המדינה מודה: אזור התעשייה באר טוביה הוא חבית נפץ

בשקט בשקט, אחרי שדעכו קולות ההפגנות ושככו הדי הסיקור התקשורתי הנלהב, הגיע השבוע אחד המאבקים הציבוריים הסוערים בארץ למאני טיים: בתוך כשבועיים, לפי הערכות, יודיע החוקר המיוחד מטעם המדינה אם הוא ממליץ לאשר את מיזם הקמת תחנת הכוח באזור של באר טוביה. המלצה חיובית של החוקר תפתח את הדרך לאישור הוועדה לתשתיות לאומיות ולאחריה לאישור הממשלה. התושבים כבר נערכים לקרב התשה בבג"ץ, אך הניסיון שנצבר עד כה אינו אופטימי מבחינתם. אם לא יהיו הפתעות של ממש תתחיל בקיץ הקרוב בניית תחנת הכוח, שש שנים לאחר שנולדה היוזמה.

יזמי תחנת הכוח שאמורה להיבנות בקרבתם אמנם לא חסכו מאמץ כדי למגן את התחנה ולצמצם כל פגיעה אפשרית בסביבה, אך גם אם התחנה עצמה תהיה בטוחה הרמטית, כפי שטוענים היזמים, אין לתושבי באר טוביה וליישובי הסביבה סיבה להירגע. הוויכוח סביב הקמת התחנה חשף מציאות מבהילה שבה ללא מודעות, הכנה או תכנון מראש הצטברו באזור התעשייה הנידח עוד ועוד מפעלים שמשתמשים במאגרי אמוניה וחומרים מסוכנים לצורך תהליכי הייצור והאחסנה שלהם - מאגרים שמסכנים את חייהם של כ-20 אלף תושבים החיים בקרבתם, עם או בלי תחנת כוח.

מי שהיטיב לבטא זאת היה החוקר ברוך יוסקוביץ'. "אני מוניתי לבדוק את הפרויקט החדש ולא את המצב הקיים", אמר יוסקוביץ', "ולכן לא מענייני אולי להעלות את זה אבל מישהו בבאר טוביה לא עושה את עבודתו. התחושה שלי היא שרמת הסיכון שקיימת - עם או בלי התחנה - היא כזו שמישהו צריך לעשות שם סדר. אני נחרד מהמצב הקיים".

תחנת הכוח, שתופעל בגז טבעי, תהיה בעלת הספק של כ-430 מגה-ואט, שהם כ-3% מכושר ייצור החשמל הנוכחי של המדינה. התחנה אמורה לקום על מתחם בשטח 62 דונם באזור התעשייה באר טוביה. היזמים הם טריפל M, קרן השקעות של אברהם נניקשווילי ואנשי עסקים מברית המועצות לשעבר, המנוהלת על ידי מוטי פרידמן, לשעבר יו"ר חברת החשמל, ומשה טרי, לשעבר יו"ר הרשות לניירות ערך. טריפל M רכשה את חברת IPM, שהחזיקה באופציה על הקרקע, מידי שיכון ובינוי של שרי אריסון בדצמבר 2010. אריסון רכשה בעצמה את השליטה ב-IPM שנתיים וחצי קודם לכן, במארס 2008, מידי תהל וישראל פאוור, היזמים המקוריים, שרכשו את הזכויות בינואר 2006 מחברות גב ים וישפרו של נוחי דנקנר. כ-350 מיליון שקל הושקעו עד כה, לפי הערכות, במיזם התחנה - סכום שעשוי לרדת כולו לטמיון אם הפרויקט לא יאושר בישיבת הות"ל הקרובה. טריפל Mהשליכה את יהבה מהרגע הראשון על היחס שתקבל התוכנית בוועדה הארצית לתשתיות לאומיות (ות"ל), שבה יש רוב מוחלט לנציגי משרדי הממשלה.

