שאלה: שני שותפים הולכים ברחוב ומדברים, כיצד ניתן לדעת מי מביניהם הוא השותף השקט? תשובה: זה שצועק. הבדיחה הזאת יכולה אולי להמחיש את המסר העולה מנכונות משפחות לבנת ומנור לשלם עשרות מיליוני שקלים על מנת לסלק תביעה, בגין מעורבותם בחלוקת הדיבידנדים האגרסיבית שביצעה אי.די.בי זמן קצר טרם קריסתה.
כעת, לאחר שמי שנחשבו לשותפיו השקטים של נוחי דנקנר באי.די.בי מוכנים להכניס את היד עמוק לכיס הפרטי, כדי לקנות לעצמם שקט מפני תביעה על אחריותם ל"חלוקה אסורה שנעשתה חרף אי עמידת החברה במבחן יכולת הפירעון בעתיד", יתקשו בעלי מניות, דירקטורים ונושאי משרה להסתתר בעתיד מאחורי גבו של בעל שליטה דומיננטי, כתירוץ לקבלת החלטות עסקיות שגרמו בדיעבד לפגיעה בטובת החברה.
במשך יותר מעשר השנים שבהן הן שותפות בגרעין השליטה באי.די.בי, היו משפחות לבנת ומנור - הנמנות עם האליטה העסקית בישראל - הנהנות העיקריות, לצד נוחי דנקנר, מחלוקת דיבידנדים בהיקף של מיליארדי שקלים על-ידי אי.די.בי אחזקות.
מדובר בסכום שגם אם חולק על-פי חוק, הוא חסר כיום בקופת החברה, ואשר גם מקצתו היה מאפשר לה להתמודד עם התחייבויותיה האדירות לנושים.
למרות שנוחי דנקנר היה זה שהוביל את אי.די.בי, וההחלטות העסקיות שהביאו את הקונצרן למצבו הנוכחי מיוחסות בעיקר לו, לקחו נציגי שתי המשפחות הללו חלק, כבעלי מניות וכדירקטורים, באותו "ממשל תאגידי בעייתי" אליו התייחס לאחרונה שופט ביהמ"ש המחוזי, איתן אורנשטיין. זהו אותו שופט שצפוי להכריע בחודשיים הקרובים בגורל עתיד השליטה באי.די.בי.
בהחלט אפשר להסכים עם הגדרת מהלך הפשרה שבו נקטו אתמול משפחות לבנת ומנור כ"ג'נטלמני". ועם זאת, מלבד הרצון להימנע מהליך משפטי ממושך ומפגיעה אפשרית בשמן הטוב, ניתן לראות בצעד זה גם לקיחת אחריות מצד שותפיו השקטים של דנקנר למצוקת הנזילות שאליה נקלעה אי.די.בי בשנתיים האחרונות.