נתחיל מהסוף: מינויה של יעל אנדורן למנכ"לית משרד האוצר הוא טוב. היא מוכשרת, חזקה, מנוסה, מבינה היטב את הדינמיקה של הכלכלה הציבורית הישראלית.
אנדורן מייצגת באופיה את כל התכונות המיוחסות בדרך-כלל ל"נערי האוצר": קור-רוח, יהירות ואמונה בצדקת הדרך. יתרה מזו, כאשר חושבים על נערי האוצר, אי אפשר שלא לחשוב על יעל אנדורן. היא משתייכת ל"תור הזהב" של אגף התקציבים, תקופה שבה להיות חלק מיחידת ה"עילית" של המגזר הציבורי הייתה גאווה של ממש והבטחה למשרות מפתות עתידיות במגזר הפרטי והציבורי. במובן הזה אנדורן תנסה להחזיר עטרה ליושנה ולהוציא את האגף החשוב במשרד מהמשבר שהוא נמצא בו.
יובל שטייניץ הותיר את האוצר במשבר חסר תקדים. הוא נתפס כגוף חלש, שלא מסוגל לבצע שינוים מבניים וכמי ש"נרדם בשמירה" על הקופה הציבורית כאשר התגלה בסוף שנת 2012 גירעון עתק של יותר מ-4% תמ"ג - כפול מהיעד המקורי- וחריגה מטרידה בהיקף ההוצאה הממשלתית (כפולה מהתכנון). אגפים כגון הממונה על השכר, איבדו כמה מבכיריהם אחרי המינוי של קובי אמסלם לממונה. אך האגף המוכה מבין כולם היה אגף התקציבים, שסבל מסקנדל של ממש אחרי שמספר שתיים, איל אפשטיין, הורחק על-ידי הממונה, גל הרשקוביץ, אחרי סכסוך ממושך בין השניים. גם ראש הממשלה, ששלט בפועל באוצר, לא העריך כמה מהבכירים ששטייניץ מינה ובמהלך השנים האחרונות אף איבד אמון בהם.
הזדהות אידיאולוגית
מי שמכיר את אנדורן ושמע את שר האוצר החדש בחודשים האחרונים מבין כי מינויה מבוסס גם על הזדהות אידיאולוגית: יאיר לפיד מצא פרטנרית אמיתית לתפיסתו הכלכלית, שכן היא נציגה נאמנה של הימין הכלכלי השמרני של מדינת ישראל - פחות ממשלה ויותר שוק. נציגים של ארגונים חברתיים שפעל בתחילת העשור הקודם נהגו להאשימה בכך שהרסה את מדיניות הרווחה של ישראל.
במובן הזה מינויה הוא סימן לבאות: אם אנדורן תנהל את האוצר, אפשר בקלות לנחש אילו צעדים מרכזיים יינקטו בשנים הקרובות: קיצוץ בקצבאות הילדים ופגיעה בזכויות החברתיות, כולל קיצוצים במגזר הציבורי - כל אלה יהיו חלק בלתי נפרד מהתוכנית הכלכלית הבאה.
טביעות האצבע של ראש הממשלה שקופות ובוטות במינויה של אנדורן: היא משתייכת לקליקה שלו, היא "גדלה" לצדו ויש ביניהם הערכה גדולה. זה פרט חשוב ביותר ב"אוצר החדש" תחת לפיד, שכבר לא בשליטתו של נתניהו, זאת לעומת שליטתו המוחלטת באוצר בזמן הקדנציה של השר הקודם, יובל שטייניץ. אנדורן תוכל לשבת בניחותא מול נתניהו והיא צפויה לשמש כגורם מגשר-מפשר מול לפיד ברגעי המתח, שצפויים להיות לא מעטים.
המינוי של אנדורן טוב, אך אינו אידיאלי. טוב היה עושה לפיד לו היה בוחר באורי יוגב, "המודל המקורי": הוא היה הממונה על התקציבים ולא הסגן, הוא יותר בוגר ומנוסה, "מאקרואיסט", הקים חברה וניהל אותה.
אלא שליוגב הייתה בעיה הפעם: הוא אינו אישה, ולכן לא איפשר ללפיד להכריז בדרמטיות ובקרקסיות שאפיינה אותו מאז כניסתו לתפקיד על מינויה של "המנכ"לית הראשונה בהיסטוריה של המדינה" במהדורת "אולפן שישי". השיקול הזה, אצל לפיד, לפחות עד עכשיו, נראה עקרוני וחיוני: חייבים דרמה וספין - כמו בטלוויזיה.
נושא נוסף שמטריד את הסובבים הוא הריונה המתקדם של אנדורן. מי שמכיר אותה כבר העיר בצחוק כי היא תלד לידה מתוכננת ביום חמישי אחרי הישיבה האחרונה באוצר כדי שהיא תוכל לנהל את הישיבה הראשונה כבר ביום ראשון על הבוקר. חופשת לידה? לא בטוח שהיא תרשה לעצמה.