משפט
- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?
"שבוע לפני שנרשמתי לפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. 4 חודשים לפני סיום השירות הצבאי. תמיד הייתי מסומן להיות מהנדס, כי הייתי חזק במקצועות ריאליים. התקבלתי לעתודה בטכניון, למדתי שבוע והבנתי שזה טכני ויבש מדי. מאחר שלא באתי ממשפחה רבת-אמצעים, רציתי ללמוד משהו שיהיה גם מקצוע, וזה צמצם את האפשרויות. בסופו של דבר, הבחירה במשפטים הייתה ברירת מחדל".
- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?
"שני אנשים. אחד היה המאמן שלי בהתמחות, ד"ר אמנון גולדנברג. ישבתי בחדרו ויצקתי מים על ידיו. אני חושב שאין מחלוקת אמיתית על כך שהיה גדול עורכי הדין בארץ, מהזן שלא רואים יותר. השני היה עו"ד טום באר, שאיתו עבדתי בפירמה Cravath, Swain & Moore. הוא אחד מגדולי הליטיגטורים בארה"ב. שניהם השפיעו על הקריירה שלי".
- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?
"העצה הכי טובה הייתה של פרופ' דני פרידמן, שהיה אז הדיקן באוניברסיטת תל-אביב, ושדחף אותי לעשות את הדוקטורט בהרווארד. אם לא הייתי נוסע, לא הייתי מגיע למשרד בניו-יורק. החוויה האמריקאית העשירה אותי, פקחה את עיניי ושיפרה את הראייה המשפטית שלי. כשאדם חי, לומד, עובד במקום מסוים, הוא לוקח את הדברים כפי שהם. קבלת פרספקטיבה מאפשרת לך להיות יותר ביקורתי, יותר יצירתי, לגרום לך לחשוב כיצד אתה יכול לשנות ומה אתה יכול לעשות יותר טוב. מי שיש לו את היכולת לקבל נקודת-מבט מרוחקת יותר על המקום שהוא נמצא בו, זוכה ליתרון מבחינת התובנות שלו".
- ומה העצה הגרועה שקיבלת?
"אולי היו עצות גרועות, אבל כנראה לא הלכתי לפיהן. אני לא יכול להצביע על מהלך שעשיתי בחיים, שבדיעבד אני רואה אותו כטעות משמעותית".
- מה הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלך?
"הרגעים שהכי מאכזבים אותי הם כשאני מפסיד תיק ומרגיש שנעשה אי-צדק. זה בסדר להפסיד תיק שאתה אומר עליו שבית המשפט יכול היה לפסוק לכאן ולכאן, והלך עם הצד השני. האכזבה היא כשלא הגיע ללקוח להפסיד, כשנגרם לו עוול".
- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?
"הייתי מת להשתתף ב'משפט הקופים'. היו שם המרכיבים הכי מדהימים שיכולים להיות לליטיגטור: 1925. טנסי. קלרנס דרו. עצם הרעיון שבמאה ה-20 אדם מועמד לדין על הוראת תורת האבולוציה של דרווין בארה"ב, ולא בצפון אינדונזיה. עמדה שם שאלת חופש הביטוי, החופש האקדמי, הנאורות לעומת הבורות של דתיות קיצונית, הכול היה שם.
"הייתי גם מאוד שמח להשתתף בצוות התביעה של 'משפטי נירנברג'. במשפט הראשון כליברל, בשני כיהודי".
- עם מי היית רוצה לעבוד?
"באמת? עם הצוות שלי פה במשרד. השותפים והצוות פנטסטיים. יש לי אמון מוחלט בהם. יש בינינו הרמוניה מצוינת. לא הייתי יכול לדמיין צוות אחר שהייתי רוצה לעבוד איתו".
- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?
"הגדולה של שופט היא שהוא מבין את האישיות שלו, את היכולות שלו ואת היתרונות שלו. הטעות הגדולה של אדם שהולך לשיפוט היא לרצות להידמות למישהו אחר".
- את מי היית שוכר לייצג אותך?
"בהליך פלילי, ואני מקווה שאף פעם לא אגיע לשם, הייתי לוקח את עו"ד נוית נגב, השותפה של עו"ד דן שינמן, שמייצגת את ראש הממשלה אהוד אולמרט בפרשת ראשונטורס; או את שותפי, נדב ויסמן. הייתי מפקיד את חיי בידיו.
"בהליך אזרחי, הרשימה ארוכה. כי כמה מידידיי הטובים ביותר הם עורכי דין מצוינים. ולא הייתי מייצג את עצמי, לפי האמרה ש'מי שמייצג את עצמו יש לו לקוח טיפש'".
- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?
