חגיגת הנדל"ן ו"הירידה מהגדר" אינה נעצרת רק אצל רוכשי הדירות.
יתרה מכך, אם אצל רוכשי הדירות הגברנו הילוך (יותר מ-8,000 דירות שמחליפות ידיים בחודש, לעומת 6,500 דירות בחודשי השפל), בשוק ההון הישראלי עברנו במהירות מהחרמה ונידוי לנשיקות וחיבוקים.
כשהריבית בשפל, בסך הכול צריך לפתות עם הבטחה לריבית. ומאחר שקבלנים תמיד חלמו על תשואה ביזמות של 15% ואפילו 20%, אין בעיה לגייס חוב בריבית אטרקטיבית. כמה דוגמאות: חנן מור השלים בשבוע שעבר גיוס יותר מ-20 מיליון שקל בריבית צמודה של 8.1%; אזורים גייסה 250 מיליון שקל, בריבית צמודה של 5.4%; פאנגאיה גייסה 60 מיליון שקל בריבית 7.7% וישרס גייסה 180 מיליון שקל, בריבית נמוכה יחסית של 4.5%, אבל עם שעבוד החברה הבת המחזיקה נדל"ן מניב.
אבל כדאי לשים לב, שמדובר בתמונת ראי למהלך שמובילים הבנקים. אלו האחרונים ממטירים עלינו משכנתאות זולות וקופצים ידם מול יזמים - מה שבהכרח מעודד ביקוש ומוריד היצע (ושומר על המחירים בשמיים).
מנגד, שוק ההון מספק סוף-סוף חמצן ליזמים, וגם עשוי לשכנע קונים פוטנציאליים, שדווקא מאמינים בנדל"ן למגורים, שמוטב לקנות אגרת חוב במקום דירות מגורים.
לא עדיפה הבטחה ל-8% באג"ח חנן מור מהשקעה בדירה שהוא בונה בנס ציונה?