מיסי אמריקה: הכירו את הכוכבת העולה של הספורט בארה"ב

סימון מנואל היא נערה בת 16 מעיר קטנה בשם פירסט קולוני, טקסס. לפני חודש באינדיאנפוליס, במבחנים של ארצות הברית לאליפות העולם בשחייה, שתיפתח בברצלונה בשבת, מנואל עשתה גלים בעולם השחייה: לא כל-כך מפני שהיא הבטיחה לעצמה מקום בשני משחים בברצלונה (50 מטר חופשי ו-100X4 מטר חופשי), אחרי הכול, בנות 16 הן לא משהו חדש ברמות הכי גבוהות בשחייה, אלא יותר מפני שהיא שברה את השיא האמריקאי ב-50 מטר חופשי בקבוצת הגיל הזו - והשיא הקודם היה שייך למיסי (מליסה) פרנקלין.

כדי להבין את הסטטוס של פרנקלין, רק בת 18 בעצמה, צריך להסתכל על אירוע דומה בתחרויות הגברים באינדיאנפוליס: ג'סטין לינץ', בן 16 מוואלחו, קליפורניה, עשה כותרות כי הוא שבר את השיא של מייקל פלפס ב-100 מטר פרפר באותה קבוצת גיל. פלפס, גדול השחיינים והספורטאים האולימפיים בכל הזמנים עם 22 מדליות אולימפיות, 18 מהן מזהב, פרש אחרי משחקי לונדון 2012. מאז הפרישה שלו פרנקלין, שעד משחקי לונדון תויגה כמייקל פלפס הבא, היא למעשה סוג של מייקל פלפס בהתהוות - לא רק הכוכבת הכי גדולה בעולם השחייה, בין הנשים ובין הגברים, אלא ספורטאית עם יומרה היסטורית ויכולת לגבות אותה.

פרנקלין התחרתה בשבעה משחים בלונדון, משהו שאף שחיינית מארצות הברית לא עשתה בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. היא זכתה בארבע מדליות זהב, יותר מכל אישה אחרת בבריכה בלונדון, ובמדליית ארד אחת. בברצלונה פרנקלין הייתה אמורה להתחרות בשמונה משחים (100 ו-200 מטר חופשי, 50, 100 ו-200 מטר גב, 100X4 מטר מעורב אישי, 100X4 חופשי ו-200X4 חופשי), אבל החליטה לוותר על ה-50 מטר גב בגלל לו"ז צפוף מדי (שלושה משחים ביום אחד). מה שאומר שהיא תשחזר את הלו"ז שלה בלונדון, בהבדל אחד: היא צפויה לשפר את התוצאות שלה ב-100 מטר חופשי, שבו היא סיימה חמישית בלונדון, וב-200 מטר חופשי, שבו היא סיימה רביעית בלונדון, בדיוק מאית שנייה ממדליית הארד.

המדליות שפרנקלין תאסוף בברצלונה יתנו עוד תנופה לפרופיל הציבורי שלה, שאפשר לתארו כ-America's Sweetheart בהתהוות. מאז משחקי לונדון, פרנקלין והחיוך המקסים שלה כבשו מקום בתרבות הפופולרית בארצות הברית: היא התארחה ב-Today Show וב-Tonight Show; התארחה בסדרת הטלוויזיה האהובה עליה, דרמת הנוער המצליחה Pretty Little Liars (משודרת בישראל בהוט תחת השם "שקרניות קטנות"); רקדה עם נובאק דיוקוביץ', מספר 1 בעולם בטניס, ביו.אס אופן; הייתה אורחת בטקס פרסי הגולדן גלוב ובטקס הפרסים של MTV; היא וג'סטין ביבר התכתבו בטוויטר ונפגשו בהופעה שלו בדנבר; הנסיך הארי שר לכבוד יום הולדתה ה-18 באירוע בקולורדו.

כשמחברים את תשומת הלב שפרנקלין מקבלת מחוץ לבריכה להישגיה בבריכה, קשה למצוא כיום בנוף של הספורט הנשי ספורטאיות יותר בולטות. בוודאי לא בנוף של הספורט האולימפי. ופרנקלין רק בתחילת הדרך.

