כך ניסה מנקה שלטי חוצות לגנוב רכוש של קשישה שנפטרה

בועז יעקב הגיש צוואה הנחזית לצוואת המנוחה, ולפיה כהכרת-תודה על טיפולו ותמיכתו היא הותירה לו את כל עיזבונה ■ אחייני הנפטרת טענו לנוכלות - וניצחו

ביהמ"ש סיכל ניסיון "לגנוב" רכוש של קשישה שהלכה לעולמה, המוערך בהיקף של מאות מיליוני שקלים. הסיפור שפרטיו נדמים כלקוחים מסרט מתח עלילתי הוכרע בסוף השבוע האחרון בביהמ"ש לענייני משפחה ברמת-גן, אשר דחה את בקשתו של אדם לאכוף צוואה שניתנה לו לכאורה לאחר שתמך וטיפל במנוחה לפני מותה, ובתמורה הורישה לו את כל רכושה. השופט יהורם שקד קבע כי החתימה שהתנוססה על הצוואה מזויפת.

זהו סיפורה של קשישה, אשר מעולם לא נישאה ומעולם לא נולדו לה ילדים, בעלת רכוש רב, אשר לאחר פטירתה הוערך על-ידי הצדדים הנאבקים עליו בשווי של מאות מיליוני שקלים. כחצי שנה לאחר פטירתה הגיש אדם בשם בועז יעקב, המתפרנס מניקוי שלטי חוצות, צוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה, ולפיה המנוחה, כהכרת-תודה על טיפולו ותמיכתו בה, היא הותירה לו את כל עיזבונה. מנגד, הגישו ארבעת אחייניה של המנוחה ושארי בשרה היחידים, התנגדות למתן צו לקיום הצוואה, בטענה כי מדובר במעשה נוכלות, זיוף ומרמה, וכי הלכה למעשה הצוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה, מזויפת.

המנוחה, רחל מיכקשוילי, הלכה לעולמה ביום בנובמבר 2007, כשהיא בת 78. חמשת אחיה ואחיותיה נפטרו לפניה, ומבין אחיה ואחיותיה של המנוחה נותר אח אחד, אהרון ישר מחקשווילי, נישא והוליד ילדים - האחיינים שהתנגדו לקיום הצוואה. המנוחה הייתה בעלת ממון רב הכולל זכויות בנכסי מקרקעין בהם הייתה שותפה עם אחייניה מכוח ירושות הוריה, אחיה ואחיותיה. בין היתר, הייתה המנוחה בעלת זכויות בבית רחב-ידיים, הכולל מספר קומות, ובו דירות מגורים וחנויות, אשר נמצא ברחוב מונטפיורי 32 בתל-אביב. המנוחה התגוררה בדירה שבקומה ב' בבית זה יחד עם אחיותיה, מלכה מיכקשוילי ורוזה מיכקשוילי. אהרון התגורר אף הוא יחד עם אחיותיו בשנות חייו האחרונות. עם פטירת התגוררה רחל מיכקשוילי בגפה.

מפסק הדין עולה, כי רחל המנוחה הייתה אישה דעתנית, ואף שתלטנית, ראתה חשיבות רבה בשמירה ובשליטה על נכסי המשפחה והייתה דומיננטית ביותר ביחסיה עם אחיה ואחיותיה. יחסה של המנוחה אל אחייניה לאורך השנים היה אמביוולנטי. המנוחה לא הייתה שבעת רצון מנישואיו של אחיה אהרון לאמם של האחיינים, ומורת רוחה השפיעה על יחסה אל האחיינים, אשר לא הסכימו לנתק עצמם מאמם.

הגם שכך, אחד האחיינים, דוד מחקשווילי, עמד לאורך השנים בקשר עם אביו ואף עם דודותיו, לרבות המנוחה. דוד ואחותו, ליאורה מיכקשווילי, היו בקשר עם המנוחה אף בתקופות בהן התנהלו ביניהם הליכים משפטיים בנוגע לרכוש המשפחתי. בין רחל למשפחתה התנהל משך שנים ארוכות מאבק משפטי על הירושה המשפחתית, לאחר שאביהם אהרון , אשר נפטר ב-1994, הוריש את כל כמעט את מלוא עיזבונו לאחיותיו, בעוד לילדיו ציווה סכומי כסף זעומים בלבד, והוסיף וציין כי ילדיו התייחסו אליו בזלזול ואף התעלמו ממנו. האחיות זכו לבסוף במאבק מול האחיינים, אך לאחר פטירתה של דודתם מלכה התהדק הקשר בין המנוחה רחל לבין האחיינים דוד וליאורה.

עם פטירתה של רחל ב-2007 ביקשו שני אחייניה - דוד וליאורה, לרשת את ההון העצום שצברה משפחתם במהלך השנים, אלא שלהפתעתם גילו שבועז יעקב, אשם שלא הכירו כלל, הקדים אותם והגיש לבית המשפט בקשה לקיים צוואה שלטענתו ערכה המנוחה, ובמסגרתה הורישה לו המנוחה את כל הונה.

על פי גרסתו של בועז יעקב, בשנת 2000 פנתה אליו רחל בזמן שעסק בניקוי שלט חוצות בתחנת אוטובוס במסגרת עבודתו, וביקשה להיעזר בשירותיו לצורך ניקוי חזית בניין מגוריה, ומאז ועד לפני מותה עמד לצידה וסייע לה. לגרסתו, בשנים 2001-2005 נסע לביקורים מביתו ברמלה לבית המנוחה באמצעות מונית, נהג להעביר למנוחה, באמצעות נהג המונית הקבוע, חבילות של מזון ובגדים עד שבשנת 2005 רכש רכב ולא נזקק עוד לשירותי הסעה לצורך ביקוריו את המנוחה. לטענתו, לאורך השנים פגש את מנוחה עשרות פעמים מחוץ לביתה וביקר כ-10 פעמים בביתה. עוד טען, כי בתקופה האחרונה לחיי המנוחה סעד אותה, טיפל בה והיה לה כבן.

