ענת קם תובעת 2.6 מיליון שקל מאורי בלאו ועיתון "הארץ"

קם, שמרצה עונש של 3.5 שנות מאסר בגין ריגול חמור, טוענת כי בשל רשלנותם של בלאו ו"הארץ" היא נחשפה כמקור העיתונאי בפרשה והסתבכה בהליכים פליליים ■ "'הארץ' טרח לשמור על זכויותיו של אורי בלאו - אך הפקיר את המקור שלו"

כ-3 חודשים לאחר שבית המשפט העליון קיצר את עונשה של ענת קם, שהורשעה בהוצאת אלפי מסמכים סודיים מרשות צה"ל והעברתם לעיתונאי אורי בלאו, והעמידו על 3.5 שנות מאסר בפועל, הגישה הבוקר (ה') קם תביעת נזיקין נגד בלאו ועיתון "הארץ". לטענתה, בשל רשלנותם היא נחשפה כמקור העיתונאי בפרשה והסתבכה בהליכים פליליים.

בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויריב רונן, דורשת קם פיצוי כולל בסך 2.6 מיליון שקל, הכולל גם שיפוי בשל שכר הטרחה ששילמה לעורכי דינה לאורך השנים האחרונות, שהסתכם ב-420 אלף שקל.

קם הורשעה במסגרת הסדר טיעון בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעות סודיות), כך שבעת שירותה הצבאי בלשכת אלוף פיקוד המרכז דאז יאיר נוה, בין 2005 ל-2007, אספה בתיקייה מיוחדת יותר מ-2,000 מסמכים ומצגות ברמות סיווג ביטחוני גבוהות, ובסמוך לשחרורה העתיקה את המסמכים לשני תקליטורים לשם פרסומם בציבור. היא העבירה את המסמכים לבלאו, שפירסם בהתבסס עליהם סדרת תחקירים ב"הארץ". קם מרצה את עונשה בכלא נווה-תרצה החל מנובמבר 2011.

בכתב התביעה מגוללת קם את נסיבות היכרותה עם בלאו, את החלטתה למסור לידיו את הדיסק הנשלף ובו המסמכים המסווגים, ואת הכתבות שפירסם ב"הארץ", שכללו לשיטתה "סימנים מזהים" בדבר המקור למסמכים, לרבות החלטתו לפרסם את צילומי המסמכים האותנטיים והתמקדותו באלוף נוה.

הנימוק המשפטי לתביעתה מתמקד בעוולת הרשלנות במסגרת דיני הנזיקין, כשהרשלנות של בלאו ו"הארץ" הייתה באי שמירה מספקת על חסיונה של קם כמקור עיתונאי.

הטיעון מתבסס, אפוא, על הלכות משפטיות הנוגעות לחיסיון העיתונאי, כגון הלכת ציטרין הוותיקה של בית המשפט העליון מ-1987, פסק דין מרים צחי של העליון מנובמבר 2012, וכן פסיקתו של השופט אבי זמיר מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בעניין תביעתה של ליאורה גלט-ברקוביץ נגד העיתונאי ברוך קרא מנובמבר 2011. תביעתה של גלט-ברקוביץ אמנם נדחתה, אך ערעורה תלוי ועומד בבית המשפט העליון.

נזקים כבדים

"קם רואה בעיתון 'הארץ' ובכלל הנתבעים כאחראים ישירים או שילוחיים לחשיפתה כמקור", נכתב בתביעה. "קם מסרה בידיו של בלאו דיסק נשלף ועליו מאות מסמכים מסווגים. היא דרשה ממנו כי לעולם לא יגלה מהיכן הגיעו אליו המסמכים. היא עשתה כן בשל רצונה החד-משמעי להישאר אנונימית, פן יבולע לה אם תתגלה ברבים זהותה; ובשל ידיעתה כי מסמכים אלה הוצאו מן הצבא בהיותה חיילת בשירות חובה.

"נוסף על כך, קם ביקשה שלא לחשוף את זהותה, בשל העובדה שככתבת ברנז'ה היא קיימה יחסי עבודה קבועים עם לא מעט עיתונאים מ'הארץ'. קם שבה והתריעה בפני בלאו כי אסור לחלוטין שאיש מלבדו יידע על זהותה ועל היותה מקור למסמכים ולמידע".

קם טוענת כי ההליכים הפליליים שנוהלו בעניינה ובעניין בלאו גילו כי השב"כ הסתייע במסמכים שבלאו מסר לרשויות הביטחון, כדי לגלות את זהותה כמדליפה. לדבריה, התברר לה כי במסגרת הסכם שנחתם בין בלאו לשב"כ "לא הותנה כי המסמכים שיעביר בלאו למדינה לא ישמשו לאיתור המקור. כל שנאמר הוא כי מסמכים שיועברו על-ידי בלאו לא ישמשו כראיה בהליך משפטי כנגד החשוד בהדלפה".

לטענת קם, "בה במידה ש'הארץ' טרח לשמור על זכויותיו של בלאו, הוא הפקיר את המקור של בלאו. בלאו הפר את ההסכם שהוא כרת עם קם, וכמו כן הפרו הנתבעים את חובת הזהירות הנזיקית כלפיה".

באשר לנזק, קם תובעת סכום כולל של 2.6 מיליון שקל, אף שלדבריה הנזקים שספגה כבדים בהרבה. לטענתה, היא שילמה עד עתה סך כולל של 420 אלף שקל בגין ייצוגה בהליכים הפליליים בשתי ערכאות; נאלצה לשלם שכר דירה כפול בשל עזיבתו של שותפה לדירה; וספגה הפסדי יכולת השתכרות בשל הפסקת עבודתה באתר וואלה. זאת, לצד נזקים לא ממוניים, כגון שלילת חירותה ופגיעה אנושה בה; פגיעה בכבודה העצמי, כבודה כאדם; פגיעה בפרטיותה; פגיעה באוטונומיה של רצונה הפרטי; ופגיעה בשמה הטוב. (ת"א 6373/04/13).