שני תאגידים מושפלים

איך לעשות עסקים בשני השווקים הגדולים ביותר בעולם? בשבוע שעבר הבהב הסמן מעל אחת התשובות הנמוכות ביותר ברשימה: "בענווה".

זה היה שבוע לא נעים בבאזל, שווייץ, ובקופרטינו, קליפורניה. שני ענקים רב-יבשתיים עצרו בחריקה. חברת התרופות נוברטיס חטפה סטירת לחי בבית המשפט העליון של הודו: לא יינתן לה פטנט על תרופה נגד סרטן הדם, שתחליפיה הגנריים נמכרים בעשירית המחיר. אפל בלעה את רוקה, מחלה על כבודה, והתנצלה בפני הצרכן הסיני - ובעצם בפני ממשלתו - על יהירות ועל זלזול.

שתיהן, ובאמצעותן כל האחרות, קיבלו תזכורת מעניינת על גבולות העסקים בשתי הארצות עצומות הפוטנציאל. כמובן, יש הבדל חשוב מאוד בין מה שקרה לאפל בבייג'ין ובין מה שקרה לנוברטיס בדלהי. נוברטיס התמודדה נגד רוע הגזרה בבתי משפט, במשך שנים, וגילתה שבהודו רבת הפגמים שורר שלטון חוק. אפל למדה מה מסוגלת לעולל ממשלה אוטוריטרית באמצעות שליטתה בכלי התקשורת ובביורוקרטיה: להפיח היסטריה ולהלך אימים.

נוברטיס ניסתה לעשות מה שעשו בהצלחה הרבה פרמקולוגיות לפניה: לשנות קצת את התרופה הקודמת, טיפ-טיפה, כדי להאריך את תקופת הבלבדיות - ואת גריפת הרווחים. מחיר התרופה של נוברטיס למטופל, ששמה המסחרי גליבק (Glivec, באירופה; Gleevec, בארה"ב), ושמה הגנרי imatinib, הוא 70 אלף דולר בשנה; מחיר התרופה הגנרית ההודית הוא בערך 185 דולר בשנה (הגרסה הגנרית של טבע לגליבק אושרה לשימוש בארצות האיחוד האירופי לפני חצי שנה).

תציל את חייהם? לא בדיוק

יושב ראש אגודת חולי הסרטן בהודו הכריז בהישמע פסק הדין, "זה ניצחון עצום לזכויות האדם... ההחלטה תציל את חייהם של אלפים רבים, שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם מה שדורשות חברות חומדות-בצע, המוסיפות לרשום פטנטים על תרופות ידועות".

ובכן, לא בדיוק. 300 אלף הודים משתמשים בתרופה של נוברטיס. 95% מהם מקבלים את התרופה חינם אין כסף. השאלה אינה אפוא של הצלת חיים. זו גם אינה שאלה של רווחים, מפני שהשוק ההודי מניב חלק מבוטל מהכנסות נוברטיס (בעשר השנים הראשונות של גליבק, מכירותיה הגלובליות הניבו הכנסות של 4.7 מיליארד דולר). זו שאלה של מונופול מסחרי, וממילא גם של מונופול על ידע ועל טכנולוגיה. זו שאלה של כבוד לאומי, של יוקרה, של הערכה עצמית.

זה צד הדמיון עם פרשת אפל וסין. כאמור, הודו טיפלה בנובארטיס במערכת המשפט שלה, שהיא עצמאית ונקיה מפניות. סין, לעומת זאת, טיפלה באפל באופן היחיד שבו סין מטפלת באיזשהו עניין: בכפפות איגרוף, בכיפוף זרועות, בצריחות צורמות. כלי התקשורת, הסרים למרותו המלאה של המשטר, בילו את השבועות האחרונים בהתקפות מרות על אפל.

הקנאות לזכויות הצרכן

יום אחר יום, במחצית השנייה של מארס, התנהל מסע יזום נגד אפל. הוא נפתח בערוץ העיקרי של הטלוויזיה המרכזית. אפל הואשמה באפליה נגד הצרכנים הסיניים ובהפרת תנאי האחריות שהיא מעניקה על מוצריה. אחר כך, במשך ארבעה ימים רצופים, אפל ידעה את נחת זרועו של "יומון העם" של בייג'ין, ביטאונה העיקרי של המפלגה הקומוניסטית.

