הוא לא שנא הומואים

במשך 4 שנות האפלה בהן ניסתה המשטרה למצוא את הרוצח במועדון הבר-נוער, כשאף אחד לא ידע מי היה היורה ומה היו מניעיו, טיפחה קהילת הלהט"בים את ההערכה כאילו הרצח הזה הוא פשע שנאה. זה שירת את תחושת הרדיפה, המוצדקת ברוב המקרים, אותה חשים חבריה מדי יום ונגדה הם יוצאים בכל הזדמנות.

האירוע הקשה הצליח לעורר רגשות השתתפות וחמלה כלפיה מצד הציבור, וגם הפך לסוג של קרדום חפירה, בבחינת "הנה, תראו עד לאן השנאה כלפינו יכולה להגיע".

הנה הולכת ונפרמת הפרשה, ולאט-לאט מתברר כי חיבור הרצח בבר-נוער לקמפיין הרדיפה של הקהילה לא בהכרח מדויק.

ככל שנחשפים פרטי חקירת הרצח, מתגלה כי ככל הנראה מדובר פשוט בפשע, כמו כל פשע אחר, פשע שכמו כל פשע אחר מעורבת בו גם שנאה, רק שלא בהכרח שנאת הומואים ולסביות.

והמניע לרצח, לכאורה, אינו אג'נדה מהודקת של שנאת אלה שאוהבים את בני מינם, ותפיסת עולם "חשוכה" - אלא בעטיה של בעילת קטין, מעשה המוגדר כעבירה על החוק, שעשה לכאורה בכיר בקהילה. זה לא מניע שמצדיק רצח, אבל לא היה מכוון דווקא לפגוע בחברי הקהילה.

העובדה שהעצור הרביעי, זה שבעל לכאורה את הקטין, עבד בבר-נוער, היא זו שהביאה לשם את הרוצח, וכשזה לא מצא אותו, ייתכן שירה במי שהיה שם מתסכול, קהות-חושים או השד יודע מה, ולא בכוונת מכוון לפגוע בכמה שיותר להטב"ים - מה ששומט את החיבור האוטומטי שטיפחו מנהיגי הלהטב"ים כאילו הרצח בבר-נוער הוא פשע שנאה, חיבור שבחברה שלנו נתפס כחמור יותר.

לפי הנורמות בישראל, פשע שנאה חמור יותר מפשע רגיל, כיוון שאת המניע שלו מבעירה אידיאולוגיה: שנאת זרים, שנאת יהודים, שנאת השונה; והוא יותר עמוק ומובנה ומהודק, ולכן מעורר בנו את רצון להוקיע אותו.

קחו, למשל, את יגאל עמיר. עמיר רצח אדם אחר. אז לא רק שהאדם שנרצח היה ראש הממשלה, הרצח היה ממניעים אידיאולוגים, כיוון שהנרצח החזיק בדעות מנוגדות לאלה של הרוצח. בגלל שמדובר בפשע שנאה, לא ניתן יהיה לחנון אותו לעולם.

אם אכן יוכח כי הרצח בבר-נוער אינו פשע שנאה, יש סיכוי שנראה את הרוצח ואת אלה שסייעו לו מסתובבים מחוץ לכלא בעוד כמה עשרות שנים.

הרג נערה ונער חפים מפשע ופציעתם של עוד כמה, שכל אשמתם היא שהם היו בסביבה - ולא משנה מה נטיותיהם המיניות - הוא חמור בעיניי כמו פשע שנאה חדור להט אידאולוגי. רצח הוא רצח הוא רצח.