אש מלחכת את גופה של מצרים, ולא בטוח שאזרחיה התמימים מודעים לסכנת שהיא טומנת בחובה. ביום ראשון פרסם "גלובס" כתבה על מצבה הפיננסי של הקופה הציבורית המצרית, שאינה מותירה הרבה מקום לאופטימיות. את המשבר הפוליטי שאוחז במצרים ביממות האחרונות הם צריכים לפתור מיד, רק כדי להתפנות לאתגר הכלכלי שאורב להם מעבר לפינה.
בתום שנתיים וחצי של מחאה והפיכה, מצרים היא ארץ שתיירים ומשקיעים מתרחקים ממנה, שקרן המטבע הבינלאומית נמלטת ממתן הלוואה לממשלתה. נסיכות קטאר הקטנה והעשירה, זו שהנשיא המנוח אנוואר סאדאת כינה בשנות ה-70 "מדינה העשויה ג'לי", היא כיום המשענת הפיננסית העיקרית עבור המדינה הערבית הגדולה ביותר. מדינה שבה הפשע עולה וגואה, והגירעון מחמיר ל-12% מהתמ"ג. לא כך ראו צעירי תחריר את מולדתם היקרה ביום שבו הלך חוסני מובארק הביתה.
הנשיא מוחמד מורסי והאחים המוסלמים אינם מנהלים את מצרים בגפם. ענייניה של קהיר מופקדים בידי קואליציה משותפת לאחים ולפיקוד העליון של הצבא. הקצינים יושבים אמנם בחלקה האחורי של הבימה, אבל הם מושכים בחוטים מאחורי הקלעים. זו העסקה שתפרו שני הממסדים החזקים ביותר שם מיד לאחר המהפכה.
אפשר לקרוא לזה ממשלת אחדות, ברית בין שני גושים, שכל אחד חולם על קריסת השני, אבל תלוי בו כדי להשיג את מטרותיו. זו קואליציה בין דתיים לחילוניים, בין אופוזיציונרים לאנשי המשטר הישן, בין לובשי מדים - לאזרחים. העסקה כוללת הסכמות שקטות מאחורי הקלעים, שמיעוטן מגיעות לידיעת הציבור. אחת מהן היא, למשל, מינוי מורסי לנשיא, שנסגר בחדרי-חדרים. בתמורה, קיבל הצבא את הסכמת האחים לנהל בלעדית את ענייני הביטחון והחוץ, ולהחליט על תקציבו.
אבל כמו בכל הסכם שלידתו באילוץ, גם בברית הזו עפים לעתים גצים. כך קורה בימים אלה. הציבור יכול לחיות בשקט עם עסקאות פוליטיות שנעשות על גבו, עד שזרם החשמל בבית נפסק, או המשאבות בתחנות הדלק מתרוקנות. לא תעזור למורסי הטענה הנכונה, כי הוא נבחר באופן דמוקרטי, וכי קיבל לידיו קופה ומשק הרוסים. הציבור פוחד, חסר-אונים והוא תובע לקפד ראש.
שלושה חברו יחד במאמץ לערער את מעמדו של מורסי. נאמני מובארק, מהם אנשי עסקים ופוליטיקאים עשירים, שנפגעו מן המהפך, והם מבקשים לשבש לאחים המוסלמים את תהליך ההתבססות בשדרות השלטון. הזרוע הביצועית שלהם היא בריונים בתשלום, שמיומנים בזריעת אלימות ובדרדור הפגנות שקטות לזירות דמים.
הקבוצה השנייה היא אזרחים מן השורה, שהובטחה להם מהפכה, ובמקומה הם קיבלו מדינה על-פי תהום. חלקם חוזים בחרדה במאמץ של האחים לתקוע יתד ולשלב את אנשיהם במגזרים השונים של החברה; בענפי העסקים, במשרדי הממשלה ובתקשורת. הם חוששים כי מאחורי הבולמוס הזה מסתתרת תוכנית, או אפשרות, שהעריצות החילונית שייצג משטר מובארק הולכת ומתחלפת לנגד עיניהם בעריצות דתית.
