דוגמנית לדוגמה

"טוויגי - דוגמנית העל הראשונה", חמישי 21:05, "יס דוקו"

קשה לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו הפכו דוגמניות לאייקון שחורג מתחומי המסלול והפכו לגיבורות תרבותיות. ולמרות זאת, אין ספק שהרגע הזה נמתח בין שני הקצוות של שנות ה-60, תחילתו עם כוכבת הוליוודית שעם כל הכבוד לכישרון המשחק שלה, מה שהוציא את תהילתה הייתה המיניות המתפרצת שלה, והכוונה כמובן למרלין מונרו. בקצה השני של הסיקסטיז ניצבת טוויגי הנערית, שונה כל-כך מהנשיות המלאה של מונרו, אך עדיין - סמל מין. טוויגי היא הסיבה שכמעט כולנו מכירים שמות וותיקים יחסית כמו קלאודיה שיפר, נעמי קמבל, קיית מוס, היידי קלום, ג'יזל - וכך הלאה, עד עדי נוימן ובר רפאלי המקומיות. היא הייתה למעשה ה"סופר מודל" הראשונה, לא עוד אחת שמדגמנת רק בתצוגות אופנה וידועה לקהל המקצועי כמעין בובת תצוגה אנושית בחלון הראווה של בית האופנה, אלא מישהי שמביאה גם אישיות. מעבר לכך מעניין לראות לא רק אותה, אלא גם את מי שצרכו אותה לראשונה כדוגמנית-על, אולי הסופר-מודל הראשונה - הקהל של שלהי שנות ה-60 שתפיסתו את "האישה האידיאלית" עברה באותה תקופה מהפך רציני.

טקסס הולדם

עמרי כספי נגד גל מקל, NBA, בין שישי לשבת, 02:00, ערוץ הספורט

חובבי כדורסל ותיקים עדיין זוכרים את ההתרגשות שליוותה את המבחנים שערך מיקי ברקוביץ', בשיא הקריירה שלו, כמדומני לאטלנטה הוקס מה-NBA. אחר כך הוליכו את התקוות הלאומיות נדב הנפלד, דורון שפר ועודד קטש, לשווא. רק עמרי כספי הצליח לדלג (כנגד כל הסיכויים והפרשנים שראו בו שחקן מוגבל), מעל לגדר שעליה שכבו הטאלנטים הוותיקים ולהפוך לשחקן לגיטימי בליגת הכדורסל הטובה בעולם. השנה הצטרף אליו גם גל מקל ואלוהי הכדורסל (כלומר בהנחה שיש שם מישהו מעל מייקל ג'ורדן), הועיד להם מפגש "ראש בראש" בדרבי טקסני כבר במשחק הפתיחה של הליגה.

כמובן שאפילו עמרי כספי "הוותיק" יעלה רק מן הספסל, שלא לדבר על מקל שמספר הדקות שצפויות לו עדיין לא ברור, אבל מה שבטוח: תהיינה דקות שבהן שניהם יהיו על המגרש ויספקו רגע נדיר של נחת לכדורסל הישראלי.

ידידותי למשתמש

"גאדג'ט-טים", שבת 17:30, ערוץ 10

אפתח בווידוי קטן: אני אולי לא טכנופוב, אבל בוודאי מפגר טכנולוגי ידוע, אחד שמסתפק בשליחת דואר אלקטרוני (ואפילו מתעקש על המונח הישן, במקום פשוט לומר "אי-מייל"), מסרונים או גלישה ברשת בסגנון הישן והטוב. אין לי אייפד או אייפון או את יתר החיקויים שלהם, ואם כבר יש לי טענות נגד המכשיר הסלולרי שלי, הרי הן על כך שהוא משוכלל מדי עבור דפוסי התקשורת הישנים שלי, שלא לדבר על אצבעות הפלאח העבות שלי שלוחצות בו-זמנית על שלושה מקשים שונים.

לא באה כל החשיפה האישית המביכה הזאת אלא כדי לומר שלא אמורה להיות לי שום זיקה לתוכנית כמו "גאדג'ט-טים", ובכל זאת אני עט עליה כמוצא שלל רב, או אולי כדרך שחלק מן הקוראים צורכים את השורות האלה: לא כהמלצת צפייה, אלא כתחליף לה. כנראה שאיני היחיד שסבור כך, שכן גם בערוץ 10 שהתחיל עם התוכנית הזאת בשעה ניסיונית, קידמו אותה לשבת ב-17:30, עוד לא ממש "פריים-טיים", אבל בהתחשב בעונה ובשעון החורף, בהחלט שעה שבה כבר מתכנסים יותר צופים סביב הטלוויזיה שלהם. המגיש, אביב פרנקל, הוא בדיוק מה שכל הדיוט כמוני צריך: מסביר פנים, חביב ומציג את הנושאים בהומור לא מתנשא. והעיקר, בסוף התוכנית אני מרגיש מעודכן בתחום חשוב שזר לי לחלוטין, ממש כשם שלקוראים שאינם חובבי טלוויזיה, יש כרגע עוד נושא לשיחה בפינת הקפה.