"הזיכוי של מנכ"ל רמדיה גידי לנדסברגר בפרשת רמדיה. זו פרשה נוראה שגבתה קורבנות, ומטבע הדברים, הטרגדיה של התינוקות המסכנים והמשפחות הייתה כל הזמן ברקע. המשפט נמשך 5 שנים, על פני עשרות ישיבות. היה מאבק קשה נגד דעת-הקהל, והצלחנו לשכנע את בית המשפט שעליו לפסוק לפי הראיות ולפי הדין ולא לפי רחשי הציבור, ובסופו של דבר, הוא זוכה. זה סיפוק הרבה יותר גדול מאשר זכייה בפסק דין ענק עבור לקוח כלכלי. תמיד הסיפוק יותר גדול כשאתה זוכה במשהו שעניינו צדק או עוול אינדיבידואלי מאשר בעניין עסקי-מסחרי".
- איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?
"אני חושב שאני מנהל את עצמי לפי המותר והאסור ולא לפי העונש. זה אולי נשמע צדקני, אבל זה באמת כך. לדעתי, זה בסופו של דבר בנשמתו של עורך הדין. האיסור הוא איסור, ולא משנה מה העונש לגביו או האם תיתפס".
- יש לקוח שלא היית מייצג?
"לקוח שיש לי יסוד להניח שעבר עבירת אלימות".
- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?
"לגלות שהלקוח לא כן איתך. הדבר שהכי מפחיד אותי כשאני עומד בבית המשפט זה שהלקוח שלי, או עד מטעם הלקוח שלי, משקר".
- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?
"אני דואג להתכונן טוב. אין לי אמונות טפלות".
- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?
"שנות ה-70. כליטיגטור, מה שמאוד מפריע לי בעריכת הדין של היום זו האגרסיביות; אי-הרלבנטיות של הטיעונים; ההתקפות לגופם של הצדדים ולא לגופם של הדברים. השיח היום שתלטני, צעקני ודמגוגי. בשנות ה-70 - הכרתי את זה כסטודנט למשפטים וכמתמחה - ההתייחסות הייתה הרבה יותר מינורית, מכובדת ועניינית".
- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?
"סוקרטס. במשפט שהביא להוצאתו להורג. קצת מזכיר את משפט הקופים. רק שבמשפט הקופים המורה יצא עם 10 דולר קנס וסוקרטס יצא עם עונש מוות. מעניין, שהאיש לימד את תורתו 40 שנה ורק כאשר היה שינוי בטולרנטיות של היוונים לערכי הדמוקרטיה, פתאום הגיעו למסקנה שהוא משחית את הנוער ומבזה את האלים. הייתי מאוד שמח לו הייתי יכול לייצג אותו".
- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?
"אני לא יכול להעלות על דעתי שהייתי פורש. אני אוהב יותר מדי את מה שאני עושה כדי שאחשוב על פרישה. לו הייתי פורש, היה נוצר לי ואקום שהייתי מתקשה למלא".
אנושיות
- מה מצחיק אותך?
"המון דברים. אני אוהב לצחוק, אני משתדל להצחיק. צחוק זה דרך טובה להתגבר על משברים קטנים".
- מה מעציב אותך?
"לראות עוול. לראות אנשים חסרי אונים".
- מה מרגש אותך?
"לראות שעוול נפתר ואנשים חסרי אונים מתגברים על בעיה. ולזכות במשפט שבו אני מרגיש שנגרם עוול לאדם שאני מייצג, כפועל יוצא משני הדברים הראשונים".
- מה מכעיס אותך?
"חוסר יושר. וחוסר נאמנות מאנשים שאתה מצפה מהם שיתנהגו איתך ביושר ובנאמנות".
- על מה אתה מתחרט?
"לא אגיד שאני מתחרט, אבל הדילמה הגדולה שלי בחיים הייתה אם לבחור בעריכת דין כמקצוע או כייעוד, כשליחות. ובסופו של דבר, עשיתי את הבחירה בעריכת דין כמקצוע. ויש לי צער מסוים שלא הצלחתי לשלב בין השניים כפי שהייתי רוצה. כי עריכת דין היא עיסוק שיש בו פן משמעותי של שליחות, ומי שעוסק בפן הזה מגיע לסיפוק בלתי רגיל.
"ברור שאני נמצא היום יותר בצד הכלכלי-עסקי של עריכת הדין ופחות בצד של סיוע לקשי-היום, והדבר הזה גורם לי אולי לתחושת החמצה חלקית. אני מאוד מעריך את אלה שמוצאים את הדרך לשלב, לצד העשייה לביתם".
- מהי החולשה הכי גדולה שלך?
"חוסר סובלנות".
- מה עשוי לשבור את רוחך?
"שום דבר".
- מתי בכית בפעם האחרונה?