במטה המאבק משוכנעים שתמיכת המדינה במיזם לא הייתה מושגת אלמלא היה מדובר בשטח פרטי וביזמים שידעו אכזבות כה רבות. "מה שמעניין את המדינה הוא שההליך הביורוקרטי יהיה כמה שיותר קצר", אומרת אורית נבו, דוברת מטה המאבק, "מבחינת המדינה יש כאן יזם שבא עם קרקע פרטית שכבר עברה את כל הליכי האישור ולא קרקע מינהל שצריך עכשיו להתחיל עם מכרז וכל שאר התסבוכת הזו. היזם ירה את החץ והמדינה באה ומסמנת מסביבו את המטרה".

במאבק במוסדות התכנון נגד המיזם נחלו תושבי יישובי הסביבה ניצחון קטן והפסד גדול. החלטת הוועדה המחוזית דרום בחודש שעבר שלא להמליץ על אישור הפרויקט עד שלא ייבדקו חלופות נוספות לאתר הייתה ניצחון סמלי בעיקרו - משום שההחלטה הקובעת היא בידי ועדה אחרת, ארצית - הות"ל - שהחליטה ביוני לאשר את התוכנית להפקדה ומינתה את יוסקוביץ' לבדוק את אלפי ההסתייגויות שהגישו התושבים באמצעות מטה המאבק. יוסקוביץ', אדירכל ששימש מהנדס ת"א וחוקר בתוכניות כמו תחנת הכוח הפחמית באשקלון, אמר אתמול כי אינו זוכר עבודה מטה כה מאורגנת ומקצועית כמו זו של מטה באר טוביה.

אצל היזמים מקבל מטה המאבק הרבה פחות מחמאות. שלא לציטוט מאשימים היזמים גורמים קיצוניים בקרב התושבים שזרעו פחד וחרדה ואף איימו על פרידמן. "המאבק הזה הוא מאבק נימב"י מובהק", אומר מנכ"ל המיזם אסף ויטמן כשהוא משתמש במונח האמריקאי שנוצר מראשי התיבות של המילים "לא בחצר האחורית שלי", ושנועד לתאר סוג מאבק שתכליתו לשמר את ערך הנדל"ן שבידי התושבים.

במטה המאבק רגישים למילה נימב"י וכדי להדוף אותה הם טוענים שהציעו חלופות קרובות לאתר המתוכנן, כולל בקרקעות מושב תימורים ובאזור צפית, שאינן קרובות למפעלי התעשייה. ויטמן טוען כי החלופה בתימורים נמצא בשטח פתוח ומנוגדת לעקרונות התכנון של המשרד להגנת הסביבה, וכי החלופה בצפית תעורר התנגדות משום שבמקום פועלות כבר תחנות כוח אחרות. "אפשר להמשיך ולדון בחלופות עוד שנים", הוא מוסיף, "אבל העיסוק בכך נועד לשרת מטרה אחת: להרוג את הפרויקט".

