"עג'מי", יום ד', 22:15, ערוץ 2 רשת
לפעמים נדמה שהיחס ליצירה ערבית מקומית הוא מעין משל על היחסים בין ישראל לערבים: ממש כשם שמי שלא רצה לקבל בשעתו את אש"ף, נאלץ לשאת ולתת היום עם החמאס, ככה מי שפקפק בישראליותו של "עג'מי" לפני שנה, מצא את עצמו מיוצג בטקס האוסקר בידי "5 מצלמות שבורות"...
רק 4 שנים חלפו מאז הופק סרטם של סכנדר קובטי וירון שני, ונדמה שמדובר בנצח. מציאות קשה של פשע, סמים, אלימות ונקמות דם מרכיבים את עולמם של תושבי שכונת עג'מי ביפו, רק 5 דקות נסיעה מלב תל-אביב.
מדובר בסרט כה חזק וריאליסטי, עד שממש מפתה לחשוב שמישהו יצר אותו כזה בכוונה, על-ידי שימוש ב"טריקים", כמו למשל צוות השחקנים חסר הניסיון, כדי להגביר את האותנטיות של הסיפור.
למה מפתה? כי האלטרנטיבה היא להכיר בכך שמדובר במציאות של ממש, לא רק בעג'מי אלא גם בשכונות אחרות ביפו, בלוד, בטייבה, ברמלה ועוד. שם "משחקים" אנשים חסרי ניסיון את מציאות חייהם, גם ללא נוכחות המצלמה.
ים של כשרון
"שרון עמרני - זכרו את השם", יום ד', 20:20, "יס דוקו"
מעשה בבחור צעיר שנחשב לכישרון מבטיח בשמי הקולנוע הישראלי: מוריו וחבריו הללו אותו ונהגו להשמיע נבואה "זכרו את השם" במובן של יבוא יום וכולנו נשמע עליו. אלא שלחיים היו תוכניות אחרות והכישרון המבטיח נספה בתאונת גלישה עוד בטרם יצליח להגשים את הציפיות שתלו בו. שלושה במאים אחרים, כאלה שכן הצליחו להגשים את הציפיות שנתלו בהם, חברו כאן לפרויקט-ההנצחה היפה הזה וביימו, כך אחד בסגנונו ולפי פרשנותו, 3 סצנות שהגה עמרני בחייו. איך הן היו נראות לו היה זוכה גם לביים אותן, אפשר רק לדמיין.
קבלו את בילי שירס
"פול מקרטני באמת מת", יום ד', 23:50, ערוץ 8
אי-שם בשלהי שנות ה-70 ובאיחור אופנתי של כ-10 שנים אחרי העולם הגדול, יצר יואב קוטנר תוכנית בשם "פול מקרטני מת". התוכנית לא רק שזכתה בפרס מפקד גלי צה"ל, אלא שימשה נושא שיחה למעריצי הביטלס בישראל במשך כמה שנים טובות, עד שבמסגרת הסדרה הרדיופונית "מסע הקסם המסתורי", הגה קוטנר פרק מיוחד בשם "פול מקרטני חי" שהפריך אחת לאחת את הטענות המקוריות מהתוכנית הראשונה. אין מעריץ של הביטלס שלא מכיר את כל ה"סימנים": המלמול בסוף "סטרוברי פילדס", הקטע שצריך לנגן לאחור בהתחלה של "בלקבירד", חציית התוף על עטיפת "סרג'נט פפר" באמצעות מראה ועוד... ואם כבר בסרג'נט פפר עסקינן, הרי ששם, לכאורה, "נחשף" שמו של הכפיל שנשכר כדי למלא את מקומו של מקרטני המקורי (שמת בתאונת דרכים כמובן, ממש כפי שמתואר בשיר "יום בחיים" בסוף אותו תקליט): "הרשו לי להציג לפניכם את בילי שירס, האחד והיחיד, ואת תזמורת מועדון הלבבות הבודדים של הסמל פפר" - ומי שאינו מכיר את השורה האחרונה, רשאי לארוז את חפציו ולעבור ליקום אחר...
הסרט הזה מחזק לכאורה את הרמזים למותו של מקרטני והופך את התיאוריה ההזויה (אם כי המרתקת הזאת) לעובדה כביכול. גם מי שלא מאמין (בצדק!) ישמח בוודאי לקבל גלויה מהביטלס ומשנות ה-60.