אדוארד סנודן הוא אזרח אמריקאי שעבד בסוכנות לביטחון לאומי של ארה"ב. יום אחד, לאחרונה, הוא יצא ממקום עבודתו ולא חזר. מהר מאוד הסתבר שהוא לקח אתו מסמכים לרוב, שאותם העביר לעיתונות. המסמכים כללו סודות ביטחוניים. את הרעש הגדול ביותר עשה ה"גילוי" שסוכנות הביון של ארה"ב עקבה ועוקבת אחר מידע אישי ומוסדי באינטרנט.
על כך כבר כתבתי כאן שהייתי מאוד כועס לו סוכנויות הביון לא עשו זאת, כי אין שום אפשרות היום לנהל מעקב ופיקוח יעילים אחר חורשי רע, ללא עיקוב באינטרנט, המהווה צינור תקשורת אחר קבוצות טרור ושכמותם. יותר גרועה החשיפה של סוכני ביון של המערב.
אנשים אוהבים גיבור
אבל יש החושבים אחרת. בחוגים רבים, אבל מסוימים, אצל חוגים המתקראים ליברלים, שמאלנים ולוחמי זכויות שונות, אלה הנוהגים להיות בעד ונגד באופן אוטומטי, נחשב סנודן לאביר זכויות, אם לא גיבור ממש. הם עומדים משני צדי דרכו של סנודן אל ביטחונו האישי, כמו שנוהגים במרוצי אופניים או מכוניות. הם לא מגישים לו מים, אלא תקשורת אוהדת המחיה את נפשו יותר מכל משקה. אנשים אוהבים גיבור, וכל מי ש"לוחם" בשלטון נחשב אצלם לכזה.
ממשלת ארה"ב אינה שותפה להערצת סנודן, והיא הגישה נגדו כתב אישום. סנודן נמלט להונג-קונג, משם המשיך במסלול הבריחה שלו למדינות שונות. רוסיה, אקוודור וקובה. כולן מדינות הידועות במשטריהן הליברליים, והדוגלות בזכותו של אדם להיכלא על לא עוול בכפיו. הונג-קונג, למשל, למי היא שייכת אם לא לסין החופשית? רוסיה של פוטין, את מי היא שולחת למאסרים ממושכים אם לא, בין השאר, יריבים עסקיים של הנשיא ומבקרים מהתקשורת?
נגד הדמוקרטיה - בחסות הדיקטטורה
כלומר: את המלחמה באמריקאים הנוראים מנהל סנודן ממדינות עם משטר דיקטטורי, רשמי או לא. לוחם בדמוקרטיה בחסות הדיקטטורה - זו למעשה המציאות שבה פועל המדליף. בפועל, לא בשלטון פוגע סנודן, אלא באזרחים באשר הם. כי עכשיו יהיה לשלטון קצת יותר קשה להגן על האזרחים. וזה, צריך להודות, הישג לא קטן לאביר זכויות אזרח (חוץ מהזכות לביטחון, כמובן).
גם ענת קם ו"הארץ"
למה רוסיה ושאר הדיקטטורות כל-כך משתוקקות לעזור לאמריקאי הנמלט? כי אצלן ובשבילן הוא באמת גיבור. בהחלט. הוא משרת את האינטרסים שלהן. הדברים אמורים גם לגבי ענת קם "שלנו", שגם היא הדליפה מסמכים סודיים ממקום עבודתה בצבא (אבל מי שברח, בחסות העיתון, היה כתב "הארץ" שפרסם אותם).
אלה אנשים הנוטלים את גורלנו וביטחוננו בידיהם, מבלי שנבחרו והוסמכו על-ידי איש. כלומר, גורלנו וגורל ילדינו לא תלויים בשלטון שבחרנו, אלא בבודדים. זאת הדמוקרטיה נוסח גיבורים כמו סנודן.