שוחה מגיל שנתיים

הדרך של פרנקלין לגדולה מתחילה, כמו אצל פלפס, באנטומיה. פלפס נהנה מכמה יתרונות אנטומיים פנטסטיים: 1.93 מטר, לא מאוד גבוה לשחיין, אבל מוטת כנפיים של 2.00 מטרים, כלומר זרועות וידיים ענקיות בתור משוטים; טורסו של אדם בגובה 2.07 מטרים, כלומר כוח אדיר בחלק הגוף העליון, מותן צר ורגליים של אדם בגובה 1.83 מטר, שביחד יוצרים מבנה V קיצוני, שמפחית למינימום את ההתנגדות של המים לגוף; מפרקים אולטרה גמישים בכל הגוף, שמתכופפים 15 מעלות יותר מאלה של שחיינים אחרים; ויכולת התאוששות מופלאה, שנובעת מכך שגופו מייצר במאמץ רק שליש מחומצת החלב ששחיינים אחרים מייצרים.

פרנקלין, לפי ניתוח של פרופ' פר-לודביק קינדלי, חוקר אנתרופומטריה של שחיינים מבית הספר הנורבגי למדעי הספורט באוסלו, ושל פרופ' יאן פרינס, חוקר ביומכניקה של שחיינים מהמעבדה למחקר מימי באוניברסיטת הוואי, נהנית מיתרונות דומים לאלה של פלפס. היא 1.85 מטר עם מוטת כנפיים של 1.95 מטר, כולל כפות ידיים באורך 21.6 סנטימטרים, שמאפשרות לה לסלק המון מים מהדרך. כפות הרגליים של פרנקלין, שהיא מכנה "סנפירים מובנים", אפילו יותר חריגות - מידה 45 (רק שלושה מתוך אלף זוגות נעליים בארצות הברית נמכרים בגודל הזה). ובכל מה שקשור ליכולת התאוששות, פרנקלין כבר הספיקה להציב גבולות חדשים לגוף האדם.

זה קרה ביום השלישי של תחרויות השחייה באולימפיאדת לונדון. לפרנקלין היו בדיוק 13 דקות ו-51 שניות בין שני משחים: חצי גמר ה-200 מטר חופשי, וגמר ה-100 מטר גב. היא השקיעה בדיוק את כמות האנרגיה הנכונה ב-200 חופשי (סיימה עם הזמן השמיני בטיבו, שהעלה אותה למקצה גמר), יצאה מהבריכה וצעדה ישר לבריכת הקפיצות למים הסמוכה, כדי להוריד בשחייה את קצב דפיקות הלב ולהסיר חומצת חלב מהשרירים. אחרי משחה תחרותי של 200 מטר, פרנקלין שוחה בדרך כלל 1,200 מטרים כדי להתאושש. באותו יום היא הספיקה לשחות רק 375 מטרים - כלומר השלימה קצת פחות מ-25% מההתאוששות שלה. כשהיא עמדה על שפת הבריכה לפני גמר ה-100 גב, היא עדיין התנשמה בכבדות. כשהיא חזרה לאותה שפה ונגעה בקיר, היא הייתה אלופה אולימפית.

אפילו פלפס, שבמשחקי בייג'ין 2008 שחה, כולל מוקדמות, ב-17 משחים בשמונה ימים, מעולם לא ניסה לשחות שני משחים בזמן כל-כך קצר - המינימום שלו היה חצי שעה הפרש בין משחים. "יש לה כל התכונות הפיזיות", אמר בוב באומן, המאמן המיתולוגי של מייקל פלפס מגיל 11 ועד הפרישה, "וגמישות וטכניקה יפהפייה בגלל זה. יש לה פרופורציות טובות, היא הדבר הכי קרוב למייקל שראיתי".