הקנאות לזכויות הצרכן התיישבה כמובן עם הניסיון השקוף לקדם את מכירותיהן של תעשיות מקומיות. המשטר חורק שיניים. הוא רוצה שהסינים יקנו מחשבים וטאבלטים מבית לנובו וטלפונים חכמים מבית Huawei ו-ZTE. אגב גם מוצרי אפל יכולים להיחשב לסיניים - הם נפלטים מקווי ייצור בדרום סין, השייכים לחברה טייוואנית; הם מספקים מקומות עבודה והכנסות ממסים; הם אפילו כלולים בסטטיסטיקה הרשמית של היצוא הסיני.

יתר על כן, באחרונה היו התקפות יזומות בכלי התקשורת נגד חברות מערביות אחרות, שהמשטר אינו חפץ ביקרן. פולקסוואגן היתה על הכוונת, וגם קנטאקי פרייד צ'יקן. למרבה הנוחיות, ההתקפות על אפל הקדימו הודעה רשמית של השלטונות, כי בדעתם להחמיר את הפיקוח על אפל. זה נשמע כמעט כמו היענות של הממשלה לרצונה של דעת הקהל, חוץ מזה שאת דעת הקהל הזו לשה הממשלה במו ידיה.

אין זאת אומרת שאפל היתה נקיה מדופי. אבל נוסח ההתנצלות של המנכ"ל טים קוק היה לא רגיל (צריך להגיד שתחת מנכ"לותו של קוק, אפל מהססת הרבה פחות להתנצל, כמו בפרשת התחליף הפאתטי לאפליקציית המפות של גוגל). מן ההכאה על חטא נדפו ניחוחותיהם של וידויים פומביים מזמן מהפכת התרבות הידועה לשימצה, לפני 60 שנה ויותר. החברה קיבלה עליה את האחריות ל"רושם שאפל יהירה, ואינה מקדישה די תשומת לב לתגובות הצרכנים". על זה, כתב קוק באתר הסיני של אפל, לאחר הרהורים עמוקים, "אנחנו מביעים התנצלות כנה".

להתקפות על אפל היו כמובן מטרות אסטרטגיות, אבל לפחות לפי שעה המשטר ובאי-כוחו שבעו נחת מהשפלת החברה, שאייפוניה ואייפאדיה נעשו סמלי מעמד בסין. קצת קשה להאמין שההשפלה תהיה המחיר היחיד שייגבה כאן. מושפליה של מהפכת התרבות הוצעדו ברחובות במצנפות אדומות, לפני שנשלחו למחנות נידחים לחינוך מחדש. נראה איזו גרסה פוסט-מודרנית ימצאו הסינים להעניש תאגידים זרים מצליחים מדיי.

סודות טכנולוגיים תמורת כניסה

מלחמת סין נגד התאגידים ידעה כל מיני גילגולים, מאז הושאה להם עצת הפתיחה. אבי הרפורמות הכלכליות, דנג שאופינג, אמר לראשוני המשקיעים הזרים, שהכניסה לסין משולה לחציית נהר סוער ברגל. החוצה אינו יודע שום דבר על הנהר, ואינו רואה את הקרקעית. מוטב אפוא שיקפיד להרגיש את חלוקי הנחל מתחת לכפות רגליו.

35 שנה לאחר שהרפורמות התחילו, הנהר עדיין סוער, הקרקעית עדיין אינה בהישג-רגל מלא, הכללים משתנים ללא הרף. מלכתחילה, בחוכמה יתרה, סין הציגה תנאי: סודות טכנולוגיים תמורת כניסה. והסודות זרמו מאליהם. אדמת סין רוויה בהם. סין נהגה על פי הצרכים הלגיטימיים בהחלט של אזרחיה. אלמלא עמדה על שיתוף ברזי הייצור היא היתה נשארת כר ספיגה בירכתי העולם הלא מפותח, שוק נצחי של סחורות מוגמרות.

