עיריית נתניה תשלם פיצוי של כ-267 אלף שקל לאולם השמחות "ארמונות כינור דוד" בעיר. זאת, בעקבות אמירות משמיצות של עובדי העירייה על מצבו ההנדסי של אולם השמחות, ימים ספורים לאחר שאירע "אסון ורסאי" באולם שמחות בירושלים, ואשר פגעו במצבו הכלכלי של אולם "ארמונות כינור דוד" - כך קבע בסוף השבוע בית המשפט המחוזי בתל-אביב.
השופטת יהודית שבח ציינה כי הפרסומים המשמיצים, שהם לשון הרע של עובדי עיריית נתניה שנאמרו ימים ספורים אחרי אסון ורסאי בשנת 2001, השפיעו על הציבור וגרמו לירידה משמעותית בהכנסות האולם בנתניה. לדבריה, הפרסומים גרמו לציבור להדיר את רגליו מהאולם ולכך שהוא הפסיד בשנת 2001 רווחים בסך יותר מ-163 אלף שקל.
נחזור לשנת 2001: ב-24 במאי 2001, בעיצומה של חתונה, התמוטטה תקרת אולם האירועים של "אולמי ורסאי" בירושלים. 23 אורחים נהרגו ו-380 נפצעו, והארץ רעשה.
בעקבות האסון החלו העוסקים והממונים על הבנייה בישראל לבדוק ולפשפש בשיטת הבנייה, שבה נבנו מבנים באחריותם, כדי לבחון אם מדובר בשיטת ה"פל-קל", שבה נבנו אולמי ורסאי, ושהייתה הגורם לקריסת המבנה.
ימים ספורים לאחר האסון שלחה עיריית נתניה, בתפוצה נרחבת, שני מכתבים לבעלי אולם השמחות "ארמונות כינור דוד", שבהם דרשה מבעליו להפסיק מיד לערוך אירועים באולם בשל בעיות ביציבות המבנה. בין היתר, כתבו נושאי משרה בכירים בעירייה כי "בזמן אירועי שמחות במקום, תוך כדי ריקודים, התקרה שוקעת במידה משמעותית".
בהמשך התראיין מהנדס עיריית נתניה לערוץ מקומי בכבלים, ואמר כי נשלח מפקח לאולם, בשל ריבוי תלונות ביחס למצבו של האולם.
בעקבות הפרסומים הגישה בעלת האולם, חברת אולמי כינור דוד, באמצעות עורכי הדין אילן בומבך ויריב רונן, תביעת לשון הרע נגד עיריית נתניה, בטענה כי התקרות של האולם לא נבנו בשיטת הפל-קל, כי אם בשיטה שאושרה על-ידי הטכניון ועל-ידי מהנדס הבניין.
בחלקו הראשון של פסק הדין, שדן בשאלת האחריות של עיריית נתניה לפרסומים, קבע לפני כשנה בית המשפט כי "עיריית נתניה הושפעה מההיסטריה הכללית ששררה בארץ בעקבות אסון ורסאי, וללא כל בדיקה מוקדמת וללא תימוכין, רק מתוך רצון להשיל מעליה כל אחריות, הפיצה ברבים ידיעות שהתבררו בעליל כבלתי נכונות על מצבו ההנדסי של אולם השמחות כינור דוד".
השופטת שבח דחתה את טענת העירייה כי לא ניתן לחייבה בלשון הרע, מכיוון שהיא רשות ציבורית הזוכה, לפי סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, להגנה מפני חיוב בלשון הרע.
השופטת פסקה כי "יש לדחות את ניסיון העירייה לחסות בצל הגנת סעיף 13 (9) לחוק, שהרי בסעיף זה הכוונה היא לפרסומים של רשות רשמית של רשויות המדינה או לפרסומים מטעם רשות כזו, שנעשו על-פי היתר או חובה משפטיים".