גם במישור המנטלי פרנקלין עשויה להיות הדבר הכי קרוב לפלפס. מכל התכונות הפיזיות הפנטסטיות שלו, היכולת של פלפס להתנתק מהכול בבריכה, ממש לא לחשוב על שום דבר, "היא התכונה הכי טובה שלו", אמר באומן. "לפרנקלין יש יכולת מולדת", אמר טוד שמיטז, שמאמן אותה במועדון קולורדו סטארס מאז שהיא בת שבע, והיה איתה בלונדון בתור עוזר מאמן נבחרת הנשים של ארצות הברית, "להחליף את המתג בין מתחרה ללא מתחרה. עד כשעתיים לפני המירוץ, היא מתלוצצת ומעודדת את חבריה לקבוצה. ברגע שהמירוץ שלה נגמר, היא שוב עושה כיף".

המירוץ עצמו הוא חוויה לא פחות מהנה בשבילה, בעיקר כי כל דבר שקשור למים מעורר אסוציאציות חיוביות אצל פרנקלין, שמרגישה "תמיד כמו יצור ימי, כאילו אמורים להיות לי זימים איפשהו". ההרגשה הזאת ניכרה כבר במפגש הראשון שלה עם מים, בגיל שישה חודשים, בשיעור שחייה שנקרא Mommy And Me. כשהגיע הזמן להכניס את הראש של הפעוטות מתחת למים, כולם בכו חוץ מפרנקלין, שעלתה חזרה מעל פני המים "עם חיוך גדול על הפנים", סיפרה אמה, די.איי פרנקלין.

בגיל שנתיים פרנקלין הבת כבר ידעה לשחות. עוד לפני שמלאו לה שלוש, היא עשתה שנורקלינג באוקיינוס הפאסיפי, בחופשה משפחתית במאווי. יום אחד, בזמן שדי.איי השגיחה עליה במים, מיסי ראתה דג חולף על פניה. "היא פשוט התחילה לשחות", אמר אביה, דיק פרנקלין, שבאותו זמן נרגע על החוף עם ספר ושמע את אשתו, שמעולם לא הרגישה יותר מדי נוח במים, צורחת בפחד. "הדבקתי אותה כעשרה מטרים מהחוף, במים בעומק של בערך ארבעה מטרים".

שחיינית השנה בגיל 16

דיק פרנקלין, מנהל אזורי בחברה לטכנולוגיות נקיות עם עבר ניהולי בתאגידים שונים, ודי.איי, רופאה במגזר הציבורי, זוג קנדי שהיגר לארצות הברית, היו בשנות ה-40 שלהם כשמיסי נולדה. אחרי הלידה הם צמצמו משמעותית את שעות העבודה שלהם כדי לבנות תא משפחתי צמוד ככל האפשר. התא הזה נשאר מאוד צמוד עד היום, במקרה נדיר של הרמוניה בין הורים לילדת פלא בספורט.

כשפרנקלין הייתה בת שבע, אחרי שהמשפחה עברה מפסדינה, קליפורניה, לסנטינל, קולורדו, היא התחילה להתאמן במועדון קולורדו סטארס תחת שמיטז. הכישרון שלה זרח מהר מאוד, ומהר מאוד הופעלו על הזוג פרנקלין לחצים להעביר אותה למסגרת יותר מקצועית: קולורדו היא לא מדינה עם מסורת בשחייה (קליפורניה, פלורידה וטקסס מציעות את התוכניות הטובות בארצות הברית), ולמועדון של פרנקלין אפילו לא הייתה בריכה משלו - הוא נאלץ לשכור מסלולי שחייה בחמש בריכות באזור. "אנשים היו אומרים לנו", כך האם, "'אם היא היתה הבת שלי, היא כבר הייתה בטקסס או בקליפורניה'. ישבנו עם מיסי ושאלנו אותה: 'את חושבת שאנחנו צריכים לעבור?', והיא אמרה: 'אם אתם חושבים לעבור בשבילי, אני שמחה כאן'".

את אותו אמון שהזוג פרנקלין נתן בבת שלו, הוא נתן בשמיטז, שהיה בן 23 ומאמן שחייה טירון כשהוא קיבל את מיסי. אחרי כמה שנים "אני וההורים של מיסי ישבנו לשיחה", אמר שמיטז, "ועיצבנו תוכנית, לאן אנחנו חושבים שמיסי יכולה להגיע. צריך לתת קרדיט להורים ולה על זה שהם דבקו בתוכנית. אני דיברתי והם הקשיבו, ונשארנו יחד מאז".

