רגע לפני החגים, ואחרי ההסתערות על הדירות ועל המשכנתאות בחודשים האחרונים, הגיע המפקח על הבנקים, דודו זקן, והראה לנו כי גם כאשר אין נגיד בבנק ישראל יש בבנק המרכזי מי שממשיך לנהל את הסיכונים המאקרו-כלכליים שאליהם נחשפים המשק והמערכת הבנקאית.
זקן הודיע על שורת מגבלות מ-1 בספטמבר על לווי המשכנתאות, בעקבות חששות לעלייה בסיכונים שאליהם נחשפה המערכת הבנקאית, לצד חוסר היגיון כלכלי בחלק מהמשכנתאות שהעניקו הבנקים.
ההגבלה הראשונה והמשמעותית לנוטלי המשכנתאות מגבילה את הלווים להחזר בהיקף של עד 50% מההכנסה הפנויה נטו. בבנק ישראל הבינו כי תנאי הריביות כיום שירדו לשפל היסטורי עשויים להשתנות ולעלות בחדות, מהלך העלול להתרחש מוקדם מהצפוי.
תעיד על כך הנסיקה בתשואות האג"ח ארוך-הטווח של ממשלת ארה"ב, כאשר האג"ח ל-10 שנים נסקה חדות בתוך חודשים בודדים משפל של פחות מ-2% ל-3%. בנק ישראל רואה בתרחיש לא קיצוני, כי מי שנדרש להקצות יותר מ-50% מההכנסה הפנויה להחזר חודשי של המשכנתא, עלול להיגרר למשבר כאשר הריבית תנסוק, כך שלאחר תשלומי המשכנתא לא ייוותר לו די כסף למחיה בסיסית.
מבחינת היחסים הפיננסיים, היחס שהורע משמעותית וממנו חושש בנק ישראל, הוא היחס שבין יתרת ההלוואות למגורים במערכת הבנקאית להכנסה הפנויה של הציבור. כלומר, כושר החזר הלוואות המשכנתא של הציבור הורע משמעותית בשנים האחרונות. היחס הזה הורע בעקביות בחמש השנים האחרונות, ובסוף שנת 2012 הוא חצה לראשונה את רף ה-35%.
העדות לחוסר ההבנה שמפגין הציבור בניהול סיכוניו הפיננסיים משתקף בהחלטה להגביל את שיעור הריבית המשתנה מתוך סך ההלוואות הנלקחות, ככל שהמגמה של ירידת הריבית התעצמה והתארכה. בפועל, הלווה האחראי היה נדרש לפעול לפחות באופן חלקי לקיבוע שער ריבית המשכנתא ברמות השפל ההיסטוריות. קיבוע הריבית השקלית, שאינה צמודה, מאפשרת לנוטל ההלוואה להימנע מהסיכון הטמון במקרה של עלייה חדה בשער הריבית, שתגרור עלייה בהוצאה החודשית על החזר המשכנתא ותקטין את ההכנסה הפנויה של הלווה.
הבעיה הטמונה במגבלות שמטיל בנק ישראל היא, שאזרחים רבים המוכנים לרכוש דירה כמעט בכל מחיר, לא יירתעו מלבקש אשראי בכל מחיר, כדי להגשים את המטרה וינסו להשיג אשראי בדרכים מגוונות, כגון נטילת אשראי מקרנות הפנסיה ומביטוחי המנהלים. המכנה-המשותף למרבית מסלולי המימון החוץ-בנקאיים הוא שהם הרבה יותר יקרים מנטילת משכנתא מסורתית במערכת הבנקאית.
יכולת ההחזר של הציבור הורעה
הגבלה נוספת שהטיל בנק ישראל היא - איסור ליטול משכנתאות לתקופת פירעון סופי העולה על 30 שנה. במשכנתאות הנלקחות לטווחים כה ארוכים, יתרת החוב של הלווים גדלה בשנים הראשונות, ולא קטנה כמו בתמהיל הלוואה סטנדרטי, כך שישנם מצבים - בתרחיש של ירידה אפילו מינורית בערך הדירה - שבהם שווי המשכנתא עלול להיות גבוה מערך הדירה.
לאור המדיניות שבה נקט הנגיד היוצא פרופ' סטנלי פישר, שראה בחוסנה של המערכת הבנקאית מרכיב מרכזי ביציבות המשק ובכושר עמידתו בעתות משבר, מובנת הדאגה מהנתונים על פוטנציאל הסיכון הרב הטמון בחשיפת המערכת הבנקאית לאשראי למגורים. שיעור האשראי לדיור במערכת הבנקאית זינק מ-20% בדצמבר 2007 ל-28% בסוף מארס 2013. הבנקים חשופים היום יותר מתמיד להלוואות מגורים, בשעה שיכולת ההחזר של הציבור הורעה. כך שהמסקנה של בנק ישראל הייתה, שחייבים להגביל את הסיכון בשוק המשכנתאות בטרם יעלו הריביות, ייפגעו ההכנסות הפנויות, ואולי אף יעלה שיעור האבטלה במשק שירע את המצב עוד יותר.
המפקח דורש מהבנקים משנה-זהירות, צמצום התיאבון למתן אשראי יקר לציבור, והיערכות למצבי קיצון ולפגיעה אפשרית בהכנסה הפנויה של ציבור הלווים. בתקופת אי-ודאות המפקח על הבנקים נוטל אחריות כמבוגר האחראי, כאשר הוא דורש לשמר את חוסנה ויציבותה של המערכת הבנקאית.
הכותב הוא מנכ"ל פריקו