אפקט הדומינו

אפקט הדומינו - זה תרחיש האימים שעומד לנגד עיני מתנגדי הקמת תחנת הכוח בבאר טוביה. התרחיש מדבר על פיצוץ בתחנת הגז שיוביל לפיצוצי משנה של החומרים הרעילים בקרבתה, שהיפלטותם לאוויר תיצור סיכון מיידי לחייהם של כ-20 אלף תושבי היישובים הסמוכים, לפי בדיקות שערך בעבר המשרד להגנת הסביבה. שאלת אפקט הדומינו עמדה במוקד הדיון המסכם שנערך השבוע. בסופו גובש דוח מומחה בינלאומי ששכרה מועצת באר טוביה. אלא שהמומחה, ד"ר פיליפו גאוולי מחברת Gexcon האמריקאית, המתמחה בבטיחות מתקני גז, השאיר את השאלה פתוחה. "לא היו בידיי נתונים כדי לקבוע אם יש חשש ממשי לאפקט דומינו", אמר גאוולי, "אבל ברור שמתבקשת בדיקה כזו לאור הפוטנציאל". גאוולי קבע שמרחקי הביטחון הדרושים בין התחנה לבין מבנים מאוכלסים סמוכים צריכים להיות 180-203 מטר לפחות לעומת 40 מטר, כפי שעולה מסקר הסיכונים שערכו היזמים. לאחר שהצביע על שורת ליקויים נוספים, הגיע גאוולי למסקנה לא מפתיעה שהמיזם לא צריך לקום באתר שנבחר. אלא שבשיחה עם "גלובס" אחרי הדיון אמר כי הוא "הרבה יותר רגוע" לגבי אמצעי הבטיחות שנקטו היזמים, אך הביקורת שלו מופנית נגד המתודולוגיה לבדיקת סיכונים שקבע המשרד להגנת הסבי בה. "בישראל בחרו במתודולוגיה הדטרמיניסטית שנחשבת יחסית קיצונית מבחינת ההגנה לאוכלוסייה", אמר גאוולי, "בארה"ב מקובל להשתמש במקרים דומים במתודולוגיה הסתברותית שאומרת שאפשר לבנות תחנת כוח בקרבת עיר כשיש הסתברות מאוד נמוכה לתקלה שתגרום להרוגים. המתודולוגיה בישראל קובעת שאסור שיהיו הרוגים אפילו בהסתברות נמוכה, בהינתן התרחיש הגרוע ביותר. הבעיות שאני מצאתי נובעות בעיקר מבחירה בתרחישים לא מתאימים, מה שהופך את כל השימוש במתודולוגיה לבעייתי".

- אתה מאמין שתחנת הכוח אינה מסוכנת לתושבים?

"יש סיכוי גבוה שהתחנה לא תייצר סיכון. התושבים יצטרכו לסבול את הכיעור והרעש של התחנה, אבל לא הרבה מעבר לכך".

הקוקטייל הקטלני של באר טוביה: אמוניה, חומצות וגלידה

ריכוז יוצא דופן של מפעלי עיבוד מזון ויצרני גלידה הפכו את אזור התעשייה של באר טוביה לריכוז השני בגודלו של אמוניה אחרי המכל המפורסם במפרץ חיפה. האמוניה שבצורתה הגזית נחשבת לרעילה ביותר משמשת נוזל למערכות קירור גדולות במפעלים. בבאר טוביה פועלים בין היתר מפעלי הייצור המרכזיים של גלידות בן אנד ג'ריס ומוטה נסטלה (לשעבר טנא נוגה). בנוסף פועלים באזור מפעל תופא"פ לייצור מזון קפוא ומרכז לוגיסטי חשוב של תנובה. על פי הבדיקה שערך בעבר ד"ר ברזילי אוחסנו במוטה נסטלה 35 טון אמוניה, 6 טון נוספים בתופא"פ, 4 טון, 25 טון נוספים אוחסנו בקורניש חן, מפעל המשמש לייצור בשר קפוא.

ריכוז גדול נוסף של חומרים מסוכנים נמצא במפעל עמגל כימיקלים. היתר הרעלים שהמפעל קיבל ב-2011 מהמשרד להגנת הסביבה מתיר לאחסן בו, בין היתר, עד 70 טון חומצה חנקתית, 350 טון סודה קאוסטית, 80 טון חומצה זרחתית (85%), ו-20 טון תמיסת אמוניה (25%).

מאבק הגז בצפון: נזק של 25 מיליארד ש'

קבוצת תושבים מיישובי חוף הכרמל ועמק חפר שיבשו היום כנס בנושא אנרגיה במסגרת ועידת הקלינטק של התאחדות התעשיינים. המפגינים התעמתו עם גיל דנקנר מבעלי דור כימיקלים המבקשת להקים מפעל לייצור מתנול, אמוניה ותוצרים נוספים של גז טבעי.