חלק מהתוכנית היה לשלוח את פרנקלין בגיל 13 למבחנים של ארצות הברית למשחקים האולימפיים בבייג'ין, שם היא התחרתה בשלושה משחים, בעיקר כדי לקבל השראה. שנה אחר כך, ב-2009, שמיטז החליט לא לשלוח את פרנקלין למבחנים של ארצות הברית לאליפות העולם ברומא, ובמקום זאת שלח אותה להתחרות באליפות ארצות הברית לנוער. הזמן שפרנקלין קבעה ב-100 מטר חופשי באליפות הנוער היה מכניס אותה לאליפות העולם ברומא, אבל אף אחד במשפחת פרנקלין לא הביע חרטה, למרות חיכוך שנוצר עם מאמן נבחרת ארצות הברית, מרק שוברט, סביב ההחלטה. "השאלה בסוף היום", אמר שמיטז, "הייתה 'האם זה יעזור לנו במסע למשחקים האולימפיים ב-2012?'. חשבנו שהיא תרוויח יותר מהחוויה של להתחרות בהרבה משחים".

באליפות העולם בשנחאי ב-2011, בגיל 16 בלבד, פרנקלין כבר היתה מוכנה להתחרות בהרבה משחים ברמה הכי גבוהה. היא זכתה בחמש מדליות (שלוש מזהב) והוכתרה כשחיינית השנה של FINA, פדרציית השחייה הבינלאומית. במקביל להצלחה בבריכה היא שמרה על ממוצע ציונים מושלם (4.0) בתיכון רג'יס הישועי (תיכון קתולי שבו בנים ובנות לומדים בנפרד), ביקרה באופן קבוע בבתי חולים לילדים, והייתה הפרוטגוניסטית של הקולנוענים גראנט ברביטו וכריסטו ברוק, שליוו את פרנקלין בין 2012-2010 ואספו כ-400 שעות צילום, שהם עורכים לסרט דוקומנטרי בשם Touch The Wall שייצא בקרוב. ואז הגיעו משחקי לונדון.

נתנה לספונסרים לחכות

עוד לפני משחקי לונדון, פרנקלין ויתרה על כ-150 אלף דולר שהיא אמורה היתה להרוויח מסכומי פרסים בתחרויות בוגרים, ועל הצעות לחוזי חסות, הראשונה שבהן הגיעה בגיל 15, "שיכולות להסתכם במאות אלפי דולרים", אמר ג'ים אנדרוז, סגן נשיא בחברת הייעוץ והמחקר IEG - הכול כדי לשמור על מעמדה כחובבנית, שאפשר לה להמשיך לשחות בתחרויות תיכון (מתנהלות בפורמט קבוצתי) עם החברות ברג'יס. בתחילת 2012 די.איי אפילו יצאה לשנת שבתון, כדי לטפל עבור בתה בכל הפניות מכלי התקשורת ומהחברות הפרטיות, מכיוון שספורטאים חובבנים גם אינם רשאים לשכור סוכן.

הסיטואציה של פרנקלין הייתה חריגה: שחיינים כמעט אף פעם לא מקבלים הצעות לחוזי חסות בגיל תיכון, בוודאי לא לפני הצלחה אולימפית (פלפס חתם על חוזה חסות ונעשה מקצוען בגיל 16, אבל זה היה אחרי בכורה אולימפית בגיל 15 במשחקי סידני). דיק ודי.איי ממש לא לחצו לכיוון המקצועני, אבל אחרי שמיסי זכתה ודחתה 73 אלף דולר בסכומי פרסים מתחרות באירופה ב-2011, דיק ישב איתה לשיחה כדי להסביר לה שהיא היתה יכולה להרוויח בפחות משבוע יותר ממה שאימא שלה מרוויחה בכל השנה. "אם אנחנו רואים משהו יוצא דופן", אמרה די.איי, "אנחנו חייבים לשבת איתה ולוודא שהיא מבינה למה היא מסרבת, שהכול יכול להיעלם עם פציעה אחת בכתף".

