סערת יצרים

צירוף התנועה לקואליציה לא סתם את הגולל על הרכב הממשלה הבאה

אם בנימין נתניהו משחק שחמט עם נפתלי בנט הוא עלול לגלות שזה המשחק הקטלני בחייו. את המהלך הראשון עשה השבוע ראש הממשלה כשצירף את יו"ר התנועה ציפי לבני לממשלה, אבל הוא עדיין רחוק ממט.

הוא אמנם לקח סיכון מחושב מתוך הערכה שבסוף יימצאו מי שיעדיפו לעצור את הבחירות ברגע האחרון ולהיכנס לממשלה. כל אחת מהמפלגות הפוטנציאליות להצטרף לקואליציה תצטרך לעשות חושבים, כי אף אחד לא באמת רוצה בחירות שוב: שלי יחימוביץ' עלולה להיחלש, ציפי לבני תימחק, בנט לא יודע אם יצליח לשחזר את ההישג, נתניהו יצטרך להתמודד שוב על ראשות הליכוד ומי מבטיח לו שיזכה, ורק יאיר לפיד יעלה. ועל זה בדיוק נתניהו בונה, אך בכל זאת, סיכון מחושב הוא עדיין סיכון, ונתניהו לא אוהב סיכונים.

בשבוע הקרוב ינסו בנט ונתניהו לקפל אחד את השני. המסרים יתחדדו, העמדות יוקצנו. השאלה מי יצליח להפיל את המלך בעצמו לפני שיובס בבושת פנים. נתניהו משוכנע שיצליח לפרק את הבית היהודי ולהעביר צד ארבעה או חמישה חברי כנסת. לולא היה הליכוד בקמפיין הבחירות מסמן את חברי הכנסת של הבית היהודי, תוקף ועולב בהם בסיסמאות ובתשדירים, אולי היה הדבר אפשרי. אבל העלבון וההשפלה שנצרבו בהם, לא הותירו בהם כל רצון להיענות לחיזוריו ולשתף איתו פעולה. גם העובדה שאחרי הבחירות התקשר נתניהו לכל ראשי המפלגות פרט לבנט, לא תורמת למאמצי הפיצול או פירוק הגוש עם לפיד להבשיל.

לפני כשבועיים נפגשו נתניהו ובנט. במילה אחת: הפגישה הייתה קשה. בשתי מילים: ממש זוועה. בנט נתן לנתניהו להבין שהוא יהיה רק זה שיישא בתואר ראש הממשלה, ואילו יש עתיד והבית היהודי ישלטו בפועל. מנגד, נתניהו הבהיר לבנט שלא יוכל לקדם שום רפורמה משמעותית שירצה. בנט היה מופתע. זה לא נתניהו שהוא זוכר. בניגוד לזה שהכיר ועבד אצלו בלשכה, נתניהו החדש, אמר בנט למי שאמר, לא יודע מה הוא רוצה. אין לו כיוון, אין לו דרך. בנט נותר המום. לא כך חשב לעצמו נפגשים שותפים פוטנציאליים.

ובכל זאת, מבחינת נתניהו, בנט כבר עדיף על לפיד. לאחר שהצהיר שיתמודד על ראשות הממשלה, מעדיפים בסביבת ראש הממשלה את בוגר קורס הטרור לצד רעיית ראש הממשלה.

אינדיקציה לא רעה לכך אפשר היה לקבל בעת נאומו הראשון של בנט בכנסת. אמנם בניגוד לחברי הבית היהודי ויש עתיד שהתגייסו והתייצבו כאיש אחד במליאה, את הליכוד ייצג ח"כ אחד בלבד. אך בסוף הנאום, נכנס אדם אחד לאולם, לחץ את ידו של בנט, הרעיף עליו חיבוק ועזב שוב את המליאה. זה היה ח"כ אביגדור ליברמן.

השבועיים הקרובים יהיו לא פחות מקריטיים. כל עוד ש"ס לא נכנסה לממשלה - הכל פתוח. חוקי המשחק ישתנו אם וכאשר יצטרפו החרדים לקואליציה. זו תהיה נקודת האל חזור.

מטייחים את פרשת סער?

