שם המשחק: עמימות

הנשק המשמעותי של הבנקים המרכזיים הוא המילים והכוונה

אחד התחומים הבולטים שבהם צבר נגיד בנק ישראל סטנלי פישר ניסיון בתפקידו כנגיד, בשונה מתפקידיו הרבים בעבר, הוא הצורך לספק מענה הולם לפעולות השחקנים בשוק המט"ח, באמצעות שילוב יעיל ואפקטיבי של מרכיב אי-הוודאות. בשוק המט"ח ודאות היא גורם המסייע להאצת תהליכים כלכליים ועשויה לסייע ביישום ספקולציות מצד סוחרים וקרנות גידור המשתמשים במודלים מתוחכמים לצורך ביצוע פעולות ספקולטיביות.

בתקופה שבה בלט יתרון הנתונים הכלכליים הטובים של המשק הישראלי לעומת המשקים האחרים, ניסה הנגיד פישר להילחם בכל כוחו לבלימת ייסוף השקל. בשנת 2008 לבנק ישראל לקח פחות משנה לקלוט שהצהרה על היקף רכישות המט"ח לא טובה לשוק המט"ח.

במקום זאת, נקט פישר סוג של עמימות, ובאוגוסט 2009 הודיע שהרכישות לא יהיו בסכום מוצהר, אלא "בהתאם לצורך". בנק ישראל למד, שאם לא יצהיר בפומבי על גובה הרכישות ויפעל באופן לא ממש ברור, הגורמים הספקולנטים יחושו אי-ודאות ויצמצמו את פעילותם בשוק, ואכן כך היה.

בחודש האחרון צצו בשוק שמועות, כי בנק ישראל התערב באחד מימי המסחר במט"ח, שבמהלכו נרשם זינוק של מעל ל-1% בשער הדולר. אם התערב בנק ישראל, הוא בחר לעשות זאת דווקא ביום שישי, שבו רבים מפעילי המט"ח בשוק המקומי אינם עובדים והתקשורת הכלכלית המקומית פועלת במידה מצומצמת.

השימוש בעמימות לא הסתיים בכך, בנק ישראל לא הכחיש את השמועות לגבי התערבותו או אי-התערבותו בשוק המט"ח. העמימות שמשדר בנק ישראל פעלה לטובתו. אם הבנק יהיה מעוניין, הוא תמיד יוכל לפרסם את היקפי התערבותו, אך נראה שלא יעשה כן כי כשמדובר בשוק המט"ח, ב"שיטת הגילוי" טמון חיסרון.

עדות ליעילות "שיטת העמימות" של הבנקים המרכזיים קיבלנו מדבריו של נשיא הבנק המרכזי באירופה, מאריו דראגי. אמנם, הבנק המרכזי באירופה לא החליט להתערב בגלוי בשוק המט"ח, אך הצליח לבלום אשתקד את הידרדרות המשבר בגוש האירו. הנשיא דראגי דאג כי דבריו יפורסמו בערוצי תקשורת שונים ברגע שבו העריך שמשבר החובות הולך לקראת הסלמה, תוך ציון ברור כי בכוונתו לעשות כל שביכולתו כדי לשמור על שלמות גוש האירו. הצהרתו הייתה בין הגורמים המכריעים שהביאו למפנה בשווקים. הצלחתה נבעה מכך שתוכניות הפעולה לא נחשפו.

יכול לרכוש דולרים לנצח

הנשק המשמעותי של הבנקים המרכזיים הוא המילים והכוונה. השוק מעניק היום לבנק ישראל אמינות רבה מאחורי כוונותיו. לכן, די היה בהצהרות של פישר לפני כחודש בשווייץ שלפיהן הבנק המרכזי יכול לרכוש דולרים לנצח. משמעות של הדברים הייתה איתות בסגנון של דראגי: "הבנק המרכזי יעשה כל שביכולתו כדי למנוע את הייסוף בשער-החליפין, לכן אל תלכו נגד המגמה בשוק המט"ח כי רק תפסידו".

הבנק המרכזי יודע כי במצב של עודף רוכשים למטבע המקומי, ביכולתו לעבוד שעות נוספות ולהדפיס מספיק שטרות שיספקו את הביקוש. בסביבה המעניקה אמינות גבוהה לבנק המרכזי ולעומד בראשו, מספיקה הצהרה אמיתית וישירה לגבי כוונותיו כדי להרחיק ספקולנטים משוק המט"ח, ולמנוע ייסוף חריג בשער-החליפין.

להבדיל מגישת ההתערבות הישירה באמצעות הצהרות ו/או ביצוע פעולות, גישת ההתערבות העקיפה, זו המבוצעת באמצעות צד שלישי, נהוגה גם היא בקרב בנקים מרכזיים בעולם. כך לדוגמה, הבנק המרכזי האמריקאי (הפד) מבצע פעולות עבור המרכזי היפני. אך לגישה זו קיימת התנגדות בקרב הנהגת הבנק המרכזי הישראלי.

במצב שבו יתרות המט"ח של ישראל גבוהות מאוד, והעלות של כל דולר שנרכש כהתערבות בשוק המט"ח, גבוהה במונחי היצע הכסף המקומי והריבית על השקל, הנשק הזול והזמין ביותר של בנק ישראל, ושנעדר מביקורות, הוא הצהרת הכוונות בשילוב עם העמימות והמסתוריות. ליצואנים הסובלים מהירידה בשער-החליפין נותר לקוות כי אסטרטגיה זו תניב פירות ותעבוד גם בישראל שלאחר תקופת הנגיד פישר.

הכותב הוא מנכ"ל פריקו, ניהול סיכונים והשקעות