מדובר בחלק ממאבק ציבורי המתנהל מ-2009 נגד התוכנית להקים מתקן צפוני לקבלת הגז ממאגרי הים. שני האתרים שנבחנים כיום נמצאים באזור מתקן טיהור השפכים של עמק חפר וסמוך לתחנת הכוח חגית ביקנעם. התושבים טוענים כי המתקן היבשתי ישמש בסיס שסביבו תתפתח בעתיד תעשייה פטרוכימית שתהיה מבוססת על הגז.

ב-2010 נדחתה תוכנית דומה להקמת מתקן באזור חדרה וחוף דור שהוגשה על ידי חברת נובל אנרג'י. הפעם עומד מאחורי התוכנית צוות מתכננים ששכרה המדינה בראשות האדריכל גידי לרמן. החברה להגנת הטבע שהתנגדה בעבר לתוכנית הודיעה על תמיכתה בהקמת המתקן, כיוון שבלעדיו לא ניתן יהיה להגדיל את היקף השימוש בגז טבעי לצורך ייצור חשמל.

מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו אמר כי אי הקמת המתקן שתכננה נובל גרמה למשק נזק כלכלי מצטבר של 25 מיליארד שקל. הסכום מורכב ברובו מהעלות העודפת של סולר ומזוט שרכשה חברת החשמל במקום הגז החסר.

אבו הוסיף כי דחיית התכנית אילצה את היזמים לבחור בחלופה אחרת להזרמת הגז שהקיבולת שלה מוגבלת ואינה מאפשרת לספק את מלוא צורכי המשק, אך הוסיף כי "יש לנו ולתושבים אינטרס משותף. אם הגז לא יגיע לצפון לא ניתן יהיה להעביר את תחנת הכוח בחדרה לייצור בגז".

ראש מטה שר האנרגיה נתי בירנבוים אמר כי לכל הגורמים כולל התעשיינים והירוקים יש אינטרס שמאגר לוויתן יפותח בהקדם האפשרי ולשם כך יש להתיר ליזמים לייצא את הגז. רכז האנרגיה באגף התקציבים אורן משה אמר כי בנוסף לעלויות העודפות של הסולר והמזוט נגרמו למשק נזקים כתוצאה מאי הסבת מפעלי תעשייה להפעלה בגז. בהתייחס לטענות התושבים כי יש להקים את מתקני

הטיפול בגז בים אמר משה כי "אי אפשר לשלוח את הגז אליי הביתה באימייל מהמאגר שנמצא 2 קילומטרים מתחת לפני הים ובמרחק של 90 קילומטר מהחוף".

ד"ר פליפו גאבלי מחברת GexCon מבהיר "כפי שכתבתי בדו"ח הסיכונים וכפי שציינתי בפני החוקר, אני מדגיש כי קיימים תרחישים לפיהם אירוע בטיחותי שיתחיל בתחנת הכוח IPM יצא מגבולות המגרש ויגיע למפעלים המסוכנים הסמוכים ולמרכזים הומי אדם. לכן חובה לבדוק תרחישים של אפקט דומינו בצורה יסודית, תוך התבססות על נתונים רבים שלא הוצגו בתסקיר היזם, ומידול נכון כמקובל בעולם (כולל מידול המפעלים והצנרות הסמוכים, צורת איחסון החומרים המסוכנים וכיו"ב). אני דבק בדעה כי ניתוח הסיכונים, כפי שהוצג בהערכה הסביבתית של היזם, אינו קביל ומעלה דאגה לגבי ערכי הסף בהם השתמשו, ולגבי עומק ודיוק העבודה. מסקנתי היא שהאתר הנוכחי אינו יכול להיחשב מתאים למיקום תחנת כוח מבוססת גז טבעי, שכן הסיכונים חורגים מעבר לגבולות המתקן ומגיעים למפעלים מסוכנים באזור ולרצפטורים ציבוריים".