יותר מכל ישראלי אחר, אורי שני יודע היטב כיצד מתנהלת, או לא מתנהלת, חברה ממשלתית. דוח חריף של מבקר המדינה שתיאר את תפקוד שני כיו"ר חברת השיכון עמידר בשנים 1990-1992 כתב עליו בין השאר כי שיכן את שר השיכון באופן קבוע במשרדי עמידר (עלות של 380 אלף שקל) והטיל עבודה על משרד עו"ד חיצוני ללא האישורים המתאימים (בשכר טרחה של 100 אלף דולר).
בית המשפט המחוזי אמנם פטר אותו בסופו של דבר מאחריות פלילית לאותם מעשים, אולם הביקורת נותרה בעינה (וכן קנס של 10,000 שקל ומאסר על תנאי), ובעיקר נותרה תחושה שכנראה ככה מתנהלת חברה ממשלתית, ללא דין וללא דיין.
גם בתפקידו כמנכ"ל קבוצת שיכון ובינוי באמצע העשור הקודם, שם עצר באופן מרשים את הדימום המתמשך בחברות הבנות והעביר את הקבוצה למסלול צמיחה ורווחיות, נחשף שני בעיקר לבוקה ומבולקה בקבוצה שנוהלה יותר מדי שנים על ידי ההסתדרות, והתקשתה להיפרד מאותו D.N.A בעייתי שמאפיין כל כך חברה הסתדרותית/ממשלתית.
וכאילו לא למדנו כלום מהניסיון של שני ומניסיון חברות כשיכון ובינוי ועמידר (ונ.ת.ע, ורכבת ישראל ועוד ועוד), הודיע בשבוע שעבר שר האוצר, יאיר לפיד, כי הוא מעוניין להקים "חברה ממשלתית ייעודית", כדי שזו "תטפל בפרויקט רחב-ממדים של דיור להשכרה". ואת מי הוא רוצה להעמיד בראש החברה? את אורי שני, "שהיה מהוגיו המרכזיים" של אותו פרויקט רחב ממדים, וש"אנחנו זקוקים לו הרבה יותר ממה שהוא זקוק לנו".
אם אנחנו זקוקים לשני, זה בעיקר כדי להזכיר לנו עד כמה גדול המרחק בין החזון (הנאיבי) על חברה ממשלתית שאינה נמדדת רק בשורת הרווח וזוכה לגב של הממשלה ששלחה אותה, לבין המציאות (הקודרת) של חברה שפועלת ללא תמריצים וללא בעל בית שבודק את יעילות העובדים והחברה כולה.
כי כמו שדברים נראים כרגע, מה שהחל כחזון לפרויקט דיור המוני שיישא על גבו אך ורק השוק הפרטי ("זה לא יעלה למדינה אפילו אגורה שחוקה אחת, ולא יצריך פריצה של מסגרת התקציב", התבטא בעבר לפיד עצמו), עושה את דרכו להפוך לעוד מנגנון של חברה ממשלתית. וגם אם שני עצמו בא בהתנדבות ("שירות מילואים" כפי שאמר לפיד), זה לא אומר שאנחנו לא נשלם את המחיר.