לפני כמה חודשים יצאה רשות המסים במבצע להגדלת ההלשנות על עברייני מס והכריזה על העלאת גובה הפרס שיוענק למי שיחשוף מעלימי מס באמצעות ה"מלשינון". השיטה פשוטה: אתם תלשינו, והרשות תבדוק אם יש אמת בתלונה במטרה להגדיל את הכנסות המדינה. ברשות המסים רואים בתלונות ובמכתבים אנונימיים של הציבור כלי לגיטימי כבסיס לחקירה, בעיקר אם קיים פוטנציאל לסכום מס גבוה. ולא רק שם.

לאורך כל ההיסטוריה פתחו מכתבים אנונימיים או מזויפים תיבות פנדורה שאלוהים ישמור (ראה ערך ערוץ 2 שחשף את מסמך הרפז עוד בטרם נודע מי עומד מאחוריו).

כש"גלובס" פרסם בדיוק לפני שבועיים לראשונה את המכתב שנשלח לחברי מרכז הליכוד ובו מגוללת התנהלות מטרידה ובעייתית לכאורה של שר החינוך גדעון סער, העלינו מהרגע הראשון את האפשרות שמדובר ב"מסמך הרפז" של הפוליטיקה.

למודי המסמך המצחין, שחשף קרבות מכוערים בצמרת הביטחונית של ישראל, החלטנו לנהוג בחשדנות כלפי המסמך שהגיע לידנו. חשבנו שלא יהיה נכון לחרוץ גורלות ולפרסם את תוכנו של המכתב המכפיש. את הבדיקה השארנו לרשויות אכיפת החוק מתוך הנחה שהחקירה שלהן תהיה יסודית ומעמיקה.

הן הרי לא אמורות להיות נתונות להשפעות חיצוניות. שיערנו גם שהלקחים מהחקירה שנפתחה סביב מסמך הרפז נלמדו. שלא ייקחו שם צ'אנס וימהרו לסגור את התיק. אחרי הכל, כאזרחים, כולנו רוצים לדעת ששר החינוך שאמון על חינוך ילדינו נקי מכל חשד ושהתנהגות פסולה היא ממנו והלאה. זה אמור להיות גם אינטרס של סער. אבל בשטח נראה שהעניינים מתנהלים אחרת.

דיווחי כתבי המשטרה בימים האחרונים נותנים תחושה שפרשת סער היא בסך הכל מהדורה נוספת של מסמך הרפז. האיתותים מחדרי החקירות שמגיעים לכתבים מגלים שבמשטרה אין כל עניין לברר את הפרטים לעומק. על פי העיתונים, היא צפויה לקבוע כי המכתב זויף ובזאת לסגור את התיק. לא נותר אלא לתהות אם זו הייתה גם החלטתו של ראש צוות החקירה, יואב סגלוביץ', אם המכתב היה מעליל "עלילת דם" כפי שטוענת המשטרה, על בתו שלו ולא על מ.כ, האם לא היה עושה הכל כדי למצוא את הפושע שזייף את המכתב ואת חתימתה?

אותו סגלוביץ' ואותה המהירות הנחו את המשטרה גם בפרשת הרפז, והיא מיהרה לסגור את התיק. הם חשבו שלא היה שם סיפור רציני. אם לא היה מתערב מבקר המדינה בפרשה ומביא לפתיחת חקירת משטרה נוספת, היה המסמך עד היום מעלה אבק בארכיון המשטרה, בלי שיתגלו הסחיטות, הזיופים, הרמאות, התככים וניסיונות החיסול.

הבוקר פרסם יואב יצחק באתר "מחלקה ראשונה", כי נעשה ניסיון לטייח את החקירה. לדבריו, המשטרה מתקשה לחקור את הפרשה בעוד מרבית הגורמים הסובבים את סער שומרים על שתיקה, אם מחמת תדרוכים שקיבלו, אם מסיבות אישיות אחרות, ואם נוכח מעורבותם האישית. עדויות שהגיעו גם ל"גלובס" מלמדות, כי יש עובדות שהיו כפופות לסער ושפוחדות לדבר ולגלות את מה שהן יודעות. חלקן ממש רועדות. הן מפחדות ממנו פחד מוות. הן טוענות שסער הוא האיש הכי חזק במדינה, שמחובר בטבור לבעלי אמצעי תקשורת, פוליטיקאים ובעלי הון. הן מפחדות מהם הרבה יותר מחקירה במשטרה.

