בשביעי בספטמבר זה יקרה: במהלך הכינוס ה-125 במספר בתולדותיו של הוועד האולימפי הבינלאומי, שיתקיים בבואנוס איירס, תיבחר העיר שתזכה בפריבילגיה הנכספת מכולן - לארח את המשחקים האולימפיים ב-2020. מנהלי הקמפיינים של איסטנבול, טוקיו ומדריד, שהגיעו לקו הגמר, ימרטו שיערות מרוב מתח: אחרי הכל, זה לא רק פרסטיז' שמונח על הכף. הרי אירוח של אולימפיאדה, כך לפחות מתעקשות לקבוע האגדות - אמור להזניק את הכלכלה המקומית בצורה חסרת תקדים.
למה אגדות? ובכן, מארגני אולימפיאדת לונדון 2012, למשל, נוכחים היום לדעת עד כמה המודלים הכלכליים של אירוח אירוע ספורט גדול יכולים להיות בעייתיים. ודאי כשמדובר על שנת המשחקים עצמה. על-פי נתונים רשמיים וחדשים שמפרסם המשרד הלאומי הבריטי לסטטיסטיקה (ONS), בחודשים יוני-אוגוסט 2012 (האולימפיאדה החלה בסוף יולי והסתיימה ב-12 באוגוסט, ולאחר מכן התקיימו גם המשחקים הפראלימפיים), נרשמה נפילה של 7% במספר המבקרים מחו"ל שנכנסו לממלכה, ביחס לתקופה המקבילה ב-2011. לפי הדו"ח, הכסף שהשאירו התיירים בבריטניה היה פחות או יותר זהה במהלך שתי התקופות.
באיגוד הקמעונאים הבריטי (BRC) טענו כי באוגוסט 2012 נרשמה עליית המכירות הנמוכה ביותר של חבריהם במשך השנה כולה: "מהנתונים שלנו, ברור שהאולימפיאדה לא תרמה כלום למחזור המכירות של הקמעונאים בבריטניה", אמר ל-BBC ריצ'ארד דוד, חבר הנהלת ה-BRC. זה לא נגמר שם: בהתאחדות ALVA, המאגדת את המוזיאונים, הגלריות, הקתדרלות, גני החיות ואטרקציות מובילות נוספות בבריטניה, אומרים כי "בשבועיים של לונדון 2012 נרשמה תפוסה של 60% בלבד ביחס לממוצע שהתרגלנו אליו", לטענת ברנרד דונהאו, מנכ"ל ההתאחדות. "מבחינת האטרקציות שלנו, הקיץ אמור להיות תקופת השיא, אבל הקיץ של אולימפיאדת לונדון היה הגרוע ביותר שאנחנו זוכרים".
ומה לגבי המאזן הכספי? ניקח את דרום אפריקה, שאירחה את המונדיאל ב-2010: דו"ח ממשלתי שפרסמה ב-2011, בישר שההכנסות הישירות של המדינה מהטורניר הסתכמו בקצת יותר מחצי מיליארד דולר. ההוצאות? 5 מיליארד דולר. שלא לדבר על שיעורי האבטלה במדינה, שנותרו על אותה רמה מזעזעת של כ-25%, כך שגם הטיעון כי "אירוע ספורט גדול מייצר מקומות עבודה" לא ממש תופס לאורך זמן. באתונה משלמי המסים מקללים עד היום את הרגע בו יוון החליטה לארח את האולימפיאדה ב-2004, לאור בור לא מתוכנן של 9-10 מיליארד דולר שנוצר בעקבות המשחקים.
***
אבל מה לגבי הטווח הארוך? מה עם כל הכבישים שנבנים, שדות התעופה, האצטדיונים המפוארים - כל הפסיליטיז שאמורים לשמש את המדינה לאורך עשרות שנים? גם כאן יש לא מעט קולות שטוענים שהמודל הכלכלי מוטל בספק. הרי אירוח אירוע ספורט גדול "גונב" את כספי משלם המיסים מפרויקטים חשובים לא פחות, ואולי יותר - משדה תעופה חדיש אך נטוש בעיירה שכוחת אל; או מאצטדיון כדורגל ענק, שיום לאחר סוף הגביע העולמי הופך לפיל לבן שאין מה לעשות איתו.
