בפעם הבאה שבה אתם שוטפים את הידיים, כדאי שתהיו מודעים לכך שהפעולה השגרתית הזו יכולה להשפיע על האופן שבו אתם חושבים, שופטים ומחליטים. את המידע על כך ניתן למצוא בשורה של מחקרים שנערכו בתחום הפסיכולוגיה החברתית.
במחקר שהתפרסם לאחרונה, בכתב העת Social Psychological and Personality Science, נמצא כי מי ששטף את ידיו אחרי שנכשל במשימה מסוימת, היה יותר אופטימי לגבי העתיד מאשר מי שלא רחץ. מאידך, או אולי בשל כך, הרוחצים היו פחות מוצלחים בפועל במשימה הבאה באותו תחום, מאשר אלה שנשארו מלוכלכים.
בניסוי שערך ד"ר קאי קספר, מאוניברסיטת קולון בגרמניה, השתתפו 98 נבדקים. בתחילת הניסוי, הנבדקים חולקו לשתי קבוצות, קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת, וכל נבדק היה צריך לפתור בעיה שלא ניתנת לפתרון.
לאחר מכן, הוצע לנבדקים מקבוצת הניסוי לרחוץ ידיים, ולקבוצת הביקורת - לא. בשתי הקבוצות טענו הנבדקים כי יוכלו להצליח במשימה בפעם הבאה, אולם האופטימיות של קבוצת רוחצי הידיים הייתה גבוהה יותר באופן משמעותי.
אופטימיות גבוהה, אבל לא גבוהה מדי, מובילה בדרך כלל להצלחה במשימות. הפעם, התקבל ממצא ההפוך. לשתי הקבוצות ניתנה משימה שנייה, הפעם קשה אך אפשרית. הנבדקים שלא רחצו ידיים הצליחו במשימה הרבה יותר. כאמור, האופטימיות בקבוצה הזו הייתה נמוכה יותר.
קספר מעריך כי הניקון הפיזי, אחרי הכישלון במשימה, יוצר ממנה ריחוק וניתוק. הניתוק מן הכישלון כנראה מאפשר אופטימיות לגבי העתיד, אולם ייתכן שהוא מונע חזרה מחשבתית על הפעולה בראש, או הפקת לקחים. כמו כן ייתכן שאצל מי שחש עדיין מעט את צריבת הכישלון, המוטיבציה להצליח בכל זאת גבוהה יותר.
נקי כפיים
רחיצת ידיים משפיעה על השיפוט המוסרי. אנשים שנטלו ידיים, התקלחו ואפילו רק דמיינו את עצמם כנקיים, שפטו אחרים באופן חמור יותר על מעשים רעים קטנים שעשו, וראו את עצמם כמוסריים יותר. אם אותם נבדקים התבקשו לחשוב על משהו רע שעשו, זה לרוב עורר אצלם רצון עז לעשות מעשה טוב, אחרי נטילת ידיים, הצורך לכפר על עוונות באמצעות מעשה טוב, פחת.
כיוון שגם אנשים שרק דמיינו את עצמם נקיים נהנו מהאפקט, כמעט כמו אלה שהתנקו באמת, נראה כי לא מדובר בהשפעה של עצם פעולת רחיצת הידיים על המוח. כנראה שהמטאפורה של 'ניקיון מוסרי' קשורה אצלנו לרעיון של ניקיון פיזי, עד שלפעמים אנחנו מתבלבלים ביניהם. יצוין כי כל המחקרים נעשו בתרבות המערבית, ומעניין יהיה לראות האם הממצאים האלה יחזרו על עצמם בתרבויות אחרות.
רחיצה ידיים עוזרת לא רק לתחושת "ניקיון מוסרי", אלא גם לתחושה שניתן אולי לקרוא לה "ניקיון מחשבתי". נבדקים שבחרו בין שתי חלופות דומות, דיווחו על כך שיש להם ספקות לגבי הבחירה, וניסו להצדיקה בכל מיני דרכים.
נבדקים שרחצו ידיים, דיווחו על פחות ספקות ולכן גם מצאו פחות צידוקים לבחירתם - הם כנראה "התנקו" מהספקות ולכן לא היו צריכים לטרוח כל כך למצוא צידוק להחלטה.
מחקרים אחרים מגלים שאפשר לשטוף מאיתנו "מזל רע" או "מזל טוב", כפי שהתגלה במחקר שעסק במהמרים. בדרך כלל, מהמרים שהרוויחו ישקיעו יותר בהימור הבא ואילו מהמרים שהפסידו ישקיעו פחות בהימור הבא, האפקט הזה מתון יותר לאחר רחיצת ידיים.
האם רחיצת ידיים תמיד משפרת את מצב הרוח? לאו דווקא. היא "מנקה" אותנו מהחוויה הקודמת וגם כאשר אנחנו שמחים, רחיצת הידיים יכולה להסיר חלק מתחושת האופוריה.
במחקר נוסף, שהוביל ד"ר ספייק לי או מאוניברסיטת מישיגן, נבדקים מצאו את עצמם במצב שבו נאלצו לשקר, אם בעל פה ואם בכתב. לאחר מכן הוצע להם לבצע פעולה הגיינית. אלה ששיקרו "ביד", בכתב, השקיעו יותר ברחיצת ידיים. בעוד שהנבדקים ששיקרו בעל פה, השקיעו יותר בגרגור מי פה.