התנהלותו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת טלנסקי מצויה במתחם שבין מירמה והפרת אמונים לבין לקיחת שוחד, ולא בין אי-תקינות מינהלית למירמה והפרת אמונים - כך טענה היום (ג') פרקליטות המדינה בבית המשפט העליון, ביום הדיונים הראשון בערעור שהגישה על זיכויו של אולמרט בפרשות ראשונטורס וטלנסקי.
"הערעור בא לתקן את המסר שיצא לציבור מפסק הדין של המחוזי", הודיעה הפרקליטות. "בפרשות כולן הקביעות העובדתיות מאוד חמורות, אבל מבחינת הציבור הפרשה הזו הסתיימה בקול ענות חלושה, שאלה התנהגויות קלות, ניתנות לסליחה ואולי אף מותרות מלכתחילה. את המסר הזה באנו לתקן".
5 השופטים - הנשיא אשר גרוניס, סלים ג'ובראן, יורם דנציגר, ניל הנדל ועוזי פוגלמן - ביקשו מהפרקליטות להתמקד בשאלה האם קבלת כספים על-ידי פוליטיקאי מאדם פרטי, ללא זיקה פוליטית ובאופן חד-פעמי, מהווה לשיטת הפרקליטות עבירה של מירמה והפרת אמונים - ועל כך השיבה התביעה בחיוב.
השופטים גם הורו לסנגורי אולמרט לזנוח את טיעונם המתמקד בפרקליט המדינה משה לדור, ושלפיו הגשת הערעור על-ידי הפרקליטות היא בלתי סבירה באופן קיצוני.
באשר להתמקדות ההגנה בלדור באופן אישי, ציינה נציגת הפרקליטות נעמי גרנות כי "הפניית הזרקור באה לשרת את ההתקפה שלוחת-הרסן האישית על פרקליט המדינה. ההחלטה של פרקליט המדינה להופיע אישית בעדות המוקדמת של טלנסקי לא הייתה רק החלטה ראויה, אלא מאמצת מסורת של פרקליטי מדינה קודמים שהופיעו בעצמם בתיקים בעלי חשיבות ציבורית יוצאת דופן".
"המשותף לאישומים שמהם אולמרט זוכה", אמרה גרנות, "הוא בכל שאולמרט ניצל את התפקיד, הסמכויות והמעמד לצורך קבלת טובות הנאה משמעותיות ביותר, במשך שנים".
התביעה טוענת כי מרגע שאולמרט הודה בקבלת כספים מטלנסקי, מוטל עליו הנטל להוכיח כי השימוש בכספים אלה היה לצרכים פוליטיים מותרים, ולא על התביעה להוכיח כי בכספים נעשה שימוש לצרכים אישיים.
"האמנם ראוי להטיל על המדינה נטל שאי-אפשר לעמוד בו? לכסף אין ריח ואין צבע, ואין אפשרות לעקוב אחר כסף מזומן. האמנם די בהבל-פה של נבחר ציבור, אחרי הכחשות נמרצות ונקודתיות, שהכחיש את קבלת הכספים, די בהבל-פה של הנאשם כשאין בדל ראיה שתומכת בטענה שלו?".
בעניין פרשת ראשונטורס, טענה התביעה כי הספק שהתעורר בראיות איננו ספק סביר. "נקודת המוצא המסתברת היא שאדם יודע היטב כיצד הוא מכלכל את עצמו. כיצד ממומנות אורחות חייו ובפרט ההוצאות הפרטיות שלו. האם יש צל סבירות באפשרות שבמשך שנים ארוכות נעשים מעשי מירמה בקרבתו של נבחר ציבור, כשהוא הנהנה הבלעדי מהם, כשהוא עצמו אינו משלם במשך כל התקופה ולו שקל אחד מכיסו לסוכנות ראשונטורס?
"לטעמנו אין צל של סבירות שאולמרט לא ידע שנעשים מעשי מירמה ולפחות לא חשד בזה שהוא הנהנה מהם. התובע אריה פטר ציין כי בית המשפט המחוזי הסתייג מהמונח 'שיטה', ולכן קבע בהכרעת הדין כי אם הייתה שיטה, אז למה לא ביקשו כסף מעוד ועוד ארגונים בכל נסיעה. המונח 'שיטה' פורש כשיטה קטגורית ומוחלטת בכל נסיעה לנסות לרמות כמה שיותר את כל מה שזז. אנחנו מעולם לא טענו את זה. גם כייס לא מכייס את כל מי שהוא פוגש בו".
התובעים ציינו שוב ושוב את שינויי הגירסאות של אולמרט ואת ה"דיסוננס" הקיים, לדבריהם, בין הקביעות העובדתיות החמורות של בית המשפט בפרשת טלנסקי, לבין התוצאה המשפטית.
"בית המשפט התעלם מכך שאולמרט חטא שוב ושוב, וכלל לא עסק בסוגייה העיקרית: הוא קיבל עשרות אלפי דולרים מאדם פרטי. התנהלות זו מקרבת אותנו מאוד לעבירת השוחד. יש קירבה בין שתי עבירות השחיתות הללו של עובדי ציבור, שוחד ומירמה והפרת אמונים. אין ספק כי ההתנהלות הזו של אולמרט היא מעשה מושחת".