בתקופה האחרונה לחייה חלה התדרדרות במצב בריאותה של המנוחה, המנוחה סבלה מתת משקל, מהזנחה ומבלבול. המנוחה חדלה לטפל בענייניה הכלכליים, לא השכירה את הנכסים המצויים בבית בו התגוררה, לא שילמה מסים וצברה חובות כבדים, ואף הוגש לביהמ"ש הליך למינוי אפוטרופוס לענייניה. המנוחה דחתה ניסיונות חוזרים ונשנים לסייע לה וסירבה כי ייערכו ביקורי בית בביתה. זאת, צוין, כיוון שהייתה חשדנית ולא הסכימה להכניס זרים לביתה.

ואולם, לטענת יעקב בועז, דווקא בתקופה זו, כשנה לפני מותה, ביקשה ממנו המנוחה כי יסייע לה לערוך צוואה וכך הוא לכאורה עשה. בצוואה האחרונה אשר להכנתה סייע בועז, נכתב: "בצוואתי זו החלטתי לגמול לאלה שתמכו בי, עודדו אותי, סעדו ועמדו לצידי בתקופות חיי השונות ואשר עיזבוני יעזור להם להתבסס בחיים ולהינות ממנו בצורה הטובה ביותר. אני אישה ערירית שמעולם לא התחתנה ולא היו לי ילדים. לאור האמור, אני מצווה כל רכושי לאדם שסעד אותי, טיפל בי והיה לי כבן מר בועז יעקב". פחות מחודש ימים לאחר מכן אושפזה המנוחה במצב קשה בבית החולים, אך סירבה לטיפול ולסיוע, ומספר חודשים לאחר מכן הלכה לעולמה.

כחצי שנה לאחר פטירתה, הגיש יעקב בועז בקשה למתן צו לקיום הצוואה. האחיינים הגישו התנגדות לקיום הצוואה, כשלטענתם חתימת המנוחה על גבי הצוואה זויפה, ולחילופין טענו כי המנוחה חתמה על הצוואה תחת כפייה ואונס ולאחר שהופעלה עליה השפעה בלתי הוגנת מצד התובע אשר היה מעורב בעריכת הצוואה.

במקביל להכרעה בנוגע לאמיתות הצוואה, הוגש נגד יעקב בועז הוגש כתב אישום באשמת קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר, שימוש במסמך מזויף ושבועת שקר, אך הוא זוכה התובע מכל האישומים, מחמת הספק.

ואולם, בהליך האזרחי, החליט השופט כי אין ספק, וכי הצוואה שבידיו של יעקב בועז אכן זויפה.

"המקרה אשר הובא בפני על-ידי התובע (יעקב בועז), אם אמת היה הוא, מן הסתם, יכול היה להיחשב כסיפור מהאגדות; סיפור מרגש על אשה מבוגרת, אשר לקחה להיות לה לבן, שמעולם לא היה לה, אדם מן הישוב המוצא את לחמו בעבודת כפיים ומורישה לו את מלוא רכושה ובכך גומלת לו על טוב ליבו וכן מבטיחה לו, למשפחתו, לצאצאיו ולצאצאי צאצאיהם חיי רווחה ועושר לכל אריכות ימיהם. סיפור בו ימצא האדם ההגון הוכחה כי טוב הלב והחמלה גוברים על הכל וכי סופו של האדם המאיר את סביבתו, להיות מואר בעצמו", כתב השופט שק, אך מיד הוסיף: "דא עקא, לא באגדה קסומה עניין לנו אלא בסיפור אחר לגמרי, סיפור אשר איננו נושק למציאות ואשר אין לו כל קשר למציאות, אם כי למציאות מדומה בה למנוחה אין כל תפקיד אמיתי, סיפור אשר לא מסופר על-ידי המנוחה, לא נכתב על-ידה ואף לא בוים על-ידה. צוואת המנוחה, לית צוואה היא וניכר כי הגיעה העת לשוב מעולם האגדות אל עולם המציאות".

שקד קבע, כי "בחינת נסיבות עשיית הצוואה, כפי שהוכחו, מעלה כי לא זו בלבד שאין בהן כדי לסתור את מסקנת המומחית (ביהמ"ש קבע כי מומחית מז"פ שבחנה את המסמך במסגרת ההליך הפלילי היא חוות-הדעת הקובעת, א' ל"ו) כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה זויפה, הן אף תומכות במסקנה זו ומחזקות אותה".

עוד ציין השופט, כי גרסתו של התובע, "באשר לקשר בינו לבין המנוחה, הופרכה מניה וביה. התובע מסר גרסאות והיפוכן, לא תמך טענותיו בראיות אובייקטיביות ושוכנעתי כי התובע לא היה קרוב אל המנוחה, לא סעד אותה, לא טיפל בה וודאי שלא היה לה כבן כפי שטען בהליך שלפניי. זאת ועוד, ספק רב בעיניי אם המנוחה הייתה בקשר כלשהו עם התובע. יתרה מכך, לאחר שקילת מכלול הראיות, נחה דעתי כי המסקנה שהמנוחה לא הכירה את התובע מסתברת יותר מהמסקנה שהמנוחה הכירה אותו".