הזמן הוא חד כיווני, והוא הולך רק קדימה. לעולם לא נאכלס שוב את הגוף הצעיר שהיה לנו פעם. בהתאם, לא נוכל עוד לחוש לעולם איך זה להיות ילד, נער או צעיר.
או שאולי כן? מחקר שפורסם לאחרונה ב-Proceedings of the National Academy of Sciences הראה כי אנשים שמשחקים במשחק מחשב מציאותי ולוקחים על עצמם - לטובת המשחק - דמות וירטואלית של ילד, עשויים לפתח אשליה שתוביל אותם גם להתנהג אחרת, ולתפוס את העולם אחרת, באופן שמתאים יותר לגוף הילד שאותו הם חשים שהם מאכלסים.
את המחקר ערכו דומה בלנקו, רפאלה גרוטן ומל סלייטר מהמעבדה לסביבות וירטואליות ניסיוניות בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ברצלונה בספרד.
החוקרים השתמשו במגוון טכניקות כדי לחזק אצל הנבדקים את האשליה שהגוף המאויר שהם רואים על המסך הוא אכן שלהם. ניתן לעודד את אשליית הגוף הווירטואלי באמצעים פשוטים יחסית - כאשר היד הווירטואלית נוגעת במשהו במשחק, ניתן להפעיל באותו הזמן כוח על היד של השחקן.
הנבדקים חולקו לשתי קבוצות. האחת, שיחקה דרך דמות של ילד, והשנייה בדמות של מבוגר שהוקטנה לגודל של ילד ביחס לעולם המשחק (הרהיטים, הצמחים וכו'). בשתי הקבוצות נערכו מניפולציות על גוף הנבדקים כדי לתת להם תחושה שמה שקורה לגוף במשחק, קורה גם לגוף שלהם ולעורר את האשליה כי הם אכן נוכחים בגוף שעל המסך. בשני המקרים דיווחו הנבדקים על תחושה חזקה שהם אכן נוכחים במשחק.
כיצד השפיעה האשליה על ההתנהגות בעולם האמיתי? לאחר ששהו בתוך הגוף המוקטן, חברי שתי הקבוצות נטו להעריך חפצים בעולם האמיתי כגדולים יותר מכפי שהם באמת. הדבר מזכיר בהיפוך את הרגעים בהם אנחנו מבקרים בגן השעשועים של ילדותנו והוא נראה לנו לפתע זעיר. אם נשחק במחשב בתוך גוף וירטואלי של ילד או בגודל ילד, נוכל שוב לראות את גן השעשועים כעצום כמו בילדותנו - כך מרמז המחקר.
המעניין הוא כי מי ששהו בגוף של ילד (ולא רק בסקאלה של ילד) חוו את העיוות הזה בעוצמה רבה יותר.
לאחר מכן ענו הנבדקים על שאלון שבו נשאלו על התנהגויות שלהם בחיי היום יום. השאלון כלל תיאור של מגוון התנהגויות, כולל התנהגויות שנחשבות בציבור כילדותיות, בוגרות או נייטרליות. נבדקים ששהו בתוך גוף וירטואלי של ילד, ענו במהירות רבה יותר, כשנשאלו לגבי התנהגויות הנחשבות לילדותיות, ולאט יותר כשנשאלו האם אם מתנהגים בהתנהגויות שנחשבות לבוגרות.
ההרים גבוהים יותר
החוקרים טוענים כי גם בניסויים קודמים, נמצא כי משחק דרך דמות וירטואלית בסקאלה אחרת, מביא לעיוות תפיסת המרחב בחיים האמיתיים. ואולם, זו הפעם הראשונה שבה מחקר מראה כי ניתן ליצור לא רק "אשליה של גוף קטן" אלא ממש "אשליה של להיות בגוף של ילד".
מחקרים קודמים הראו כי שימוש באווטאר יכול להשפיע על תפיסה של קושי ואתגר. אנשים ששיחקו במשחק וירטואלי שבו דמותם חגרה על עצמה תיק גדול, העריכו הרים כגבוהים יותר, בדיוק כמו אנשים אמיתיים שנושאים משא כבד בעולם הפיזי. האשליה גברה כאשר הנבדקים תכננו בעצמם את האווטאר.
עוד נמצא כי אנשים ששיחקו עם אווטאר וירטואלי בעל כוחות על והשתמשו בכוחות הללו כדי לעזור לאנשים בעולם הוירטואלי, היו נכונים יותר לעזור גם בעולם האמיתי - ככל הנראה הם חוו את יכולתם לעזור כמוגברת.
במחקר אחר, כאשר נבדקים עודדו לתכנן לעצמם אווטאר בריא, חזק ובעל כושר גופני, השפיע הדבר על נטייתם לעשות ספורט ולאכול מזון בריא גם מחוץ למשחק.