על הרקע הזה בדיוק יצאו יותר ממיליון ברזילאים להפגין ברחובות במהלך גביע הקונפדרציות, טורניר ההכנה לגביע העולם, שנערך בחודש שעבר במדינה. הם מתקשים להבין איך כספי משלם המסים, שיכולים ללכת לבתי ספר, בתי חולים ואוניברסיטאות, מוצאים את עצמם בכיסיהם של קבלני כבישים או רכבות מהירות. גם כאן לא מדובר על כסף קטן: לפי סוכנות הידיעות "בלומברג", תקציב התשתיות הכולל של ברזיל לקראת המונדיאל שייערך בה בקיץ הבא, והמשחקים האולימפיים בריו ב-2016, יסתכם בכ-31.1 מיליארד דולר. במונחים של כלכלה קונבנציונלית, ברור שלברזיל היה עדיף להשקיע את הסכומים האלו בשיפור חייהם של עשרות מיליוני התושבים שלה שנמצאים מתחת לקו העוני. הרי פעולה כזאת היתה מגבירה את הצריכה וההשכלה במדינה, ומזניקה את הכנסותיה ממסים, מאפיקי ידע ומיכולת השתכרות של תושביה.
הסיפור של פולין, שאירחה לפני שנה את יורו 2012 ביחד עם אוקראינה, ממחיש לעומק את בעיית ההשקעה המוגזמת והלא פרופורציונלית בתשתיות. שלושת האצטדיונים החדשים שנבנו במדינה לצורך הטורניר, בבירה וארשה, בגדנסק ובוורוצלאב, רשמו יחד במהלך השנה החולפת הפסדים תפעוליים כוללים של 44 מיליון אירו, על-פי אתר החדשות הפולני rebelya.pl. באצטדיון בווארשה, שבהקמתו הושקעו כחצי מיליארד אירו, אין קבוצת כדורגל שמשחקת ביום-יום. אז מה בדיוק מודל הרווח שלו? המגרש, שנמצא בבעלות משרד האוצר הפולני ומנוהל על-ידי חברה חיצונית ששכר, מארח את משחקיה של נבחרת פולין, וגם הופעות מוזיקליות. אבל אפילו כוכבי הפופ הגדולים ביותר בעולם לא ממש מצליחים להוציא את הפולנים מהבית: ארבע הופעות גדולות נערכו בו עד כה - של מדונה, קולדפליי, ביונסה ופול מקארטני, שממוצע הצופים בהן עמד על פחות מ-45 אלף איש (מתוך קיבולת של 72 אלף).
הלחץ הגדול לעמוד בדד-ליינים המחייבים שהציבה אופ"א לקראת הטורניר גרם לחלק מעבודות התשתית בפולין להתבצע בצורה חפוזה וחפיפניקית. ב-23 ביוני, רכבת בקו החדש שמוביל לשדה התעופה בוורשה הידרדרה מחוץ למסילה באמצע הנסיעה. על-פי העיתון הפולני "גזטה פראבנה", באוטוסטרדת ה-A2, שמחברת בין פרנקפורט בגרמניה לווארשה, ונפתחה בקול תרועה יום אחד בלבד לפני פתיחת יורו 2012 - העבודות עדיין לא הסתיימו, וככל שעובר הזמן, מתגלים בה עוד ועוד ליקויי בטיחות.
גם באוקראינה התברר מהר מאד שההשקעה העצומה בתשתיות לא בהכרח מצדיקה את עצמה: על-פי "האקונומיסט", שדה התעופה החדש והעצום בדונייצק, שקיבולת הנוסעים המקסימלית שלו עומדת על 5 מיליון בשנה, שירת בפועל רק כ-20% מהכמות במהלך שנת 2012.
***
אם כך, לא ממש ברור למה בכל זאת מתאמצות ממשלות לארח אירועי ספורט גדולים, ולצורך כך מוציאות סכומים דמיוניים עבור קמפיינים מושקעים ופעולות לובינג אגרסיביות (הקמפיין של טוקיו 2020, לדוגמה, יעלה כ-75 מיליון דולר, על-פי אתר gamesbids.com).
הסבר אפשרי אחד: מרבית הציבור הרחב לא מודע להשלכות הכלכליות השליליות של אירוח אירוע ספורט גדול (מלבד הברזילאים, שהפכו לחלוצים בתחום הזה עם המחאה שלהם). רוב האנשים רואים לנגד עיניהם אך ורק את המסיבה שאוטוטו נוחתת אצלם קרוב לבית. ואם הציבור לא יודע - הפוליטיקאי הממולח תמיד יודע שהוא יכול למנף את זה לטובתו.