הביטו באיש הזה. הוא שיקר לנו; דיבר וקשקש וליהג על "האדם העובד", הבטיח לפעול למען מעמד הביניים - ומה קיבלנו?
עוד מס הכנסה, עוד מע"מ, זינוק בתעריפי החשמל, קיצוץ בקצבאות ילדים, עוד מס על אלכוהול וסיגריות, מיסוי פנסיה מטורף, מיסוי הזוי למשפרי הדיור ועוד ועוד.
מה לא קיבלנו? נגיעה בחברות השמנות, המסריחות מתנאי יתר, כגון חברת החשמל, מקורות, רשות שדות התעופה והנמלים. החברים של עופר עיני. גם בסקטור הציבורי המנופח והמאובן לפיד הפחדן לא נגע. גם לא בכיל. בקושי, באלפיון העליון. התנחלויות? בדיחה טובה. כגודל ההבטחה גודל האכזבה. לא הצבעתי לו, אבל לא חלמתי שיתנקנק כך - ומיד. לא האמנתי.
כל כיפות הברזל שלי הפעילו אזעקות כבר ברגע ההוא, ב-24 במרץ, בו יצא לפיד מפגישה ראשונה עם אנשי האוצר ורץ לספר לחבר'ה בפייסבוק, סליחה בניוזלטר לתומכי "יש עתיד": "התמונה הנפרשת אט-אט בפניי גרועה הרבה יותר ממה ששיערתי. עזבו אתכם ממילים כמו 'גירעון' או 'משבר פיסקלי', אני אסביר את זה הרבה יותר פשוט: באתי לשפץ את הבית, אבל אז גיליתי שבחשבון שלנו יש אוברדראפט. איזה אוברדראפט? מפלצתי, מבשר רע, הולך וגדל".
מה אתה, תוכי???
חודש אחר-כך נפגשו לפיד ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני. על הפרק עמדו אז מיסוי קרנות ההשתלמות וקיצוץ של כ-2 מיליארד שקל לפחות משכר עובדי המגזר הציבורי. על סדר יום חדש בוועדי העובדים הגדולים אפילו לא חלמו לדבר שם. הפגישה, כך נאמר לעיתונאים, התקיימה ב"אווירה טובה". במילים אחרות: עיני, האיש עם היד על השאלטר של השביתה הכללית וסכסוכי העבודה, השיג כל מה שרצה.
לפיד, ממש כמו במפגש עם אנשי האוצר, הוריד ראש, נתן לחוסר הניסיון שלו לנהל אותו - והפסיד. כאן כבר נסללה הדרך לתקציב השערורייתי והגזירות שהוא מגיש עכשיו. בעוד שנתיים, לפיד מבטיח, "המדינה תראה אחרת לגמרי. נצא מזה יחד". אחלה. עד אז, כולנו מוזמנים להיחנק בהווה. המילה שלו שווה לנעל בחנות נעליים, שמשלמת יותר מס מצ'ק פוינט וטבע.