לו הייתי סורי

מדוע מצהירים שהמטרה אינה ראשו של אסד או אפילו שלטונו?

אם אמנם יש כבר החלטה לתקוף בסוריה זה חיובי לפחות מהבחינה שהסתיימה תקופת אי-הוודאות. אם כי כל עוד לא נורה הטיל הראשון, כל עוד נותרה ולו דקה אחת לשעת השין - הכול עוד אפשרי.

במיוחד כאשר מדובר בהחלטה שאף אחד לא ממש מאוהב בה וכולם היו מעדיפים לחיות בלעדיה, במידת האפשר. אבל נצא מנקודת הנחה שההחלטה סופית, וסוף-סוף יהיו מעשים במקום טריליוני המילים שנכתבו והושמעו סביב נושא ההתקפה.

למה הגמגום הזה?

מהבחינה הזאת מגיע למנהיגי המערב, ואובמה כמובן בראשם, יישר כוח על שהחליטו. מה שלא ברור זה למה ההחלטה כל-כך מגומגמת? למה היא לא הולכת עד הסוף? ובמקרה הזה: מדוע ההתקפה מתוכננת להיעצר על סף דלתו של האדם שרצח וטבח וביצע פשעי מלחמה?

למה מציינים המנהיגים המתקיפים שהמטרה אינה ראשו של אסד עצמו או אפילו שלטונו? בכל זאת, המוני בני אדם קיפחו את חייהם מידיו. אז אם מנהיגי המדינות הנחשבות נאורות החליטו שדי ומספיק - מדוע לא להפיל את אסד, באופן אישי ובאופן מנהיגותי? אנחנו שומעים שוב ושוב ממנהיגים שונים כי "הכוונה איננה להפיל את שלטונו של אסד" - למה, לכל הרוחות? עוד אנחנו שומעים שארמון הנשיאות שבו חי הרודן אינו מטרה לטילי השיוט. למה? האם לא משם יצאה הרעה?

"נו, נו, נו" זה עונש?

כדי להבהיר את עמדתם, אומרים אדריכלי ההתקפה הצפויה שמטרתה אינה לחסל את השלטון, אלא להעניש את אסד. איך אפשר להעניש על טבח של רבבות אנשים? איזה עונש אפשר להטיל על "אדם" כזה? ומה יקרה מבחינה מעשית? יעשו לו "נו, נו, נו" ויניחו לו להמשיך לשלוט במדינה שהוא הצליח להרוס חלקים גדולים בה?

הטילים שישוגרו לסוריה ללא ספק יהרגו אנשים, משני הצדדים, ורק הרוצח עצמו ייצא נקי מהם? זה ה"עונש"? האם שוב ישלמו אנשים שאינם בשלטון על מעשי השולטים בהם? זה סוג הצדק שאותו באים להפגין הטילים והמשחתות והספינות ושאר סמלי הכוח של המעצמות הגדולות?

לו אני סורי, לא הייתי מאושר מהמהלך הזה, שאסד אינו מהווה בו מטרה; הייתי רוצה לדעת שלא אראה יותר את פרצופו של הנשיא הזה; הייתי רוצה לא לשמוע עוד את נאומיו השקריים והמתחסדים. ואם את זה לא אקבל מהעוצמה המערבית, מי צריך את זה בכלל? להעניש מבלי לשנות מן היסוד זה סוג של פחדנות כאשר לא ברור ממי פוחדים, ממה? מהלך כזה, אם לא משלימים אותו, יכול להיות בומרנג מכאיב ומזיק.

גרמניה והגז

זאת אמנם נחשבת ל"גרמניה האחרת", ובכל זאת קשה שלא לראות את האירוניה והצדק הפואטי של השתתפות גרמניה בהענשת אסד על... שימוש בגז.