אזהרת סוכנות הדירוג הבינלאומית פיץ', שהיא תוריד את דירוג האשראי של ארה"ב אם לא יושג הסכם על העלאתה של תקרת החוב, היא דוגמא מופתית של תעמולה אורווליאנית. זוהי אולי הפעם הראשונה שסוכנות דירוג חוב מאיימת להוריד את דירוגה של מדינה אם היא לא תגדיל את החוב שלה.
פיץ' הרי אמורה לתמוך בהקטנת חוב, לא בהגדלתו.
סוכנות פיץ' בולעת את התעמולה של ממשלת ארה"ב בנוגע לסכנה של חדלות פירעון אם תקרת החוב לא תעלה. יש לזכור את המספרים הבסיסים הנוגעים לסוגיה זו. בזכות הריביות הנמוכות על החוב האמריקאי, ארה"ב משלמת כל שנה בערך 250 מיליארד דולר כדי לשרת את החוב שלה. לעומת זאת, תקבולי המסים של ארה"ב גדולים בערך פי 10 - בסביבות 2.5 טריליון דולר. לא אמורה להיות שום בעיה להמשיך לשרת את החוב גם היא תקרת החוב לא תועלה.
כמובן שאם תקרת החוב לא תעלה, אובמה והקונגרס ייאלצו להתחיל לקצץ בסעיפים אחרים בתקציב - למשל בתקציב הביטחון שגדל בערך פי שלושה בעשור האחרון, תקציבי הרווחה הענקיים של המדינה, תקציבי החינוך, הבריאות וכו.
אלא שאובמה לא רוצה לקצץ כלום ומעדיף להמשיך לקחת חוב כדי לממן סגנון חיים לבוחרים שלו שכלכלת ארה"ב פשוט אינה יכולה לממן. זו הסיבה שהדמוקרטים ממשיכים לנפנף בדחליל הזה של חדלות הפירעון, כדי להימנע מלקחת החלטות קשות עכשיו לגבי תקציב המדינה. העובדה שפיץ' בולעת את השקרים האלה ותומכת בהמשך קיום תקציב גירעוני היא תעלומה.
למעשה, כשבוחנים את הקשר בין תקרת החוב לבין הסכנה של חדלות פירעון, המוזרות של עמדתה של פיץ' נראית בולטת אף יותר. הרי הדרך הכי טובה להבטיח שארה"ב לא תגיע לחדלות פירעון היא דווקא לא להעלות את תקרת החוב. המדינה לא תוכל עוד להגדיל את החוב שלה ותאלץ לאזן את התקציב. אלה אמורים להיות המאפיינים הקלאסיים של מדיניות פיסקאלית אחראית.
מנגד, אם המטרה היא להוביל את ארה"ב לחדלות פירעון, הדרך הכי יעילה להשיג זאת היא להמשיך להעלות את תקרת החוב. הרי בסופו של דבר החוב יהיה גדול מדי, הריביות תעלנה, לסינים, ליפנים ולסעודים יימאס לממן את האמריקאים ואז באמת ארה"ב לא תוכל לשרת את החוב שלה. האם זה לא אמור להיות ברור שהגדלת חוב היא מסוכנת?
בשלב זה, בשל גודלו של החוב האמריקאי ובשל הגירעון בתקציב, ארה"ב איננה יכולה כבר להימנע מלהיכנס למיתון כבד בשלב זה או אחר. כל האופציות גרועות, אך לא כולן גרועות באותה מידה. אם אובמה והקונגרס יחליטו שלא להרים את תקרת החוב ובמקביל לקצץ בתקציב, המדינה תיכנס למיתון בשל הירידה בהוצאות הממשלה.
אך יש לזכור שאלה הוצאות הממומנות מחוב וגוזלות משאבים מהמגזר הפרטי. איזון התקציב יפנה משאבים למגזר הפרטי, יקטין את הממשלה ובטווח הארוך יבנה את הבסיס לכלכלה בריאה ומאוזנת יותר.
האופציה השנייה היא המשך הגדלת החוב, מה שבטווח הקצר יחזיק את הכלכלה הגירעונית של ארה"ב על החייאה מלאכותית. אך בסופו של דבר התהליך יוביל לעליית תשואות, פגיעה במעמדו של הדולר שכמויות ענק שלו מודפסות כל שנה כדי לממן את החוב, חדלות פירעון בלתי נמנעת ופגיעה קשה ביותר ברמת החיים של אזרחי ארה"ב. הרמת תקרת החוב תבטיח את התממשותה של האופציה הזו, וייתכן שעוד בתקופת כהונתו השנייה של אובמה.
הכותב הוא אנליסט באקסלנס ברוקראז'