ללא בדיקת פוליגרף יהיה קשה להוציא מהן את האמת. הפחד ישתק אותן והן ישמרו על שתיקה גם אם היא תעלה במחיר עדות לא מלאה במשטרה. האתר "מחלקה ראשונה" העלה היום פרטים רבים שיכולים לשמש את המשטרה בניסיון להגיע אל האמת. כדאי למשטרה לקרוא את העצות שלו.

והן לא היחידות שמפחדות. אפילו לשכת ראש הממשלה מיהרה לתדרך כתבים והתנערה מהשמועה כאילו נתניהו זה שהפנה את המכתב המכפיש על סער ליועץ המשפטי לממשלה. אולי כי מסמך שמפיץ האשמות פליליות על שר בכיר זה לא מספיק חמור? מעניין כיצד היה נוהג אם מכתב כזה היה נוגע לרעייתו או לבניו.

יתכן שגם נתניהו חושש מהשליטה המוחלטת של סער בתקשורת, מה שלא ממש רחוק מהמציאות. לסער קשרים מפוארים מכאן ועד להודעה חדשה. השתקת הסיפור הזה רק חיזקה את התדמית הזו שלו.

איפה הח"כיות הפמיניסטיות?

מאז התפוצצה הפרשה נפוצו שמועות לגבי זהות העומד מאחורי המכתב. האפשרויות שצצות מציתות את הדמיון. אם המשטרה תחקור לעומק, התשובה עשויה להיות מרתקת. מעבר לשאלת הזיוף עולה שאלת התוכן. על רקע האפשרות שמדובר במכתב אמיתי, או שלכל הפחות חלק מהמתואר בו קרה במציאות, שתיקת ארגוני הנשים וחברות הכנסת האקטיביות, מחרישה אוזניים. איך יכול להיות שהתנועה לאיכות השלטון היא היחידה שמצאה את המכתב הזה מטריד? לאן נעלמו כל חברות הכנסת הפמיניסטיות? איפה הבחורה שעמדה בראש ארגון לנפגעות תקיפה מינית והפכה לפני חודש בדיוק לחברת כנסת? לאן נעלמה יו"ר המפלגה שמיהרה לקרוא לאורי שגיא ולהדיחו מרשימת המפלגה לכנסת לאחר ששמעה במעמד צד אחד כי הטריד מינית לכאורה לפני 40 שנה? ובמה עסוקות עכשיו שלוש חברות הכנסת מהסיעה השמאלנית, שעוד לפני שהושבעו שלחו ליועץ המשפטי לממשלה מכתב על נתן אשל?

להיות פמיניסטית זה לא רק להפוך את הז'רגון מלשון זכר לנקבה. הכנסת מעניקה להן כלים יותר גדולים מאלו של ארגוני הנשים, אז לאן הן נעלמו? האם חוסר הנעימות להתעמת עם קולגה הוא שהפחיד אותן? אז תרשו לנו לספר לכן משהו - להיות נבחר ציבור זה לא רק מנעמי שלטון. זה לא רק לשכה ורכב, תמונות בעיתונים ונאומים ראשונים. אתן באתן להילחם כדי שתהיה כאן חברה טובה יותר, צודקת יותר.

רק על מנת לוודא שהכתוב במכתב אינו נכון, היה עליכן לדרוש חקירה מאומצת. כי אם בכל זאת מדובר בבחורה שביקשה להתלונן וגוללה את סיפורה על הנייר והעולם שותק, אז תחשבו איזה מסר זה מעביר למתלוננת. דבר אחד בטוח נלמד מהפרשה. גם אם יש מתלוננות נוספות בפרשה זו או כאלו שיכולות להעיד על פרשה נוספת, השבועות האחרונים הוכיחו להן כי עדיף להן לשתוק. בין כה אף אחד לא יעמוד לצידן.