גם ביחס לעונש שהוטל על אולמרט - מאסר על-תנאי וקנס - אמרה התביעה כי "הוא יוצר דיסוננס, ומעביר מסר שהציבור אינו יכול להבין, החוטא למסר הציבורי הנדרש, ובעצם גורם לציבור להבין שאין עונש".
השופטים שאלו את התביעה האם הייתה טוענת כי אולמרט עבר עבירת מירמה והפרת אמונים, גם אם בין טלנסקי לאולמרט לא הייתה זיקה, ואם הכסף היה ניתן באופן חד-פעמי. "נשאל בצורה פשוטה", אמר גרוניס, "איש ציבור נסע ומקבל 15 אלף דולר, אין לו שום קשר איתו מעבר לכך - זו עבירה של הפרת אמונים? תשלום חד-פעמי מאדם שמעולם לא הכיר את איש הציבור, פעם אחת, אין איתו שום קשר עסקי שום זיקה - האם זה מהווה עבירה של הפרת אמונים".
על כך השיבה התובעת: "ככל שהמתת הזה לא ניתן מקרוב משפחה, לא ניתנה על רקע חברות קרובה בין שני חברים, ככל שניתנה בזיקה לתפקיד בגלל היותו של המדיב חבר כנסת - בהחלט כן". הטענה כי הופרו כללי ועדת אשר, הוסיפה הפרקליטה, מעצימה ומחזקת את ההפרה הפלילית.
הסנגורים: "היפוך יוצרות מוחלט"
בחלקו השני של היום השיבו סנגוריו של אולמרט לטיעוני התביעה. "לא שמעתי בדברי הפרקליטות ניסיון להתמודד עם הכרעת הדין", אמר עו"ד נבות תל-צור. "רוב החיצים הופנו לטיעוני ההגנה ולא לממצאים או להנמקות של הכרעת הדין.
"שמעתי את המונח 'לא יעלה על הדעת'. זו לא אסמכתא. שמעתי תשובות מעטות מאוד לשאלות של בית המשפט. בהודעת המדינה יש היפוך יוצרות מוחלט במגוון גדול של מישורים: המדינה צריכה להוכיח את התזה שלה מעל לכל ספק סביר, שצריכה לשלול קיום אפשרי של התזה הנגדית. הנאשם לא צריך להוכיח את התזה שלו".
תל-צור שב וטען, כפי שטענה ההגנה לאורך כל המשפט, כי "בגלל העדות המוקדמת של טלנסקי, הפך אולמרט מראש ממשלה מכהן לנאשם דה-פקטו. התהפך על כולנו עולמנו. בית המשפט המחוזי חס בביקורתו על המדינה, אבל אי-אפשר להבין אחרת אלא שבית המשפט הולך שולל בבקשה לעדות מוקדמת".
לדבריו, "בית המשפט לא נתן ציון לשבח לאולמרט על כתיבת מכתב ההמלצה לטלנסקי, הוא ביקר אותו. אבל הרעיון במירמה והפרת אמונים, שזו עבירה חריגה ומיוחדת. מדובר על קשת של התנהגויות, ולא קל לחתוך בין הפגם האסתטי לפגם האתי לפגם המשמעתי, לפסול המינהלי, בקצה השמאלי הרחוק יש את התחום השחור של המשפט הפלילי. הוא היה בניגוד עניינים, לא פלילי, זו הקביעה של בית המשפט המחוזי. למה זה עניין להתערבות של ערכאת הערעור?".
באשר לאזכור עבירת השוחד, ציין תל-צור כי "מצטטים לכם את פסקי דין בניזרי והירשזון, והדגל השחור מתיקי השוחד. אבל אולמרט לא הואשם בשוחד, אנחנו לא בעולם של שוחד. הפרת אמונים היא לא שוחד, אבל מחברים אותנו בכוח. לא דין מכתב המלצה לתורם פוליטי של 15 כדין עבירה של הפרת אמונים שהיא ניגוד עניינים חריף בתוך התפקיד, עם הפעלת סמכות שלטונית".
"קול ענות חלושה"
יועץ התקשורת של אולמרט מסר כבר בשעת בוקר כי "3 שופטים בכירים במחוזי פסקו פה-אחד כי אולמרט זכאי בכל הפרשיות המרכזיות, וכי הורד ראש ממשלה במדינת ישראל לחינם. ראוי היה שהפרקליטות תרכין ראש בפני בית המשפט, ותפנים את הביקורת על התנהלותה בפסק הדין. תחת זאת החליט פרקליט המדינה להציל את כבודו באמצעות ערעור שלא היה צריך להיוולד כלל.
"הפרקליטות הודיעה הבוקר בבית המשפט כי החליטה להגיש את הערעור משום שהתיק הסתיים לטעמה בקול ענות חלושה, וטיעון זה מעיד כאלף עדים על הסיבה האמיתית שהובילה להגשת הערעור המיותר". (ע"פ 8080/12).