הסיכון הזה נעשה כמובן יותר גדול אחרי ההופעה הנהדרת של פרנקלין במשחקים האולימפיים, כשהיא הייתה צריכה להחליט בין מלגה לתוכנית שחייה באוניברסיטה, שתחייב אותה להישאר חובבנית, לבין שפע ההזדמנויות המסחריות. "מנקודת המבט של הספונסרים, היא לגמרי חמה כרגע", אמר אריק פרננדס, סגן נשיא בכיר בחברת הייעוץ MediaLink. "צעירה, אישיות נהדרת - היא אולי האמריקן סוויטהארט של המשחקים האלה, מה ששווה הזדמנויות גדולות לחסויות. לפי שווי השוק במצבים דומים, אפשר להעריך שפוטנציאל ההשתכרות שלה מחסויות בארבע השנים הבאות הוא בין 7 ל-10 מיליון דולר, אם לא יותר, אני נוטה להיות שמרן. היא נמצאת על הרדאר של כל ספונסר גדול".

פרנקלין החליטה לתת לספונסרים הגדולים להמשיך לחכות. ב-20 באוקטובר היא הודיעה בחשבון הטוויטר שלה, שעוקבים אחריו כ-368 אלף איש, שהיא התחייבה ללמוד ולשחות באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, תחת מאמנת נבחרת הנשים של ארצות הברית, טרי מקיבר. היא לא רצתה לוותר על החווייה הקבוצתית בקולג' (גם ברמת המכללות התחרויות הן בפורמט קבוצתי), שהיא חלק אינטגרלי בזהות התרבותית של צעירים בארצות הברית, על אחת כמה וכמה של ספורטאים צעירים.

הבעיה היא שהספונסרים רוצים להחתים כוכבים אולימפיים לפחות שנתיים לפני המשחקים הבאים, אמר פרננדס, "ברוב המקרים אפילו שלוש שנים, בהתאם לדרישה ולמשיכה שלהם, כי אתה רוצה לא רק לנעול אותם מוקדם, אלא גם להיות מסוגל לבנות את התוכניות שלך סביבם לאורך השנתיים שמובילות למשחקים האלימפיים. אם הייתי יועץ אובייקטיבי לה ולמשפחה שלה, הייתי מייעץ כך: החלון שלה לקטוף את הפירות של עבודת חייה הוא יחסית מוגבל כשמביאים בחשבון קריירה מסורתית. פוטנציאל ההשתכרות שלה בארבע השנים הבאות יהיה פי חמישה מאשר מה שהיא תוכל להרוויח ב-30 השנים שיבואו אחר כך".

בדרך לריו 2016

הצומת המשמעותי הבא בקריירה של פרנקלין, מבחינה כלכלית, יגיע אם כך בעוד שנתיים. אם פרנקלין, שתלמד רווחה סוציאלית ומתכננת להיות מורה או לעבוד בארגונים ללא מטרות רווח בעתיד, תחליט להישאר בברקלי ארבע שנים כמו רוב הסטודנטים, "היא לא רק תוותר על הרבה כסף בשנים מרכזיות להכנסות בשביל קריירה אולימפית, שהיא בדרך כלל קצרה", אמר איי.ג'יי מאסטס, נשיא Navigate Research, חברה שמתמחה במחקר, מדידה וניתוח של חוזי חסות בספורט ובבידור, "אלא גם תחמיץ את ההזדמנות לבנות את המותג שלה על במה יותר גדולה, באמצעות קידום ונראות שיבואו ממפרסמים שישתמשו בה בקמפיינים שלהם".

כרגע ההערכות הן שפרנקלין, למרות ההתעקשות שלה, בכל זאת תעזוב את ברקלי אחרי שנתיים לטובת הכסף הגדול. אבל עם הכסף הגדול או בלעדיו, היא אמורה להיות השם הכי גדול בעולם השחייה, ואחד הגדולים בספורט האולימפי בכלל, בדרך לריו 2016. אלא אם סימון מנואל, בת ה-16 מטקסס, תעקוף אותה בסיבוב.