השבוע הסתיים המשפט הפלילי בפרשת מחדל רמדיה, לאחר יותר מ-9 שנים. תחליף החלב הצמחי ששיווקה החברה הכיל כמות מזערית של ויטמין B1 (תיאמין), הקריטי להתפתחות תקינה של תינוקות. התוצאה הייתה טרגית: בנובמבר 2003 נפטרו שני תינוקות ו-23 נפגעו קשה; אחת מהם נפטרה לפני כ-3 שנים.
טחנות הצדק טוחנות לאט במיוחד בתיק רמדיה הטעון, וביום רביעי השבוע (לאחר סגירת גיליון זה) ניתנה הכרעת הדין בפרשה - השופטת זיכתה את משה מילר, שהיה מבעלי רמדיה, מכל האישומים נגדו. מנכ"ל החברה לשעבר, גדעון לנדסברגר, זוכה מרוב האישומים והורשע בעבירה שולית של אי-מילוי הוראות תקן רשמי.
לעומתם, הורשע פרדריק בלק, טכנולוג המזון של רמדיה בתקופה הרלוונטית, בגרימת מותו ברשלנות של הפעוט אבישי זיסר, שמצא את מותו בשל צריכת המזון הצמחי של רמדיה. בנוסף, הורשע בלק ב-14 מקרים של גרימת חבלה (בתינוקות אחרים שנפגעו כתוצאה מצריכת המזון) ובעבירות של הטעיית צרכנים ומירמה.
בגזרת הילדים הפגועים, לעומת זאת, צדק הוא עניין חמקמק ופריך. לשאלה כמה ילדים נפגעו יש כמה תשובות - תלוי כמובן את מי שואלים. מבחינת משרד הבריאות, מעגל הנפגעים כולל את אותם 25 ילדים שנפגעו מיידית - ותו לא.
תוצאות המחקר שערך המשרד נחשפו ב-G ביולי 2010 ועוררו סימני שאלה מטרידים. המשרד ביצע את המחקר במועד ובאופן שהתחשק לו: המחקר החל רק ב-2006, כלל רק חלק מהילדים שניזונו מהפורמולה, ורק פגיעות מסוימות. גם נתונים גולמיים שאסף במהלכו הפכו באיזה תהליך מעורר השתאות לתוצאות השוללות כל קשר לרמדיה. המשרד סיים את מחקרו ב-2010, הודיע כי הוא אינו רואה צורך להמשיך ולחקור, ושם את הפרשה מאחוריו.
לא לכולם הייתה הפריבילגיה לחזור לשגרה. בשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים רפואיים, שקבעו כי מעבר לאותו מעגל ראשון של נפגעים קיים גם מעגל שני, הכולל עשרות רבות של ילדים שנפגעו מהפורמולה. מחקרים אלה נחשפו ב-G בינואר 2010, והראו כי הפגיעות של אותם "ילדי רמדיה החדשים" לא התגלו מיידית אלא רק כשגדלו מעט, ואלה כוללות עיכובים בהתפתחות השפה, בעיות מוטוריות, חירשות ואפילו אפילפסיה.
את המחקרים ערכה פרופ' אביבה פתאל-ולבסקי, מנהלת היחידה לנוירולוגיית ילדים בבית החולים דנה במרכז הרפואי איכילוב - הרופאה ש"פיצחה" את החידה בנובמבר 2003 ומצאה את הקשר בין הילדים שהובהלו לבתי חולים לבין הפורמולה הצמחית. 3 מחקרים שערכה מאז מצאו, בין היתר, קשר מובהק בין חוסר בתיאמין לבין לקות שפתית. המחקר הראשון נערך בקרב 21 ילדים בגילאי שנתיים עד 3, והראה איחור שפתי אצל עשרים מהם. מחקר שני נערך בגילאי 5-7, ותוצאותיו הראו שכ-90% מהם סובלים מלקות שפתית. מחקר שלישי, שהסתיים לאחרונה, כלל 61 ילדים בגילי 8-9, שהוזנו ברמדיה הצמחית, ומצא כי 56 מהם (92%) סבלו מלקות זו.
