נשים מתמודדות, לראשונה בתולדות המדינה, לראשות ערים ומועצות, המספר הגבוה ביותר אי פעם. ה-22 באוקטובר יהיה יום המבחן שלהן, אחרי חודשים של התמודדות עם איומים, ניסיונות לשים להן רגליים, תוקפנות ומסעות הפחדה.
ייצוג הנשים בזירה המוניציפלית כיום הוא זעום: מתוך 256 רשויות מקומיות, רק חמש נשים עומדות בראש ערים או מועצות. היחידה ששומרת על מקומה במשך שנים רבות ומתמודדת על כהונה רביעית היא מרים פיירברג, מנתניה. ועוד שני נתונים בולטים ומטרידים: מתוך 3,250 חברי מועצות ברחבי הארץ, רק 376 מהם הן נשים. בשליש מכלל ה רשויות המקומיות אין כלל נשים במועצה.
"השאיפה היא להגיע ל-30 ראשות עיר ו-1,000 חברות מועצה, וזה לא נתון מופרך, כיוון שבבחירות לרשויות המקומיות המתקיימות יירשם אחוז הנשים הגבוה ביותר שהתמודדו. יש לנו את ההזדמנות להוביל מהפכה", אומרת יפעת זמיר, מנכ"לית עמותת כ"ן (כוח נשים), שמכשירה נשים לכניסה לפוליטיקה.
המתמודדות על ראשות העיר יודעות שניהול עיר משול לניהול עסק: הוא מצריך יצירת ביקושים, על מנת שכלכלת העיר לא תישען רק על עצמה. לצד העיסוק בחינוך, ברווחה ובתשתיות, הן יצטרכו לנצל את הכריזמה שלהן, להפגין מנהיגות ולייצר אטרקטיביות לעיר שיעמדו בראשה. ותמיד יהיה מי שיחכה בפינה.
"חושבים שיכופפו אותי"
עינת קליש רותם, חיפה
סטטוס: 43, נשואה ואם לשניים
מקצוע: אדריכלית, מתמחה בתכנון עירוני במרחב הציבורי.
ניסיון קודם בזירה הציבורית: מובילת המאבק נגד חשמול הרכבת בחיפה, ופתיחת העיר לים. "ביוני הופענו בוועדה לתשתיות לאומיות - שלפעילות שלה יש דימוי דורסני, והסיכוי להרוס תוכנית שלה הוא כמעט אפסי - והצלחנו לעכב את המהלך לחשמול הרכבת. בזכותנו גם יורידו את סף הקרינה בעיר".
ההחלטה להתמודד: קליש עמדה בראש סיעה א-פוליטית עצמאית, ובמהלך הקמפיין חברה למפלגת העבודה, חיבור שלא צלח. "רציתי לשתף פעולה, אך העסקנים הפוליטיים לא אפשרו לי, כל מה שמעניין אותם זו עסקנות ולא אידיאולוגיה. המאבק שלי הוא למען חיזוק המרכז העסקי - חיפה היום היא עיר ללא עיר, אין לה חיוניות, אין לה כוח כלכלי או תרבותי, אין לה אמירה, העיר מנוהלת באופן רשלני ואיבדה את זהותה. במקום להעצים את הייחוד, עסוקים פה בלייבא את תל אביב. מבזבזים כספים על 'לחם ושעשועים', על פרויקטים מגלומניים לא נחוצים".
המחיר: "אני מוותרת על קריירה מפוארת, משרד עם פרויקטים מרשימים וגדולים, עבודה מול משרד הפנים ומשרד השיכון בתכנון פיתוח והתחדשות ערים ושכונות".
שמים רגליים: "אנשים חושבים שאם אני אישה יהיה לי קשה יותר, שיכופפו אותי, שאני פחות עמידה ופחות יציבה, אבל יש לי עמוד שדרה חזק. שיטת העבודה של נשים היא ביקורתית יותר, פתוחה יותר ומגיעה ממקום של ליבון עניינים. התפיסה המובילה כיום בפוליטיקה המקומית היא של 'אני ואפסי עוד'. כל מי שבא עם אמירה, רעיון או דעה אחרת, פשוט מבטלים אותו, קל וחומר אם מדובר בנשים, שהן בדרך כלל אלו שמציעות את הזווית האחרת".
