נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן. אבל במקרה של גיא, ענבר ואבישי, 3 הפעוטות הישראלים שמתו כתוצאה מאכילת מזון צמחי שייבאה לישראל חברת רמדיה, אין כבר ממי לבקש נקמה.
הכרעת הדין המקיפה והמזכה בעיקרה שנתנה היום (ד') שופטת בית משפט השלום בפתח-תקווה, ליה לבאון, לא תשנה את העובדה הזו וגם לא הייתה משנה אותה, לו תוצאתה הייתה אחרת. זאת, מכיוון שהאחראים המרכזיים לאסון הם לא האנשים שעמדו לדין בישראל אלא בכירי חברת הומנה הגרמנית, שההליך המשפטי נגדם הסתיים כבר מזמן בעונשי קנסות קלים בלבד.
השאלה המרכזית שצריך הציבור הישראלי לשאול את עצמו כעת אינה מי אשם, אלא האם אנחנו יכולים להיות בטוחים שפרשה כמו פרשת רמדיה לא תתרחש שוב. התשובה לכך היא ככל הנראה שלילית.
לא הרבה השתנה מאז פרוץ הפרשה ב-2003. משרד הבריאות הוציא אמנם הנחיות לגבי היקף הבדיקות ותכיפותן במזון לתינוקות, ונוצרו מסלולי בדיקה שונים למזון רגיש ורגיל, אבל אף בדיקה לא תוכל לוודא באופן הרמטי שמוצרים המיובאים לארץ הם בטוחים.
הסיבה האמיתית לפרשת רמדיה אינה היעדר הנחיות, הוראות או טפסים, אלא הגורם האנושי. בסיסה של התקלה שהובילה לתוצאה הקטלנית של הפגיעה בפעוטות הוא בהתעלמות של בכירי חברת הומנה מהנחיות ונהלים ובאדישות שלהם לגבי מה שעלול לקרות כתוצאה מכך.
כדור שלג לתהום
הטיבה לתאר זאת היום השופטת, בכותבה כי "גם כאשר דלק אור אדום בוהק לנגד עיני האחראים בהומנה, והוצב מולם תמרור אזהרה המורה להם 'עצור', הם בחרו בצורה הבוטה ביותר להתעלם ממנו, ובכך התגלגל כדור השלג לתהום".
למרבה האירוניה, מי שחטא בהתנהגות הפושעת הזו היו דווקא מנהלים גרמנים שנחשבים לקפדניים וישרים ולכאלה שמדקדקים בכל דבר עד הפרט האחרון.
הכרעת הדין של בית המשפט בפרשת רמדיה לא תחזיר לחיים את 3 הפעוטות שמתו ולא תרפא את כאב משפחותיהם או את כאבם של יתר הילדים שנפגעו. למרבה הצער, היא כנראה גם לא תוכל לשפר את הסיכוי שמקרה דומה, לא יתרחש יותר.