וינשטיין: אין מספיק מועמדים לפרקליט המדינה ממשרד המשפטים

היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הביע כעס על כך שמלבד עו"ד שי ניצן, המשנה ליועמ"ש לתפקידים מיוחדים - כל יתר אנשי פרקליטות המדינה ומשרד המשפטים נמנעו מלהגיש את מועמדותם לתפקיד פרקליט המדינה.

ל"גלובס" נודע כי בשיחות סגורות הביע וינשטיין מורת-רוח על כך שאיש מבין האחים שוקי ומומי למברגר - האחד הוא המשנה לפרקליט המדינה לשעבר לעניינים פליליים, והאחר הוא פרקליט מחוז דרום המכהן - לא מילא את הטפסים הנדרשים להגשת מועמדות, וכך גם המשנה הנוכחי לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, עו"ד אלי אברבנאל.

בכך הותירו אנשי הפרקליטות את ניצן כמועמד פנימי יחידי לתפקיד יורשו של פרקליט המדינה משה לדור, שיסיים את כהונתו בעוד חודש וחצי.

מחר (ב') תתכנס בפעם השנייה ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה, במשרד המשפטים בירושלים. לצד וינשטיין, המשמש יו"ר הוועדה, מכהנים בה מנכ"ל משרד המשפטים ד"ר גיא רוטקופף, נציב שירות המדינה עו"ד משה דיין, נציגת הציבור עו"ד רחל תורן ונציג האקדמיה פרופ' אריאל בנדור. לאחר הישיבה הקודמת, שהתכנסה לפני כשבועיים, נסגרה תקופת הגשת המועמדויות.

5 מועמדים מילאו את הטפסים הנדרשים: עו"ד שי ניצן; שופט בית המשפט המחוזי בירושלים צבי סגל; עו"ד יהושע רזניק; עו"ד עופר ברטל; ומועמד חמישי מקרב האקדמיה המשפטית, ששמו טרם פורסם.

ההימנעות של האחים למברגר

עם סגירת המועמדויות, התברר כאמור כי איש מבין אנשי משרד המשפטים, למעט ניצן, לא הגישו מועמדות לתפקיד. הדבר עורר את כעסו של וינשטיין, וזאת ממספר סיבות. האחת היא שבניגוד להערכות השוררות בזירה המשפטית, וינשטיין טוען כי סיפור בחירת פרקליט המדינה הבא בהחלט אינו סגור, והמינוי אינו מונח עדיין בכיסו של ניצן; השנייה היא שבניגוד להערכות, איש מבין האחים למברגר לא הגיש מועמדות.

מתברר שהן שוקי למברגר, שפרש לפני חודשים אחדים מתפקיד המשנה הפלילי לפרקליט המדינה, והן מומי למברגר, פרקליט מחוז דרום, החליטו איש איש מסיבותיו שלא להגיש מועמדות - אך הדבר אינו נובע מהערכות כלשהן לגבי מידת הוודאות שהתפקיד מיועד לניצן.

לפי ההערכות, סביר שאם היה אחד מהם מבקש להתמודד לתפקיד פרקליט המדינה, הוא היה מוודא מבעוד מועד כי אחיו אינו מתמודד, כדי להימנע ממצד של התמודדות בין האחים; ואולם ההחלטה שלא להתמודד התקבלה על-ידי כל אחד מהם בנפרד.

עם זאת, אם תחליט ועדת האיתור לפנות לאחד מהם ולהציע לו להתמודד - ההערכה היא שפנייה זו תיענה בחיוב.

ההתערבות של לדור

אלא שכאן טמונה הבעיה, לשיטתו של וינשטיין: הניסיון בשני הסיבובים הקודמים שבהן מונה פרקליט מדינה באמצעות ועדת איתור - אז מונו בתורם עו"ד ערן שנדר ועו"ד משה לדור - מלמד כי ועדת האיתור איננה נוהגת לפנות מיוזמתה למועמדים פנימיים ממשרד המשפטים, אלא רק במטרה להרחיב את רשימת המועמדים באנשים מן החוץ בלבד. זאת, כדי לא לפגוע במראית עיקרון השוויון, שלפיו לא ניתנת העדפה, ולו משתמעת, למועמדים פנימיים שהוועדה כביכול חפצה ביקרם.

תוצאתה של גישה זו, שלפיה ועדת האיתור עשויה להימנע מלפנות מיוזמתה גם הפעם למועמדים מהפרקליטות או ממשרד המשפטים, היא הגורמת מורת-רוח ותסכול ליועץ המשפטי לממשלה.

בסביבתו של וינשטיין שורר כעס גם כלפי הפרקליט היוצא לדור, על מה שמצטייר שמעורבות פעילה מצידו בתהליך בחירת הפרקליט הבא. בסביבתו של לדור מכחישים, עם זאת, כי החלטתם של האחים למברגר ושל עו"ד אברבנאל שלא להתמודד לתפקיד הושפעה מעצותיו של לדור, וטוענים כי ההיפך הוא הנכון - לדור דווקא ניסה לשכנע אותם, לתמוך ולעודד אותם להציג את מועמדותם לוועדת האיתור.

ההתלבטות של וינשטיין

לפני כשבועיים, לאחר ישיבת הפתיחה של ועדת האיתור, נמסר ממשרד המשפטים כי "היועץ המשפטי ציין כי הפרסומים בדבר 'משחק מכור' או העדפה כזו או אחרת סומכים על אדני-שווא, כלשונו. היועץ רואה את הצורך לפתוח שעריה של הוועדה בפני מועמדים רבים וטובים, בעלי כישורים מתאימים".

וינשטיין מצוי בהתלבטות אמיתית בשאלה אם יש להעניק את התפקיד לניצן, וזאת למרות הגישה הכללית שאותה הביע היועץ, המעדיפה מועמדים מבית על פני מועמד חיצוני לתפקיד. היועץ מודע היטב למכלול תכונותיו וכישוריו של ניצן, ליתרונותיו כמו גם למגרעותיו.

לצד זאת, מתכוון וינשטיין לעמוד ללא פשרות על עיקרון נוסף - והוא, שוועדת האיתור תמליץ בסוף דיוניה לשרת המשפטים, ציפי לבני, על מועמד אחד בלבד לתפקיד. את העיקרון הזה טבע וינשטיין בכל ועדות האיתור לתפקידים בכירים במשרד המשפטים.

כשנכנס לתפקיד היועץ, היה זה לאחר שקודמו, מני מזוז, נעתר לבקשת שר המשפטים דאז, יעקב נאמן, וגרם לכך שוועדת האיתור לתפקיד המשנה ליועמ"ש (כלכלי-פיסקלי) תמליץ על כמה מועמדים, שמהם בחר נאמן את עו"ד אבי ליכט. נאמן ביקש להחיל את אותו כלל על וינשטיין, אך נתקל בחומה בצורה.

מבחינת היועמ"ש, יש לצמצם במידת האפשר את מעורבות הדרג הפוליטי - אף אם מדובר בשרה מקצועית כמו לבני - במינויים הבכירים במשרד; על אחת כמה וכמה כשמדובר בתפקיד הרגיש של פרקליט המדינה.