"המעקב השלישי אישר את התצפיות הראשוניות, שלפיהן גם ילדים שלא ביטאו סימנים נוירולוגיים בשלב הראשון, במעקב ולאורך זמן מראים לקות שפתית מאוד ייחודית בתחום התחביר", מסבירה פרופ' פתאל. "מדובר בלקות המשפיעה בין היתר על הבנה של משפטים מורכבים ועל בניית סדר נכון של משפט. הבעיות אינן נעלמות ויש להן השלכות על תפקודים אחרים, כמו הבנת הנקרא". פרופ' פתאל מעידה על כך שבשנתיים האחרונות פנו אליה משפחות חדשות: "מצאנו אצל הילדים את אותו פרופיל של לקות".
עשרות תביעות הוגשו בשנים החולפות לבתי המשפט על-ידי הורים הטוענים כי ילדיהם נפגעו מתחליף החלב. לעומתם, פרקליטי רמדיה ומשרד הבריאות טוענים כי אין קשר בין הפגיעות לבין הפורמולה, והם מבקשים לשלוח את המשפחות לדרכן - דרך רוויית קשיים, כאב ועלויות טיפול עצומות.
איך כל זה נראה מהעיניים של ההורים? "לא הפסקתי לבכות לכל אורך המשפט. הרגשתי שאני היא הנאשמת", מספרת ד', אימא לילד בן 10 שסובל מלקות שמיעה, מליקויי שפה ומבעיות רגשיות. "סוללת עורכי דין ישבה וחקרה אותי - כמה הוא ינק, כמה אוכל מוצק הוא אכל, כמה רמדיה הוא בכלל קיבל. אף אחד לא ראה את הילד, אף אחד לא שאל על הקשיים היומיומיים הגדולים שלנו, ולא אם יש לנו כסף לכל הטיפולים שאנחנו מממנים. עורכי הדין של משרד הבריאות ישבו ושאלו אותי שאלות ורציתי לצעוק - מה לגבי השאלות שאני רוצה לשאול אתכם? למה לא פניתם אלינו? למה לא שאלתם? למה לא סבסדתם לנו טיפולים? התחושה היא שאנחנו לבד בהתמודדות".
המשפט הסתיים בהסכם פשרה. לדברי פרקליטה של ד', עו"ד אסף נוי, בית המשפט קבע כי קיים קשר מובהק בין הרמדיה הצמחית לבין ליקויי השפה שמהם סובל הילד. רמדיה שילמה את מרבית כספי הפיצויים למשפחה; משרד הבריאות שילם את החלק הנותר. אז האם מוגזם לצפות כי משרד הבריאות יכיר בבנה של ד' - ובילדים אחרים שבהם הכיר בית המשפט - כנפגע רמדיה, בזמן שהוא עצמו משלם לו פיצויים? והאם מוגזם לצפות ממנו לגלות עניין בממצאים הרפואיים - שלא לומר לשתף פעולה עם החוקרים - שמשקפים תמונת מצב אחרת? האם המשרד עדיין סבור, נוכח הממצאים, שהיה נכון לסגור את תיק רמדיה למרות הבעיות שרק מתחדדות עם השנים?
אבל משרד הבריאות משרטט מציאות אחרת, כזו שאין בה מקום לממצאים כואבים, לילדים פגועים ולהורים מותשים. נוח ונעים לו ככה, עם מחקר סגור וחתום שהעלה אבק, עד כדי כך שאי-אפשר שלא לתהות אם גם הרגולטור סובל מלקויות מסוימות בעקבות הפרשה.
משרד הבריאות בתגובה: "מחקר משרד הבריאות בנושא רמדיה כוון לילדים שהיו ללא כל סימפטומים בעת החשיפה. תוצאות המחקר העלו כי אין הבדל מובהק בין הילדים שנחשפו לרמדיה לבין קבוצות הביקורת מבחינת מדדים גופניים, התפתחותיים ואחרים בגילאי 5-6. היות שלא נמצא הבדל מובהק, לא נקבע צורך להמשך המעקב. המחקר של פרופ' פתאל בוצע באוכלוסייה שונה, שמורכבת מילדים אשר בעת פרשת רמדיה הגיעו למרפאות החוץ באיכילוב מסיבה כלשהי. השוני באוכלוסיית המחקר יכול להסביר חלק מההבדלים בתוצאות המחקרים ולהצדיק המשך מעקב באוכלוסייה הספציפית שאותה בודקת פרופ' פתאל".
