הדיון שאחרי

"שומרי הסף", יום א' 21:00, ערוץ 1

אחרי שסיימתי לצפות, מבעוד מועד, בפרק הראשון של "שומרי הסף", הסרט שהיה לסדרה, לא שמתי לב לכך שהוצמד לשוליה בנעץ דיון באולפן. כשצפיתי, לא ידעתי לאן להוליך את המבוכה. ייאמר מיד: דיון באולפן לאחר שידור של תוכנית תעודה, הוא אמנם עניין שמעלה ריח עובש חזק מהסבנטיז, אבל לא פסול לכשעצמו. מה שכן היה פסול, הוא העובדה שמהר מאוד התברר שכל ניסיון להתייחס לתוכני השידור הוא מקרי בהחלט: היו שם הקשקשנים הקבועים שבאו לצרוח בשבח מרכולתם הפוליטית כתגרנים בשוק. מהר מאוד יצא המרצע מן השק: לוח השידורים של הערוץ ה-1 נאנס על-ידי ועדת התוכן שלו, כך שלכל פרק ב"שומרי הסף" הוצמד דיון באולפן, כדי "לאזן" את התכנים.

יומיים מאוחר יותר פורסם באתר "וואלה" מכתבו של איתי נבו לנדסברג לחברי ועדת התוכן. לנדסברג, למי שלא יודע, מכהן בתפקדי מנהל מחלקת התעודה בערוץ הראשון בחסדי בית המשפט שמגונן עליו מפני הניהול השערורייתי שמשתולל במסדרונות הרשות. מספיק לקרוא את מה שחושב בית המשפט על האופן שבו מתנהל גוף התוכן היחיד בישראל שאינו מוטרד מהמצב (כמעט מיליארד שקל מהכיס שלנו זורמים בעורקיו ומבטיחים לו חיים, על אף ש-95% מאיתנו לא צופים בו כמעט), אבל הפעם, אני נשבע לכם, אפילו לא זה העניין: במכתב מבקש לנדסברג מהפוליטרוקים דבר אחד בסיסי - פשוט לצפות בסדרה. הבנתם את ה"ישראבלוף", אפילו דיון אמיתי לגופו של עניין אין כאן, כשבוועדת התוכן, על-פי המכתב, יושבים אנשים שכלל לא טרחו לצפות בסדרה ומצביעים מראש, על-פי רצונם הפוליטי של מי שמינו אותם.

אגב, הפרק שישודר הערב (א') "לוחם חירות לאחד הוא טרוריסט לשני", עוסק בכלל ביחסים שבין משטר דמוקרטי לגוף שפועל ב"אזור הדמדומים" של החוק. במרכזו סיפורו החזק של אברהם שלום שהפך, בעיני רבים, מ"האיש שתפס את אייכמן" ל"המחסל מקו 300". זהו סיפור אישי שהוא גם פריזמה מעניינת לבחינת עבודת השב"כ. ליצירה התיעודית, מגיע ציון 9. הציון כאן הוא למי שכפה עלינו אפטר-פארטי בצורת דיון.