בהודעה שנשלחה לעיתונות הכלכלית בשבוע שעבר מחברת גוליבר הוצג נתון פנטסטי: "ברישיון החיפושים", נכתב בכותרת, "קיימים שני מאגרי גז בשווי כולל של בין 560 מיליון דולרים לכ-1.2 מיליארד דולרים". למה הכוונה בדיוק במילה "שווי"? כוונת המשורר כאן הייתה שכמות הגז המשוערת שישנה במאגר ניתנת למכירה בסכום מצטבר שנע בין שני המספרים. זאת, אף על פי שטרם ידוע הקצב שבו ניתן יהיה להפיק את הגז, אם בכלל יימצא, ובהנחה כי יימצאו הלקוחות שירכשו אותו ויסכימו לשלם בעתיד את המחיר שבו נמכר גז טבעי כיום.
אבל זוהי רק ההודעה לעיתונות. בדיווח הרשמי לבורסה ששלחו בעלות רישיון החיפושים זרח וגוליבר, אין שום זכר למספרים האלה. למה? פשוט מאוד: מפני שרשות ניירות ערך קבעה כללים מפורטים וברורים כיצד יש לדווח למשקיעים. השווי הכספי, אינו נכלל בפרמטרים האלה. בהודעה לבורסה, למשל, אפשר למצוא רק את אומדן כמות הגז ללא "הפרשנות" של ההכנסות שהוא עשוי להניב (2.9 BCM, שזה בערך עשירית מכמות הגז שנמצאה במאגר ים תטיס).
במציאות, עד שאפשר יהיה בכלל לנקוב בשווי, על גוליבר לעבור תחנות רבות: קודם כול צריך להשיג מימון לבצע את הקידוח, שעלותו נאמדת בעשרות מיליוני דולרים (לא עניין קל לאחר רצף הכישלונות והאכזבות בענף); לאחר מכן צריך להביא מפעיל קידוחים מקצועי ולהתגבר על תקלות במהלך הקידוח; ואם בסופו של דבר אכן מוצאים את כמות הגז שהעריכו בתחילה, צריך לבנות תשתית שתחבר את הגז לארץ (ולעבור דרך המשרד להגנת הסביבה והארגונים הירוקים), למצוא לקוחות שירכשו את הגז ועוד. רק אחרי כל התהליך הזה, שאורך למעלה מ-5 שנים, יהיה אפשר באמת להעריך כמה שווה הגז שנמצא.
אחרי הנפילה בקידוח שמן, שגוליבר לקחה בו חלק, קשה להבין איך מרשה לעצמה החברה להוציא הודעות גרנדיוזיות כאלה לעיתונות. אבל הנה נקודה מעניינת: אם בעבר כל הודעה שיצאה בתחום, גם הזהירה ביותר, הציתה את דמיון המשקיעים והזניקה את המניה, הרי שהפעם המניה אפילו ירדה לאחר הודעת גוליבר. המשקיעים, כך נראה, כבר מנוסים מכדי ללכת שבי אחר החלומות שמנסות למכור חברות החיפושים.