לבנימין נתניהו יש דפוס התנהגות קבוע לגבי כל דבר, אדם ועניין: זה מתחיל בהתאהבות, ממשיך לירח דבש, אחר כך מגיעה הבוגדנות, שמלווה בברוגז והתרחקות. אם האובייקט שרד והחיים הפוליטיים שלו נמשכים מספיק זמן, הרוטינה תתחיל מחדש: יהיה פיוס ושוב תחל ההתאהבות. זו המחזוריות. כמו פריחת החצבים בתחילת הסתיו.
בקדנציה הקודמת הוא אהב את שר התחבורה ישראל כ"ץ. בממשלה הנוכחית הוא שם את יובל שטייניץ במעמד המאהב הנבגד, ועם סילבן שלום נתניהו בירח דבש. הקשר הזה בא לידי ביטוי בפגישות, התייעצויות, שיחות, ואפילו בעוגת יומולדת שקטעה את ישיבת הממשלה באיבה.
ליד נתניהו יש כרגע ואקום. כשהוא מסתכל ימינה ושמאלה, אין לידו אף אחד. חצי מהממשלה חדש, ועם החצי השני היחסים התקררו. כל הסוסים שהיו קרובים אליו התרחקו, כל אחד מסיבתו שלו. סער, ארדן וכ"ץ, כולם ברחו מהאורווה, ועכשיו שלום הוא השותף. כ"ץ, שבחודשים הראשנים לכהונת הממשלה תפס גובה, העביר רפורמות וניצח בקרב על מזכירות הליכוד, נמצא כרגע בצד השני של הגלגל.
בקדנציה הקודמת, כשהשר עוזי לנדאו היה עסוק בשנמוך משרדו, הוא ויתר על הרבה דברים, כולל שם המשרד שלו, מה שאפשר לנתניהו להעניק לכ"ץ בתוספת למשרד התחבורה גם את התואר "תשתיות". ללנדאו אין מתפקדים, הוא לא צריך להיבחר בפריימריז ולא חייב כלום פרט לאיש אחד שקובע את גורלו, אז מה אכפת לו. לא פחות מהוויתור של לנדאו, הוכו פקידי האוצר בתדהמה מההשקעה של נתניהו בתשתיות ותחבורה.
אלא שבאחרונה נראה היה שכ"ץ לוקח מנהיגות על האגף הימני בליכוד, יצא בפומבי נגד נתניהו, הצביע נגד שחרור האסירים, והצהיר על הכוונה להקים ועדת חקירה בליכוד. המתח שנוצר עם כ"ץ הזכיר לנתניהו שהוא רוצה להחזיר הרבה דברים לקדמותם, וזה כולל את השם "תשתיות" למשרד האנרגיה, שממנו הוא בא. (בסמכויות נתניהו לא נגע) לכ"ץ לא נותר אלא לקוות שבפעם הבאה שהוא יצא נגד עמדת ראש הממשלה לא ירעילו לו את צ'אבי.
בלשכת ראש הממשלה טוענים שאין קשר בין הדברים. מעניין אם גם ארדן, שהצביע נגד שחרור האסירים ושנמצא במחלוקת קשה עם יעלון על סמכויות משרדו, יענש ולא יוענקו לו סמכויות. גורמים בלשכת רה"מ טוענים שלא מדובר בעונש לכץ וכי הסמכויות הועברו לארדן. בוגי, דרך אגב, לא שמע על כך.
עם סוכן מוסד באמבטיית בוץ
כץ הוא לא היחיד שנשלח לשבת בפינה בעונש. לא רק שהוא נפצע השבוע ברגל והסתובב בסנדלים וגרביים במשרד ראש הממשלה, אז גם השר לעניינים אסטרטגיים, יובל שטייניץ, גילה השבוע איך נתניהו גומל לנאמניו. כבר כמה חודשים ששטייניץ מסתובב בידיעה שימנה את סגן ראש המוסד היוצא, יוסי כהן למנכ"ל משרדו. השבוע הוא גילה שלנתניהו היו תוכניות אחרות עבור כהן, והוא מייעד אותו להיות ראש המל"ל הבא.
אחרי שמועמדיו האחרים של נתניהו לתפקיד (הרצל בודינגר, עידו נחושתן והמזכ"ץ לשעבר יוחנן לוקר) נתנו תשובה שלילית, העביר נתניהו במהלך מהיר את מועמדותו של כהן לאישור נציבות שירות המדינה, לפני שמלחמת הבוץ תתחיל.
אם רה"מ לא היה מזדרז, היה מוצא את עצמו סוכן המוסד רב המעללים באמבטיית הבוץ שבה מצאו את עצמם גלנט, פרנקל, ליידרמן ורבים וטובים אחרים. באחרונה כבר היה מי שהחל לפשפש בציציותיו של איש המוסד כדי למצוא נקודות אפילות בעברו, וכידוע, מי שמחפש מוצא, ומי שלא מוצא- ממציא.