אבל סין הפכה לשטח הפקר ענקי. שוד מסיבי של זכויות יוצרים נעשה אחד הענפים הכלכליים החשובים ביותר שלה. ב-2011 העריכה הרשות האמריקאית המפקחת על סחר בין לאומי, כי ב-2009 בלבד הפסידו חברות אמריקאיות 48 מיליארד דולר בגלל פיראטיות סינית (tinyurl.com/brkkjqs). הסכום הזה, לפי דוח הרשות, עלה לאמריקה ב-923 אלף מקומות עבודה. הקנאות לזכויות יוצרים אינה קלוטה אפוא מן האוויר. יש גם טענות כבדות משקל לטובת תעשיות פרמקולוגיות שוחרות פטנטים. הכסף שהן עושות משמש אותן לצורכי מחקר ופיתוח. הן יכולות לקבל עליהן סיכונים, ולהקדיש משאבים. תוחלת החיים הממוצעת של תרופה, לפני שהגנריות מורידות אותה מן המדף, בדרך כלל אינה ארוכה משבע שנים.

"היסטורי", או היסטרי?

על אדמת הודו ניטשת עכשיו מלחמה לכל דבר בין תעשיות התרופות המערביות ובין יצרניות מקומיות של תרופות גנריות. לפני חודש פסק בית משפט לדיני זכויות יוצרים נגד ענקית התרופות באייר. על המדוכה עמד גורלה של עוד תרופה אחת נגד סרטן, ששמה המסחרי Nexavar.

באייר קיבלה פטנט בהודו ב-2008. מאז, היא גבתה 100 אלף רופיות (בערך 2,200 דולר) על אספקה חודשית של הגלולות (120 בסך הכול). בית המשפט ציווה על החברה הגנרית, Natco, למכור את התרופה ב-8,800 רופיות (160 דולר). גם זה סכום הנמצא מעבר להישג ידו של ההודי הממוצע. הודים רבים אינם משתכרים את הסכום הזה בחודש של עבודה.

נוברטיס הגיבה על הפסיקה בבית המשפט העליון בטריקת דלת לכל דבר. בהיעדר פטנטים, היא הזהירה, איש לא ישקיע במחקר ובפיתוח בהודו. התנאים בהודו לא בשלו לעודד חידושים. הממשלה המרכזית בדלהי הגיבה בקורת רוח. פסק דין "היסטורי", הכריז שר המסחר והתעשייה. "העם של הודו עומד בראש מענייננו, ובייחוד עניי הודו", אמר השר. "אנחנו לא ניכנע לשום לחץ להעניק פטנטים מערב לתוחלת החיים הנורמלית שלהם".

גם אם אי אפשר להתווכח עם הגיונו של המיניסטר, הנה ברור שפוליטיקאים אין סיבה להצטער על מועד פסק הדין. הודו עומדת בשלבים הראשונים של מערכת בחירות ארוכה מאוד. מפלגת השלטון חושבת את עצמה מאז ומעולם לשומרת האינטרסים של העניים. היא משליכה את יהבה על תמיכתם בשעה שהמעמד הבינוני העירוני פונה לה עורף בתערובת של אכזבה ושל גועל נפש. צירוף המקרים הוא כמובן בדיוק זה: צירוף. המאבק המשפטי סביב הפטנטים של נובארטיס התחיל ב-2007.

"פטנטים הורגים אנשים", הכריזו אז שלטים בידי מפגינים בחזית בית הדין לזכויות יוצרים בצנ'איי (לשעבר מדראס). בהודו, צריך להודות, יש עוד כמה דברים ההורגים אנשים חוץ מפטנטים. למשל, חרדה גדולה אוחזת אותה בחודשים האלה מפני התפשטות זן של שחפת ששום תרופה ידועה לא תוכל לו. מישהו יצטרך למצוא משאבים כדי לפתח אותה. ספק אם פריצת הדרך תירשם בקווי הייצור של תעשיית תרופות גנרית, אבל מי יודע. בדלהי יורד פתאום גשם כבד בחודש אפריל. הכול ייתכן.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com