נראה כאילו הנפקת חשבוניות פיקטיביות הפכה למכת מדינה. שוב ושוב מתפרסמות ידיעות, שלפיהן חברות כאלה ואחרות נוקטות בצעד שכזה, אולי מתוך ייאוש כלכלי ואולי מתוך רצון "להתעשר" בקלות, על-חשבון המדינה.
החשבונית הפיקטיבית מאפשרת למי שמחזיק בה, לאחר שרכש אותה מעוסק כלשהו, לנכות את סכום מס התשומות הכלול בה, וזאת ללא זכות חוקית ובלי שהעוסק שהפיק את החשבונית ישלם, במקביל, את המס העולה ממנה. מילים אחרות: חשבונית פיקטיבית היא מסמך כוזב, שבעוד שהוא אמור לשקף עסקה חייבת במס של מכירת טובין או של מתן שירות, הרי הוא אינו אלא אחיזת עיניים.
על-מנת שיקשה על שלטונות המס "לעלות" על כך שהמדובר בחשבונית פיקטיבית, מוודא, בדרך כלל, רוכש החשבונית, כי מי שמוכר לו אותה הוא "עוסק רשום", המחזיק באישור ניהול ספרים מרשויות המס. האינטרס של מוכר החשבונית הפיקטיבית מתבטא, לעתים קרובות, בעמלה, המשולמת לו תמורת המכירה. כאמור, הוא אינו מעביר למע"מ את המס המתחייב בגין העסקה ואינו כולל חשבונית זו בדיווחו לרשות המסים.
לא ניכנס לעומקו של העניין, אך נציין, כי כחלק מן המאבק בתופעת החשבוניות הפיקטיביות, פותחה מערכת הדיווח המקוון למע"מ.
החוק צופה פני פעולה בלתי חוקית שכזו, ונקבע בו, כי אדם שאינו רשאי להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס או הוציא מסמך הנחזה כחשבונית מס, אף אם חסרים בו פרטים, הנדרשים לעניין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס, המצוין בחשבונית או המשתמע ממנה. סוג של "כפל קנס".
לאחרונה יצא תחת ידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, דוד מינץ, פסק דין העוסק בדיוק בכך.
פסק הדין ניתן במסגרת ערעור, שהגיש נעמאן חרבאווי (שיוצג בידי עו"ד איוב חוסין) על החלטתה של רשות המסים להטיל עליו כפל קנס בגין הנפקת חשבונית מס שלא כדין.
חרבאווי שימש כיועץ מס בחברה "פרח הגולן", שנטען כי הייתה חברה פיקטיבית, ושלא ביצעה כל עבודה, אף לא העניקה שירות כלשהו, אלא שימשה להפצת חשבוניות מס פיקטיביות. חרבאווי היה זה שהגיש את דוחותיה של החברה למנהל המכס והמע"מ. נגד החברה, מנהלה, חרבאווי ואדם נוסף הוגש כתב אישום בעבירות שונות לפי חוק מס ערך מוסף, וביניהן בגין הוצאת חשבוניות מס שלא כדין, ניכוי מס תשומות שלא כדין, הכנה וניהול של פנקסי חשבונות כוזבים ועוד.
פיצוי שלטונות המס
במקביל חייבה רשות המסים את חרבאווי בתשלום כפל מס, בסך העולה על 600 אלף שקל, וזאת על סמך הוראת החוק, אודותיה כתבנו למעלה מכאן.
על החלטה זו הגיש חרבאווי את ערעורו. בערעורו טען כי הוא אינה נמנה עם בעליה של החברה, אלא רק משמש כמנהל החשבונות שלה, וכי הטענה שהוא היה שותף למרמה ולהעלמת מס הנה בגדר חשד וספקולציה בלבד. עוד הוא טען כי כמנהל החשבונות של החברה, לא מוטלת עליו כל חובה משפטית לבדוק ולתור אחר מידת נכונותן של החשבוניות שהוצגו בפניו על-ידי בעלי החברה.
ערעורו של חרבאווי נדחה על-ידי השופט מינץ. תחילה, הוא דחה את טענתו, שלפיה לא היה מקום למהר ולחייבו בכפל המס בטרם הסתיים ההליך הפלילי בעניינו. "הכלל הוא כי קיום הליך פלילי אינו מצדיק כשלעצמו עיכוב של הליך אזרחי באותו עניין", הזכיר. "החריג לכלל האמור הוא, כאשר נשקפת סכנה לפגיעה ממשית בזכויות היסוד של הנאשם בהליך הפלילי... חריג זה אינו מתקיים במקרה שלפנינו", הוסיף.
על-פי מינץ, הוראת החוק הנדונה מלמדת, כי ניתן לחייב אדם בכפל קנס, על אף שהוא לא היה מוסמך להוציא חשבונית בשמו של העוסק. "התכלית העומדת בבסיס הוראת חוק זו שהיא פיצוי שלטונות המס על ההפסד שנגרם כתוצאה מהוצאת החשבוניות הפיקטיביות והרתעת ארים מהתחמקות ממס", הטעים.
הוא קבע, כי התברר, כי חרבאווי היה שותף פעיל בהנפקת החשבוניות הפיקטיביות. לדידו, חרבאווי אף הודה בכך בעת חקירתו במשרדי רשות המסים (שיוצגה בידי עו"ד יעקב פונק לשטיין), עת העיד כי ידע, בזמן אמת, כי החשבוניות שהוצגו בפניו היו פיקטיביות. חרבאווי אף הודה בחקירתו, כי רשם את החשבוניות בספרי החשבונות, ביודעו כי הן פיקטיביות. במשרדו אף נמצאו חשבוניות ריקות של החברה, חתומות על-ידה. חרבאווי הודה, כי הוא-עצמו מילא בפועל חשבוניות של החברה. כשנשאל מדוע נהג כפי שנהג, השיב "לא חשבתי על זה באותו רגע אבל ידעתי שעשיתי מעשה לא חוקי".
חויב גם בהוצאות
מינץ הביע תרעומת על כך, שאף שחרבאווי לפחות חשד בכך שהחברה פיקטיבית, לא מנע ממנו חשדו מלדרוש בשמה תשומות ממע"מ. "בנסיבות אלו, שעה שהמערער הודה במפורש כי הוא מילא את החשבוניות בעצמו, המשיב היה יכול לסמוך על כך לצורך החיוב בקנס ולא היה כל צורך לשלוח את החשבוניות לבדיקה גרפולוגית כטענת המערער", חרץ מינץ וקבע, כי בדין חויב חרבאווי בכפל מס.
בשולי פסק הדין ראה מינץ לדחות טענה נוספת של חרבאווי, שלפיה הוא הופלה לרעה בכך שדווקא הוא, ולא שותפיו האחרים למרמה, חויב בכפל מס. "אכן, המשיב אינו יכול לחייב הן את המערער והן את החברה בכפל מס בגין אותה מסכת עובדתית", קבע. "אך לא זו בלבד שהמשיב הצהיר במפורש כי אין בכוונתו לעשות כזאת, אלא שהוא הדגיש כי חייב את המערער בסך של כ-611,000 שקל בלבד ולא בסך המקסימאלי שניתן היה לחייבו, היינו, סך של כ-1.2 מיליון שקל, אך משום שהוצאו הודעות קנס גם לשני שותפים אחרים של המערער במעשי המרמה".
לצד דחיית הערעור, חויב חרבאווי בהוצאות בסך 50 אלף שקל. (ע"מ 44962-09011).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
