ובליבה חומה

שני משדרים מוקדשים הערב להיסטוריה של חומת ברלין, אולי האייקון הגדול ביותר של המלחמה הקרה. אין כמעט תייר שמגיע לברלין ולא מבקר ב"צ'ק פוינט צ'ארלי" ובבית הקפה הסמוך, מעמיד פנים שהוא ג'ון לה קארה ומקווה שאולי מרגלת סובייטית תבקש אצלו מקלט מדיני. חומת ברלין הייתה הביטוי הוויזואלי המוחשי ביותר של "מסך הברזל" (ביטוי שטבע דווקא וינסטון צ'רצ'יל בשלהי מלחמת העולם השנייה): בעוד העולם המערבי נמצא לקראת עשור של סקס, סמים ורוקנרול, במזרח אירופה בונים חומות.

קל להיכנס, קשה לצאת

"הסיפור של חומת ברלין", ג' 20:30, ערוץ ההיסטוריה

עד להקמת חומת ברלין, במשך 15 השנה שחלפו מחלוקתה בין בעלות הברית לצבא האדום, ניתן היה לעבור בקלות יחסית בין מזרחה של העיר ומערבה. הגיוני למדי, אחרי הכול החלוקה השרירותית לא הביאה בחשבון עניינים כמו משפחה ששני חלקיה גרים משני צדי העיר או מקומות עבודה. לאחר הקמת החומה העסק הפך למסובך בהרבה: יותר מ-1,000 בני אדם (כמה עשרות לשנה, במשך 30 שנותיה של החומה), קיפחו את חייהם בניסיון נואש לעבור ממזרח גרמניה למערבה. לו היה זה קורה מיד לאחר המלחמה, סביר להניח שאיש לא היה מתרגש: את מי כבר עניינו צרות של גרמנים במחצית השנייה של שנות ה-40? אלא שהעובדה שהחומה הוקמה רק ב-1960, עזרה למקד את הפוקוס בסיפורים האנושיים שבשני צדדיה.

רוק מסביב לחומה

"רוק מפיל חומה", ג' 22:00, "יס דוקו"

לא רק מרגלים נכספו לעבור את חומת ברלין. לרב היו אלה אנשים פשוטים שהביטו בעיניים כלות מהצד האפור של העיר אל עבר הצד המערבי, זה עם שלטי הניאון הזוהרים של "קוקה קולה" ועוד אייקונים מערביים. החומה מנעה אולי את הפיתויים הללו מתושבי המזרח, אבל לא יכלה לחסום את המוזיקה שהתנגנה בתחנות מערביות כמו "קול אירופה החופשית" ועוד תחנות ששילבו בין תעמולה למוזיקה. הרוקנרול, התופעה הבולטת ביותר בעולם המערבי של שנות ה-60, הצליח לדלג בקלילות גם מעבר למקום שבו עמדו גושי בטון ושומרים חמושים. אפשר להתווכח על מידת ההשפעה של המוזיקה על הסיטואציה הבין-גושית, אבל נדמה שהייתה לה לפחות השפעה סימבולית. אלה לא רק המוזיקאים הוותיקים שמופיעים בסרט הזה, די להיזכר בקונצרט ההוא של ה"פינק פלויד" שסימל את קץ עידן חומת ברלין.