מי שמספק את המסגרת הארגונית לתנועת המחאה הם פוליטיקאים מהאופוזיציה, בעיקר ממחנה המכונה "חזית ההצלה". מדובר אמנם במחנה פטריוטי, אבל הנהגתו עשויה משלושה אישים שנבעטו החוצה בהתמודדות על הנשיאות: המשפטן מוחמד בראדעי; מזכ"ל הליגה הערבית לשעבר עמרו מוסא; והמתמודד הנאצריסט חמדין סבאחי.
נוסף לכך שהם הובסו, הם גם יודעים מדוע - כי כוחות חזקים מהם תפרו למורסי את המכרז. התמזל מזלם של הפוליטיקאים האלה, והעם אף הוא חסר מנוח בעת הזאת. האינטרס הצר שלהם חבר לאינטרס של ציבור רעב ושל נפגעי מובארק, וכך נולד לו גל מחאה סוער.
איפה הצבא בכל הסיפור? חרד, אבל מחייך מתחת לשפמו. "מה אתה עצבני?" סנט שר ההגנה עבד אל-פתאח סיסי בנשיא מורסי, אתמול בפתח הפגישה ביניהם. סיסי יודע שמשימה לאומית, היסטורית, מוטלת על כתפי אנשיו, לחלץ את מצרים מהמשבר המסוכן. שאם הוא וקציניו לא יהיו תלויים באחים המוסלמים, הם ייתלו לצידם. אבל הוא גם יודע שימים אלה הם ימי הניצחון הקטן על השותף הסורר.
הנעלם הגדול
תשוקתם של האחים לכבוש עמדות שלטון הייתה להם לרועץ. העם, בעת הזו, אוהב את חיבוק הגנרלים, ושם בהם את מבטחו. הגנרלים אהובים, בין השאר, כי הם השכילו לא לשקוע בבוץ ולשגר את נציגי האחים לדמם מול הרחוב.
מורסי אמנם שנוא על רבים מן האזרחים (ונתמך בידי אחרים), אבל אם הקצינים היו יושבים שם במקומו - גם הם היו מתקשים לנהל את מצרים בתנאים הבלתי-אפשריים האלה. בעיותיה של מצרים היו מאז ומתמיד גדולות על מנהיגיה.
אתמול החליט הצבא להטיל את מלוא כובד משקלו לתוך הזירה, ותבע מכל הצדדים היריבים לסיים את המשבר בתוך 48 שעות. "לא נתערב בפוליטיקה", הדגישו הקצינים, ובכך ביטלו חשש מפני הפיכה צבאית. לשכת מורסי התלוננה בפני הצבא על הסגנון התוקפני, אבל הזכירה לכולם שאת הדיאלוג והפשרה אימץ מורסי ראשון, בנאומו לפני כשבוע. הארכה שהעניקו הגנרלים תפקע מחר בערב, והדבר האחרון שרוצה הצבא הוא לממש את איומיו ולכפות הסדר על הצדדים. הנעלם הגדול הוא, כיצד יתנהל הרחוב והאם ישעה לפשרה.
בהיבט הישראלי הצר, המשבר המצרי צופן סכנות עתידיות. ככל שתתחזק היציבות, כך ירבו המצרים לעסוק בבניית המדינה. בהיעדר יציבות, יהיו תמיד גורמים שילהיטו את האווירה וינסו לנתב את האשמה לאחרים. ככל שתיחלש הכלכלה המצרית, כן יתקשה הצבא לגייס את ההון הדרוש לטפל במחוזות המרוחקים, ובהם גם סיני. לישראל אינטרס עליון בהיחלצותה של מצרים מן הסכנות.
* הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל.