יורם קניוק: "לריקי כהן לפחות יש דירה, מצביעי לפיד יטוסו גם 3 פעמים בשנה לחו"ל; ואני? לכלבים. עבדתי קשה, אני זקן, אין לי דירה ואין לבנותיי דירות"

היום יום ג', 2 באפריל. בדיוק חודש לפני יום הולדתי ה-83. הילדים נחים. נחו כחודש וזה מעייף מאוד. ללמוד כבר אין צורך כי ישראלים כבר אינם צריכים ללמוד. יש מחשבים. יש אייפון. למה ללמוד. אז נחים. אולי מחר אחרי המימונה יחלו ללמוד. ילמדו שלושה ימים. ושוב ינוחו. נשים לא תעבודנה כי ילדים עייפים מאי-עשייה נחים מן החופשה. חכמים כבר לא נהיה.

קראתי הבוקר את יאיר לפיד. אני אוהב אותו אבל הוא אינו מייצג אותי. הוא רוצה לסייע לגברת כהן. יש לגברת כהן דירה. או בית. יש לה הכנסה. בעלה מרוויח לא רע. יחד עשרים אלף לחודש. היא לא תוכל לקנות לילדיה דירות. אני זקן בא בימים. אין לי דירה ואין לבנותיי דירות. עבדתי קשה. פספסתי. טעיתי.

לגברת כהן, שהצביעה ליאיר לפיד מגיע מעמד טוב יותר. ואני? לכלבים.

רוב ידידיי מימי הקמת המדינה עניים. הקמנו מדינה ושכחנו לקחת כאשר אלה שהיו חכמים קנו רכוש נטוש. לרובנו אין דירות. גרים בשכר דירה. הוא מאמיר כל העת. היה פעם חוק הגנת הדירה. יכלו לחיות בשכר דירה מדורג וקבוע. זה היה בימי מפא"י ובימי הציונים הכלליים.

היום יאיר רוצה לסייע לגברת כהן. והוא צודק. מדוע שתיסע רק פעמיים בשנה לחו"ל ולא שלוש?

הצרה היא ששרי המים, הבולים, הנחלים, הביוב בקנדה, המנסרים ומספרים לי את מעט החסכונות בשביל המעמד העליון. הצרה היא שהם כולם, הממשלה שאין בה איש אחד שיודע מה היא המילה "בושה" ומוכן להיות אחרי שהיה שר אוצר, שר לשכחתי מה, אולי לשיחות בינלאומיות, אולי לטלפונים מקולקלים, העיקר שיהיה שר, ירויח לא רע, מה הוא יודע על עם ישראל? הוא לא יודע כלום. הוא שר היה ושר יהיה. בממשלה הבאה יתמנה לשר הלולים הריקים. כמו שבחג בחווה לא חוקית שמרו חיילי צהל על בתים ריקים כדי שהמתנחלים יוכלו לנסוע לטייל.

שאלו אותי על מה חשבנו כשהקמנו את המדינה. היינו ילדים. המבוגר הכי זקן היה בן עשרים ושלוש. המדינה הייתה מסע צלב של ילדים. לאו דווקא מהטובים. הטובים חיכו לבחינות הבגרות. באו להילחם כבר למה שהכנו להם. אבל מדינה שהוקמה כמסע צלב של ילדים כאשר מחטיבת הראל מ-1,100 הילדים הלוחמים, נהרגו 400, המדינה הזאת העברנו לדור הקודם והתביישנו לבקש.

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהוקמה משום מקום להיות מדינה וחלק ממקימיה עדיין בחיים. אולי גם גברת כהן אבל אני לא זוכר. יאיר נולד אחרי כן. ביבי נולד כאשר לחמנו ליד ביתו. איש לא סופר אותנו. בכל מערכת הבחירות לא הוזכרו מקימי המדינה. לא הוזכרו מנהיגיה.

לא נגעו בשורשים הקשים והעדינים. לא הזכירו איזו מלחמה הייתה כאן כדי שיאיר יוכל לדאוג לגברת כוהן. אומרים הגדה. אומרים והגדת לבנך. איזה אומרים. איזה הגדת. אין פה לא חמלה. לא תודה. קמנו ארץ לניצולי שואה. על מה שקורה להם אכתוב מחר כי אולי ביניהם יש גברות כהן בלי כסף לחשמל, בלי אוכל, עם ביטוח לאומי הכושל ביותר במערב, אם אנחנו אכן מערב; אולי מערב סודן.

עיקרי הדברים פורסמו הבוקר בבלוג שכותב הסופר יורם קניוק