פילהרמונית בין הפיגומים: קונצרט מאכזב בבניין הנמצא בתהליך שיפוץ

לא ברור מה בער למקבלי ההחלטות לקיים אמש את הקונצרט של הפילהרמונית באולם המשופץ של היכל התרבות. זה היה אמור להיות אירוע היסטורי, שבו חוזרת התזמורת הביתה וחושפת את הקהל לאולם משופץ ומזמין. שיפוצו של היכל התרבות היה אמור להסתיים בחודש מרץ; אבל אנחנו הרי חיים בישראל, והקהל שהגיע אמש מצא עצמו בלב אזור בנייה. אפילו מאחורי הבמה עדיין מתנוססים בגאון פיגומים, ועל חלק מהכיסאות עוד היו סרטי הדבקה.

הקונצרט נפתח בחצי שעה איחור, כשהקהל מחכה מחוץ לאולם בתורים ארוכים: מסתבר שעד הרגע האחרון לא הגיעו האישורים הדרושים לאיכלוס האולם. גם תוכנית הקונצרט ומשתתפיו השתנו - המנצח כריסטוף פון דוהנני לא הצליח לקיים חזרה בשעות הבוקר בגלל רעש העבודות, והחליט לבטל את השתתפותו. מי שמילא את המקום היה הכנר יוליאן רחלין, שהציל את המצב והסכים לשמש בתפקיד כפול של מנצח וסולן.

אבל כל זה שטויות. הסיפורים האלו יהפכו בקרוב לפולקלור, עם סיומן של העבודות בעוד כמה חודשים. מה שחשוב זה רק התוצאה, ופה אני די מאוכזב. הייתי שמח לבשר על חוויה גדולה מבחינה ויזואלית ואקוסטית. לצערי, זה לא המצב. היכל התרבות היה בניין מכוער משנות ה-60, ונשאר בניין מכוער משנות ה-60 שעבר שיפוץ. המתנגדים להריסתו הגדירו אותו כ"פנינה לשימור", אבל בפועל זהו בניין מתקופת הצנע שראוי היה להרוס ולבנות מחדש. לדעתי, זו בכייה לדורות. תומכי השימור אולי ניצחו במאבקם, אבל חובבי המוזיקה הפסידו.

לומדים את האולם

השינויים האקוסטיים באולם כוללים את הגדלת החלל שמעל הבמה, הוספת אלמנטים מהדהדים בצדי האולם, הושבה מדורגת של הכלים על הבמה, והוספת קירות אקוסטיים מאחורי חלק מהשורות. גם הישיבה באולם שונתה - מספר המושבים הופחת ב-400, וכעת יש הרבה יותר מקום לרגליים. גם המושבים שהיו לקהל מאחורי התזמורת נעלמו.

אז איך זה נשמע במבחן התוצאה? ביצירה הפותחת, קונצ'רטו מס' 5 של מוצרט, ישבנו באמצעו של ה"בלוק" הקדמי ביותר של האולם. כשנשמעו הצלילים הראשונים חשבתי שאני חולם: התזמורת והסולן נשמעו כמו במיטב האולמות בעולם. היה ברור שמישהו עשה פה עבודה מעולה מבחינה אקוסטית - הצליל נשמע הרבה יותר חם, חזק ומחודד מהעבר. הבעיה היחידה היא שהאולם מחולק כעת ל"בלוקים" באמצעות קירות אקוסטיים, שמונעים ממך לראות מי נמצא בשורות מאחוריך.

ביצירה השנייה, הקונצ'רטו לכינור של מנדלסון, עלינו ל"בלוק" השני (שורה 14). כאן כבר הייתה חוויה אחרת, ולא לטובה. הצליל נשמע מרוחק, שטוח, וחלש באופן משמעותי יחסית למקום הקודם. בנוסף, הקירות האקוסטיים התגלו כגבוהים מדי, כך שהם קצת מסתירים למי שיושב בשורה שלפניהם.

כפי שזה נראה כעת, נשארה באולם הבעיה המוכרת של הבדלים אקוסטיים בין מושבים שונים - בדיוק כפי שהייתה קודם. כעת צריך ללמוד את האולם, לראות איפה נמצאים ה"בורות" האלו, ולדעת להימנע מהם. גיבורי הערב אמש היו המוזיקאים עצמם: יוליאן רחלין הוביל את התזמורת לביצוע יפה ומעניין, וכבר עם הצלילים הראשונים הם נתנו את התחושה החמימה והעוטפת של חזרה הביתה אחרי גלות ארוכה. גיבור נוסף היה מנכ"ל התזמורת, אבי שושני, שהודה לקהל על נאמנותו במילים חמות והצליח להבהיר בצורה שקולה שהמצב הנוכחי הוא זמני בלבד ושתהליך השיפוץ עדיין נמשך. נקווה שהמשך השיפוץ אכן יניב את התוצאות המקוות.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. סולן ומנצח: יוליאן רחלין. היכל התרבות, תל-אביב, 1 במאי