והשני הוא הסכם העוסק במשמורת קטין. על הסכמים אלה לא ניתן לחתום כחוזים רגילים, והם חייבים לעבור את אישורו של בית המשפט בכל מקרה.

מתי כדאי להביא הסכם לאישורו של בית המשפט? הסכמי ממון בין בני זוג החיים כידועים בציבור ואינם נשואים וכן הסכמים בנושא מזונות אינם מחויבים באישורו של בית המשפט, אך הפסיקה כבר קבעה כי במקרה של סכסוך, היחס להסכם שאושר בבית המשפט והמשקל שינתן להסכמות המנויות בו יהא שונה מזה של הסכם רגיל. אישורו של ההסכם בבית המשפט אמנם כרוך בתשלום אגרה ובהתיצבות לדיון אישור ההסכם, אך הוא הופך את ההסכם למחייב יותר ואף פשוט יותר לאכיפה במקרה של הפרתו.

מתי לא ניתן לאשר הסכם בבית המשפט? כדי שלבית המשפט לענייני משפחה תהא סמכות לאשר הסכם, נדרשים שני תנאים: האחד הוא שהצדדים יהיו בני משפחה, והשני הוא שנושא ההסכם יוכל לשמש כנושא לתביעה בבית המשפט. הדרישה של קרבת משפחה אמנם כוללת ידועים בציבור, אך שאלה שטרם ניתנה לה תשובה חד-משמעית היא האם נכלל בתחום זה גם הסכם בין בני זוג מאותו המין. טרם ניתנה פסיקה עקרונית על-ידי ערכאה גבוהה בנושא זה, ופסיקתם של בתי המשפט לענייני סותרת ותלויה באמונתו האישית של השופט הדן בתיק.

סוג נוסף של הסכמים שלא ניתן לקבל לגביהם את אישורו של בית המשפט הוא הסכמים להורות משותפת, בין צדדים המתחברים בהסכם לצורך הבאת ילד לעולם. בפסק דין שניתן אך השבוע בעניין זה הבהיר בית המשפט כי מאחר שמדובר בהסכם הנוגע לילד שטרם בא לעולם, אין ביכולתו של בית המשפט לבדוק אם הוא תואם את טובתו של הילד הספציפי, ואין הוא יכול לקבל תוקף של פסק דין.

* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".