בחודשים הקרובים יחל כהן בחפיפה עם יעקב עמידרור, ראש המל"ל היוצא שנסיבות פרישתו לא לגמרי ברורות. מלכתחילה רצה עמידרור לכהן יותר משנתיים אבל פחות משלוש. עמידרור אמנם זכה להערכה רבה מרה"מ, אבל כבר היה מותש. אלא שבאחרונה היו כמה אירועים שהעכירו את האווירה ויצרו קלקולים. הסיפור עם צ'יינה בנק, ההסכם עם טורקיה שלא מניב את הפירות, ניגוד העניינים של עמידרור כביכול בסוגיית הגז, ועוד סוגיות של עבודה קלוקלת מול כמה מדינות שלהן אחראים הכפופים לו או שהאצבע המאשימה הופנתה אליו.
נוסף על כך החרם שעשו עליו במשרד החוץ וריב הסמכויות עם שטייניץ נטול ההגדרות שנכנס למגרש המל"ל, וכמובן שבלשכת רה"מ לא פספסו הזדמנות לפספס והזדרזו להבאיש את ריחו וחתרו תחתיו. בריב הזה דרך אגב, פסק נתניהו דווקא לטובת שטייניץ. השיקול שלו היה פוליטי קר. בעוד עמידרור הוא פקיד, שטיייניץ הוא חייל.
וגם עם מזכיר הממשלה הנכנס, יעקב מנדלבליט, נוצר מתח. על אף שהשניים לא יושבים על אותה המשבצת בלשכה, לא רק כי מנדלבליט חובש כיפה כמו עמידרור, אלא כי הוא גם הוא אלוף לשעבר שראה את המטכ"ל מבפנים אבל לפני פחות מעשור. בעוד מנדלבליט הוא אלוף במיל' טרי יחסית שמכיר את המטכ"ל הנוכחי, עמידרור מהבחינה הזו הוא אזרח ותיק. ואם לא די בזאת, אז מנדלבליט, ניסה למקם את עצמו גם בתחום המדיני לצדו של ראש הממשלה, ודרך לעמידרור על היבלות.
בזמן האחרון, דרך אגב, מתחזק מנדלבליט בלשכה. הוא מעורב בהכל ומצליח להשפיע על ראש הממשלה גם בנושאים שלא קשורים לענייניו המקצועיים הישירים. הוא משפטן, בעל רקע ביטחוני, נמצא עם נתניהו בפורומים סגורים, ונתניהו, שחייב ביומיום להישען על הסביבה, מרגיש שמנדלבליט הוא משענת נוחה. הוא שותף סוד, גם בענייני הקואליציה. עד עכשיו הצליח מנדלבליט לדחוק לאחור את כל הבוחשים סביב ראש הממשלה, אלא שאצל נתניהו לא יחלוף זמן עד שהוא יעביר את מנדלבליט מתוכנית הפעלה לסחיטה וייבוש.
פוסט ראיון האוזר
ואפרופו מזכיר הממשלה, בלשכה קראו בעיון רב את הראיון בהארץ עם המזכיר היוצא, צביקה האוזר. התגובות היו מעורבות, אבל על התיזה שפיתח בעניין המשפטיזציה שמחלישה את הדרג המדיני והצבאי, היתה ביקורת לא מעטה.
במשרד שבו מרבית בעלי התפקידים הבכירים הם עורכי דין, התקבל הרעיון הזה בלעג וגיחוך. מזכיר הממשלה מנדלבליט היה בעבר הפצ"ר, מנכ"ל המשרד, הלא הוא עו"ד הראל לוקר בא מהפרקטיקה הפרטית, שליחו המיוחד של נתניהו הוא עו"ד מולכו, וגם נציגתו למו"מ עם הפלשתינים, ציפי לבני, הוא עורכת דין במקצועה. והם לא היחידים. יש עוד.
תראו מי שמדבר, התלחשו במסדרונות, הרי האוזר, עורך דין בעצמו, היה מתנדב להציע את מרכולותו בכל פעם שהיה נדרש עורך דין בסביבה והתערב בנעשה בלשכה בכל פעם שנדרשה הבנה במשפט. ותיק במשרד אף נזכר איך רצה האוזר להביא עו"ד להחליף את המתווך עופר דקל, כשזה עזב.
תוכן שיווקי
בהקשר הזה שמו לב בלשכה לנקודה מעניינת. השליח המיוחד מולכו מתעקש שכששמו יוזכר יצורף לו התואר "עו"ד". האמת? זו זכותו. הוא הרוויח את התואר והמעמד ביושר, אבל יש מי שתוהים למה הוא צריך להבליט את הפרקטיקה, בניגוד ללוקר, ללבני, למנדלבליט ואפילו להאוזר עצמו, שלא עומדים על כך שהתואר ילווה את שמם ואולי אף מצניעים זאת. אולי התשובה נעוצה בעובדה שמולכו הוא עורך דין פעיל, אולי יש פה תוכן שיווקי.