חצו את קו המיליארד שקל: החשמל הפלסטיני הופך לפצצת זמן

החוב של צרכני החשמל הפלסטינים לחברת החשמל חצה את קו המיליארד שקלים - כך התברר מעיון בדוחותיה הכספיים של החברה, שפורסמו ביום ראשון. הצרכנים הפלסטינים אינם נוהגים לשלם עבור החשמל שהם צורכים, וישראל נהגה לקזז את חובם מול הכנסות הרשות הפלסטינית ממע"מ. הנוהג הזה הופסק כשהאמריקאים הורו להעביר לרשות את הכנסותיה ממס - ומאז החוב הפלסטיני גדל ללא הפרעה.

נכון, החוב עדיין בטל בשישים לעומת החוב הכולל של חברת החשמל, אבל חוקי הכלכלה קובעים שמי שלא משלם עבור מוצר צריכה - הצריכה שלו רק תלך ותגדל. וכך, בעיית החשמל הפלסטיני הופכת לפצצת זמן.

מדוע הפלסטינים אינם מייצרים את החשמל בעצמם? מדוע הרשות, שמקבלת סיוע זר בהיקף שאין לו אח ורע בעולם יחסית לגודל אוכלוסייה, לא הקימה אפילו תחנת כוח גדולה אחת? שאלה מצוינת, בעיקר נוכח העובדה שברצועה ישנה תחנת כוח קטנה שמופעלת במזוט יקר ומזהם, אף על פי שניתן להפעילה גם בגז טבעי. ולפלסטינים דווקא לא חסר גז: ב-1999 גילתה חברת בריטיש גז את מאגר עזה-מארין מול חופי עזה. המאגר יכול לספק די גז לצורך ייצור מלוא החשמל הדרוש לפלסטינים למשך קרוב ל-20 שנה.

על הנייר, הפלסטינים יכולים להגיע לעצמאות אנרגטית בתוך שלוש-ארבע שנים לכל היותר. בשטח שום דבר לא זז כבר 15 שנה. ראש הממשלה מוכן עקרונית לאפשר לפלסטינים לפתח את המאגר, ושליחו המיוחד, עו"ד יצחק מולכו, אחראי למגעים בנושא. מה קורה במגעים האלה ומדוע הם נמשכים זמן כה רב? על כך הציבור הישראלי אינו מדווח ואינו יודע.

המידע שמגיע לעיתונאים בעקיפין מצביע על-כך שלפלסטינים יש חלק ניכר מהאחריות למחדל. ההתנהלות שלהם, על-פי המידע החלקי הזה, היא חובבנית, שלא לומר ילדותית, ונגועה ביותר משמץ של סיאוב.

אבל גם ישראל אשמה במחדל: בעיניה החשמל והגז הפלסטיניים הם קלף מיקוח מדיני, מחווה בסל המחוות המצומצם שראש הממשלה מוכן להציע לאבו-מאזן.

הגיע הזמן שנתניהו יבין שעצמאות אנרגטית לפלסטינים היא גם אינטרס ישראלי, כי את החשבון של ההתנהלות הנוכחית ישלמו בסופו של דבר צרכני החשמל בישראל.