מעטים המצרים שיקומו היום ויגידו את האמת העירומה בזכותו של מוחמד מורסי. נשיא מצרים איננו אשם בבעיותיה החריפות של מצרים. אירועי הזעם שראינו בימים האחרונים הם מפגן טראגי של קוצר רוח מהול בציניות פוליטית, מהסוג שמוביל מדינות לאבדון.
מה רוצים עשרות אלפי המצרים שמתקהלים בכיכר תחריר, ומבקשים ממורסי ללכת הביתה? הם אינם מבקשים נשיא. הם רוצים קוסם. אחד שישלוף פתרונות מהשרוול וירפא אוסף מחלות חברתיות שקודמיו יצרו בהתמדה פושעת במשך שישים שנה. הם רוצים שהוא יצמצם את כיסי האבטלה, שנולדה כבר בימי גמאל עבד אל-נאצר ולא פחתה אצל מובארק; הם תובעים להחזיר את הביטחון האישי ולהוריד את רמת הפשיעה, אחרי שהם או אחרים העלו באש תחנות משטרה ושפכו את דמם של שוטרים. הם תולים תקווה באישים כמו עמרו מוסא, שר החוץ ומזכ"ל הליגה הערבית לשעבר, שצמח מתוך המשטר הישן.
משטר שטען כי הנילוס הוא עורק החיים של מצרים, אבל לא הקים אפילו מתקן התפלה אחד בשלושים שנות קיומו. והם דורשים בחירות מוקדמות, כי תוצאות ההליך הדמוקרטי אינן עולה בקנה אחד עם דעתם. בעצם, הם דורשים לסלק את האישיות היחידה בצמרת השלטון שקנתה את הלגיטימציה שלה מן העם.
מורסי חווה כעת על בשרו את מה שעבר על קודמו מובארק. האלימות העיוורת, התשוקה לנקמה, חוסר הרצון להקשיב. וגם אותו ז'רגון אלים שאינו מותיר מקום לדיאלוג: "לך הביתה" ו"העם רוצה בהפלת הנשיא". מאחורי תנועת "א*-ת*מרו*ד" (התמרדות) שמובילה את המחאה, מסתתרים פוליטיקאים חילוניים, לא רק צעירי מהפכה תמימים שנכזבו. אנשי מובארק, במיוחד העשירים שבהם, טומנים גם הם את ידם בצלחת. הם שוכרים בריונים שיפגעו בפעילי האחים המוסלמים ויפילו בהם חללים. הקבוצה השלישית והגדולה מכולן הם אזרחים תמימים, שהתמכרו לסם ההזיה הזמני (עד שתתגלה להם אשליה חדשה) - הפלת מורסי כדרך לגאולה. אם יקבלו את מבוקשתם, הם יגלו לאסונם שמורסי הלך, אבל הבעיות נשארו.
שיתוק בלתי נמנע
עריצות אינה תכונתו של מנהיג בלבד. אחרי עשרות שנים של חינוך עקום, היא עלולה להיות גם חלק מהדי.אן.איי של נתיניו. וכאשר המעבר ממנה לדמוקרטיה מהיר מדי, רבים יהיו אלה שיתקשו להיגמל מאורח החשיבה הבלתי דמוקרטי. הרחוב המצרי של היום הוא מפלצת. חיית פרא מסוכנת שנוהמת בשפה בלתי ברורה. מיותר למצוא שם מנהיג או תנועה בעלי שיעור קומה, שיגדירו בדיוק את התביעות שיש להציג בפני הנשיא מורסי. שיקבעו מדיניות ברורה שתשמש עמוד האש עבור הממשלה להיחלצות מהמשבר.
כולם יודעים שהמצב בכי רע, אבל מעטים יודעים להציע פתרונות. אנשים שומעים סיסמה ומתאגדים סביבה. מזדהים עם מנהיג ואפילו אינם יודעים להסביר מדוע. היחידים שמדברים בבהירות הם האחים המוסלמים. אלה אומרים, שבדמוקרטיה, מי שסולד ממנהיג נבחר, אנוס להסתדר איתו. המנהיג אינו מוצא חן בעיניך? הצבע נגדו בבחירות הבאות.
הכאוס במצרים הוא מחיר השינויים שנעשו באבחת חרב. מחיר תשוקתו של ציבור שדוכא והושפל לחזות בתוצאה מיידית. שגריר ישראל במצרים לשעבר, יצחק לבנון, סיפר לאחר הדחת מובארק דברים שאמר לו ידיד מצרי. קודם ישבנו בתוך האוהל וצפינו בעיניים כלות החוצה, סיפר לו הידיד. בקרוב נעמוד מחוץ לאוהל - ונציץ לתוכו בגעגוע.
כל תוצאה שתהיה במשבר הנוכחי תותיר את המצרים בלתי מסופקים. אם יפעל מורסי בגבו אל הקיר ויאולץ להתפטר, יראו בכך האחים המוסלמים הפיכה נגד הלגיטימציה, וייצאו למלחמה. אם יישאר, יימשך הלחץ הכבד עליו שימנע ממנו לתפקד. כך או אחרת, נדונה מצרים לשיתוק. השאלה היא כמה זמן יימשך, ובאיזה מחיר תיחלץ ממנו.