"כשאבא שלי נפטר. הייתי בן 12. קראו לו שלום, ולכן שם משפחתי היום הוא לשם. קודם הוא היה צרקוב, 'כנסייה' ברוסית. איך יהודי מתגלגל עם שם כמו צרקוב? סבא של סבא שלי היה קצין בצבא הצאר במלחמת קרים. הוא הצטיין בקרב וקיבל אות הצטיינות מהצאר, ולצד זה הוקנתה לו הזכות לבחור שם רוסי. כשהתחילה העלייה הגדולה מרוסיה, בשנות ה-70, חזרתי ונשאלתי 'אתה יודע מה זה צרקוב?', ואז בחרתי בלשם כנגזרת של אותיות שמו של אבי, שלום".
- מתי צחקת בפעם האחרונה?
"לפני 10 דקות. כל הזמן".
- למי או למה אתה מתגעגע?
"לאימא שלי, שרה. היא נפטרה לפני חצי שנה, בגיל 91. הייתה צלולה, חוש הומור פנטסטי, עד חצי שנה לפני מותה. איתה הייתי צוחק כל הזמן.
"ואם אתה שואל על תקופה, אז אני מתגעגע לתקופת הדוקטורט שלי. זו הפעם היחידה בחיי הבוגרים שבה לא עבדתי ויכולתי להקדיש את זמני ללימודים ולהנאות שסיפקו חיי הסטודנטים בבוסטון. מאחר שהייתי מכוון מטרה, עשיתי את זה בשנה וחצי במקום ב-4 שנים".
- מהו בעיניך האושר המושלם?
"שילוב טוב בין העבודה והסיפוק בעבודה למשפחה. השגת האיזון הזה הוא אחד הדברים הקשים ביותר, בעיקר כשאתה עובד בעבודה תובענית".
אנשים
- את מי אתה מעריץ?
"ואן-גוך. בגלל הווירטואוזיות, היותו בלתי מובן על-ידי החברה בתקופתו, האמונה בעצמו, ביכולות שלו והטרגדיה שליוותה אותו. אני נוסע לראות תערוכות שלו".
- למי היית רוצה להידמות?
"אני חושב שהרצון להידמות זה לפי הביטוי 'הדשא של השכן ירוק יותר'. לא הייתי רוצה להחליף את החוויות והמהות של החיים שלי עם אלה של מישהו אחר. כל אדם ואוסף התכונות שלו, אוסף החוויות שלו. ואני חושב שזה עצוב שאדם רוצה להחליף אותן עם החוויות של מישהו אחר".
- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?
"לא הייתי רוצה. ולא בגלל שאני חושב שאני מושלם. מאותה סיבה שאני לא רוצה לחיות חיים של אחרים".
- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?
"באנגליה של סוף התקופה הוויקטוריאנית, סוף המאה ה-19. הייתי רוצה להיות בריסטר (עורך דין בכיר באנגליה שמופיע בבתי משפט) בתקופה של התפתחויות ושינויים דרמטיים בדין האנגלי, בעיקר בדיני החברות, בחוזים, בהלכות הגדולות במשפט המסחרי-עסקי. אז הגיעו השופטים הגדולים".
- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?
"של השופט שבפניו אני מופיע. הייתי משלם הרבה בשביל זה. פעם הופעתי בבית המשפט העליון וטענתי בפני הרכב בראשותו של אהרן ברק. אחריי טען עורך הדין של הצד השני, צעיר ופחות מנוסה. וברק, בעוד אותו עורך דין טוען ישב וכתב בנמרצות. עורך הדין קרן ולחש לי: 'אתה רואה? מעניין אותו מה שאני טוען'. עניתי לו: 'הוא כותב את פסק הדין'. ברגע שגמר לטעון, ברק קרא את פסק הדין ודחה את ערעורו. זו קריאת מחשבות".
החיים
- מה מניע אותך לקום בבוקר?
"החיים. כשאתה ישן אתה לא חי".
- מהו המאכל האהוב עליך?
"חומוס".
- והשנוא?
"חומוס. משום שאני אוהב חומוס, וכשאני אוכל הרבה יש לי יציקה בבטן, ואז אני שונא את זה".
- מהו הצליל האהוב עליך?
"צחוק".
- בעבור מה תסכן את חייך?
"משפחה".
- כיצד היית רוצה למות?
"בשיבה טובה. תוך כדי שינה".
רזומה
* לשם, בן 61. נולד וגר בתל-אביב. נשוי לנורית (אדריכלית)+3 ילדים (ניר, 25, סטודנט לאדריכלות; שרון, 22, עוזרת מפיקה בטלוויזיה; דנה, 16, תלמידה). מומחה לליטיגציה אזרחית, בוררויות בינל', דיני חברות ומשפט מסחרי.
* שותף בכיר במשרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע&לשם טל, השלישי בגודלו בארץ (220 עורכי דין, כ-60 שותפים).
* בין התיקים: זיכויו של מנכ"ל רמדיה גידי לנדסברגר; פיצוי ענק של 750 מיליון ד' למדינול בסכסוך עם בוסטון-סיינטיפיק האמריקאית.