תובנות מהמרוץ: "בתחילת הקמפיין עשיתי מספר טעויות כי התנתקתי מתחושות הבטן שלי. אני חייבת להרגיש כל הזמן שאני בדרך הנכונה, ולכן אני עוצרת מדי פעם, בודקת את עצמי, מביטה במראה וממשיכה הלאה".
"תפקיד כפוי טובה"
לין קפלן, תל מונד
סטטוס: 48, נשואה ואם לשלושה
מקצוע: יועצת אסטרטגית ושיווקית, עוסקת בייעוץ אסטרטגי וארגוני למנהלי בתי ספר.
ניסיון קודם בזירה הציבורית: במשך ארבע שנים הייתה יו"ר ועד ההורים בתיכון המקומי, הייתה ממקימי סיירת ההורים בתל מונד, ומיוזמי המהלך להבאת חשב מלווה ליישוב.
ההחלטה להתמודד: "התקבלה לפני כחצי שנה. היישוב גדל מאוד בשנים האחרונות, והרגשתי שדרושה קפיצת מדרגה בניהול שלו. זה אתגר גדול, כי המועצה גירעונית. פניתי ל'יש עתיד', הם בחנו מספר מועמדים ובחרו בי".
שמים רגליים: "בתקופה האחרונה אני מרגישה יותר ויותר את הגורמים האינטרסנטיים שמפיצים שמועות חסרות שחר, מוציאים את השד העדתי מהארון ומוסיפים טענות מגוחכות כאילו אני לא רוצה ללחוץ יד לספרדים. גם מאיימים על פעילים שלנו שהתמיכה בי תפגע בהם בעתיד. אני מקווה מאוד שאנשים יבינו שפוליטיקה מלוכלכת בדרך לכיסא ראש העיר, תישאר פוליטיקה מלוכלכת גם ביום שאחרי".
המחיר: "קודם כל, אובדן הפרטיות, כי זה יישוב קטן. ושנית, זה תפקיד כפוי טובה כי רוב היום עסוקים בפתרון בעיות ותלונות תושבים".
תובנות מהמרוץ: "למדתי כמה חשוב להקשיב לאינטואיציה שלי, שמציבה בפניי תמרורי 'היזהרי' חשובים. חשוב לבדוק דברים, לא להגיב בשליפה. לתת לדברים להתבשל".
"אי אפשר להפחיד אותי"
איריס אברהם, גבעתיים
סטטוס: 45, אם חד הורית לילד
מקצוע: בעלת משרד עצמאי לאסטרטגיה פוליטית וקשרי שלטון וממשל.
ניסיון קודם בזירה הציבורית: חברת מועצת עיריית גבעתיים במשך שלוש קדנציות. "בסוף 2006, כשראש העיר פרש, מילאתי את מקומו והפכתי לראש העיר בפועל במשך ארבעה חודשים עד לבחירות. לכן אי אפשר לאיים עליי או להפחיד אותי: כבר מכירים אותי בפוזיציה הזאת לטוב ולרע". ב-2007 רצה לראשות העיר, הפסידה, והייתה יו"ר האופוזיציה במשך שנתיים. לאחר מכן חברה לרשימה אחרת, והתמנתה לסגנית ראש העיר.
ההחלטה להתמודד: "הייתה לי אפשרות להישאר עם ראש העיר כמס' 2 בהבטחה של עד חצי המלכות, אבל אני רציתי את כל המלכות. התנאי לצאת שוב להתמודדות היה שיהיה מאחוריי גב מפלגתי פוליטי-כלכלי מלא, כי אני צריכה שתי הגנות - אחת לעצמי, כדי לא להפוך למממנת הבחירות, והשנייה, לא לשעבד את עצמי, את עתיד העיר ואת האינטרסים הציבוריים שלי לבעלי עניין שמונעים משיקולים זרים".
שמים רגליים: "מעבירים מסרים שליליים נגדי, אבל זה לא שורט אותי. להיות מאוימת או לפחוד, זה בכלל לא על סדר היום שלי".
אישה בפרונט: "אצל הגברים יש יותר שלטי חוצות, הכסף גדול יותר, והאגו גדול יותר, כי הוא משחק אצלם תפקיד מרכזי. האתגר בגבעתיים הוא להתמודד מול שלטים, מול משחק של תרומות. זו לא הזירה שבה אני משחקת".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי