איני מכיר אישית את שר האוצר יאיר לפיד וקיימות לא מעט התבטאויות שלו שאינן תואמות על דעותי.
ואולם מקומם לראות ולשמוע את ה"עליהום" נגדו כמעט מעל כל בימה אפשרית - כאשר הוא מנסה לטפל בכשל תקציבי שנוצר ברובו במשך השנתיים שקדמו לכניסתו לתפקיד.
ה"בור" הנע בין ארבעים לחמישים מיליארד שקל נובע מבעיות מבניות ארוכות ימים, מטעויות קשות שנעשו בשנים האחרונות - וגם מאילוצים שעמדו בפני הממשלה הקודמת. עיקר האילוצים היו (והינם) בתחום ההערכות למלחמה אפשרית עם אירן שלפי הערכות שונות עלו למשק הישראלי כעשרה מיליארד ש"ח. ניתן להתווכח עד כמה מציאותי ונחוץ היה לישראל להיערך ולהצטייד לאפשרות של מתקפה ישראלית (לא אמריקנית) על אירן, אך חייבים להודות כי אופציה כזאת קיימת וצריכה להיות על השולחן.
לעומת זאת, שגו ממשלותיה הקודמות של ישראל בסדרי הגודל המופקעים של הטבות המס שניתנו לכמה מהחברות הגדולות - אולי ארבע ואולי יותר - במסגרת החוק לעידוד השקעות הון.
כאשר קבוצת ענק, רווחית בכל קנה-מידה עולמי, כטבע שלמה ב-2012 בפועל 0.3 אחוז מס על רווחיה וכשבממוצע שילמו כמה חברות ענק ב-2010 כ-3.3 אחוז מס - אין מילים לגודל השערורייה.
אומרים שהשנה יפסיד האוצר 4 מיליארד שקלים מהטבות אלה וקל לחשב אילו קיצוצים מכאיבים הפוגעים בשכבות החלשות יכלו להיחסך לוּ היו חברות הענק מסתפקות אפילו במחצית מההטבות.
הטענה כאילו יבריחו מישראל את הקבוצות הגדולות הנהנות מההטבות אם חלילה יקוצצו, נטולת היגיון מאחר ושיעורי המס בארצות-הברית ובאירופה גבוהים בהרבה משברירי האחוזים שמשלמות החברות בישראל.
גם תקציב הביטחון - ובעיקר רכיבי השכר והגמלאות של חלק מאנשי הקבע ואולי אפילו כפל תקנים בשירות הקבע הונחת על לפיד כעובדת-חיים מבלי שהיתה לו כל אפשרות להיערך לאורך פרק זמן סביר לפני הגשתו של תקציב 2014 - 2013.
כאן מוכחת שוב האיוולת שבתקציב דו-שנתי מאחר שאמנם קשה מאוד לערוך שינויים רציניים בתקציב 2013, אך ניתן היה להתכונן ברצינות לתקציב 2014 לו היה נפרד מחבילת התקציב הנוכחית.
הממשלה הקודמת עשתה כמה הסכמי שכר נרחבים עם קבוצות חזקות של עובדים, בחלקן מוצדקות יותר (הרופאים) ובחלקן מוגזמות: ניתן לכלול חלק ניכר מההסכמים אלה שעלו למשק הון עתק במסגרת האילוצים. הטעות - אולי החמורה מכולן - שאחראית להרבה מיליארדים בבור התקציבי - היתה טכנית והתבססה על תחזית שגויה של צמיחה ומסים בתקציב הקודם.
ולראייה, ב-2012 היתה ירידה של כ - 18 מיליארד שקל (!) בהכנסות ממסים ואלה בוודאי "חפרו" הרבה מאוד מעומקו של הבור שלפתחו עומד היום שר האוצר לפיד. חישובים מוטעים בסדר גודל כזה - מחייבים בודאי הפקת לקחים, אך ברור שתקלה זו ארעה במשמרתו של השר שטייניץ והרבה לפני שיאיר לפיד ידע כי הוא יהיה שר האוצר הבא.
ניתן להמשיל את המחאה והכעס המוטחים בלפיד, להפגנות שיקיימו אזרחים זועמים מול מטה מכבי האש על כך שנרטבו מהמים שהותזו על הדליקה שפרצה בסביבתם. הסדר הטוב מחייב אמנם את שר האוצר החדש לכסות חלק גדול מהגרעון למשל באמצעות קיצוצים בהטבות לחברות הגדולות במשק במקום בקצבאות של השכבות החלשות - ובהעלאה דיפרנציאלית של מס הכנסה ומע"מ באופן שמעמד הביניים והעשירונים שמתחתיו יפגעו פחות.
ואולם יש לזכור ולהזכיר כי השר לפיד הגיע לשפת הבור התקציבי בדקה התשעים - ואילו אלה שכרו את הבור נמצאים כבר במרחק בטוח מאחוריו.