הנדוניה של נתניהו

שעה טובה ומוצלחת השיחות להקמת ממשלה חדשה בישראל החלו, ותוך קצת יותר מחודש תהיה למדינה קבוצה חדשה של שרים, אשר ינסו להיות קצת יותר מוצלחים מאלה שקדמו להם. אם לשפוט על-פי תוצאות הבחירות, שיעור ניכר מהמצביעים בישראל חשבו שהגיע הזמן לשינוי, אם לא בזהות ראש הממשלה, לפחות באלה שישבו לידו בשולחן הממשלה.

קשה לדעת אם גם ראש הממשלה בנימין נתניהו הבין את תוצאות הבחירות בדרך זו. לעת עתה, אין הוא מרבה להתבטא, אך מעשיו לא מעידים על הפנמת המסר של הבוחר. פרשת נתן אשל, הדיבורים על איראן כמשימה העליונה של הממשלה החדשה, ההדלפות על פגיעה בשכר של עובדי מדינה וסגירת בית הדין לעבודה, מעידים שכמעט שום דבר לא השתנה אצלו.

אלא שהבעיה העיקרית של השיחות הקואליציוניות אינה של ראש הממשלה, אלא של שותפים האפשריים. מבחינתם, שותפות עם נתניהו ומפלגתו משולה למה שניתן לכנות "קניית נכס רעיל". בעולם הבנקאות "נכסים רעילים" הם כאלה אשר פעם נחשבו לבעלי פוטנציאל לרווחים, אך בפועל התגלו כמקור של הפסדים גדולים, כאלה שיכולים אפילו להעמיד בסימן שאלה את עתיד הבנקים עצמם.

ה"רעילות" הקואליציונית תבוא לידי ביטוי תוך זמן קצר יחסית. ראשית, בניית תקציב ל-18 החודשים הקרובים תיאלץ כל ממשלה לקבל החלטות לא פשוטות לגבי חלוקת הנטל הכלכלי. זה תמיד קשה, אך זה הופך לקשה הרבה יותר כאשר זה נעשה על רקע של האטה כלכלית. ממה שפורסם עד עתה אפשר להתרשם, שאין ממש רצון להתעמק בחלופות לתוואי הרגיל של קיצוצים רוחביים, פגיעה בשירותים לאזרח, קיצוצי שכר והעלאת מסים עקיפים. כל אלה יאושרו בלוויית "כאילו" קיצוצים בתקציב הביטחון - אשר יוחזרו בעוד כמה חודשים - וכביכול ביטולי פטורים, אשר רובם לא יאושרו בכנסת.

תיק של התחייבויות

בכך לא תם הסיפור. שותפיו של ראש הממשלה יגלו כי לנתניהו יש תיק של התחייבויות שהוא מביא לכל ממשלה חדשה, והם שיצטרכו לפרוע אותן. מדובר באותו חור תקציבי של עשרות מיליארדי שקלים שאותו הוא רוצה לכסות. חור שנובע גם מהבטחות למקורות תקציביים ניכרים שפיזרה הממשלה היוצאת למתנחלים, למפגלות חרדיות, למקורבים למיניהם ולעוד. הבעיה: אין דרך לשנות התחייבויות אלה, שניתנו תמיד "על-פי חוק".

דבר זה צריך להיות ברור לכל חברי הכנסת החדשים שיהיו חלק מהקואליציה החדשה: לא משנה מה דעותיהם, מה ההיסטוריה האישית שלהם, ומה כוונותיהם. מהרגע שהסכם קואליציוני ייחתם, נתניהו ומעשיו בעבר ובעתיד יהיו חלק מהם לטוב ולרע, גם אם הדבר נעשה כאשר הם היו רחוקים מהפוליטיקה.

כל מימון למאחז בלתי חוקי, כל הסדר שנעשה עם גורם עסקי על-סמך קרבה פוליטית, כל מחדל במנהל הציבורי, יהיה מעתה חלק מה"פרסונה" הפוליטית שלהם. כלכלית, מוסרית ופוליטית מדובר באחריות שלהם. אם הדבר לא ברור להם היום, זה יהיה ברור יותר כאשר הם יישבו בספסלי הכנסת ויהיו מטרות להתקפות ולביקורות.

דברים אלה תקפים גם במישור המדיני. אם שר החוץ האמריקאי, ג'ון קרי, יתייצב בעוד שבועיים בירושלים, וידרוש תשובות מפורטות על התוכניות המדיניות של הממשלה, הוא ישמע, קרוב לוודאי, את אותם טיעונים שהושמעו בארבע השנים האחרונות מפי ראש הממשלה ושר החוץ שלו.

על-פי כל היגיון וכלל, הסברים אלה הופכים להיות גם הסבריהם של כל מי שיצטרף לממשלה, גם אם הם אינם מקובלים עליו, והוא בא מלא כוונות טובות, וגם אם יישבע שזה לא הוא, אלא המפלגה שלו.

כי את זאת צריכים חברי הקואליציה החדשים לדעת - מעתה אין הם קיימים בתור פרטים. הם קיימים בתור אצבעות של ממשלת ישראל החדשה.