בין קיבוץ שעבר תהליכי שינוי והפך ל"קיבוץ מתחדש", לבין חברי הקיבוץ שעובדים בו, לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד - כך קבע בסוף השבוע בית הדין הארצי לעבודה, שקיבל את ערעור קיבוץ תל-יוסף על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, שהכיר לראשונה לפני מספר חודשים בקיומם של יחסי עבודה בין חבר הקיבוץ, אבי בן-אהרון, לבין קיבוצו.
עם זאת, בית הדין הארצי ציין כי ככל שמדובר בעבודה של חבר קיבוץ מחוץ לקיבוץ אצל צד שלישי, אזי מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין החבר לבין אותו מעביד.
"השינוי שחל בקיבוץ והפיכתו לקיבוץ מתחדש לא שינו, גם מבחינת תקנון הקיבוץ, את היחס בינו לבין חבריו... אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי עובד-מעביד, שכן עבודתו נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנו", הסביר בית הדין הארצי לעבודה את החלטתו.
לדברי השופטים, יגאל פליטמן, אילן איטח ואביטל רימון-קפלן, ונציגי הציבור, ראובן רבינוביץ' ויצחק דויטש, "לפי תקנון הקיבוץ, אין כל כוונה של שינוי ביחסים שבין הקיבוץ והענפים לבין החברים, כתוצאה מהשינוי המבני שחל בקיבוץ כאמור, ולכן ההתקשרות שבין החבר לבין הקיבוץ נעשתה מתוקף היותו חבר קיבוץ, ולא עובד של הקיבוץ".
עוד נאמר בפסק הדין כי "לגבי חבר אגודה שיתופית, הכלל מקדמת דנא הוא שחבר באגודה עובד באגודה, משום שהוא חבר בה, והוא חבר משום שהוא עובד. במצב עניינים כזה אין לראות את החבר כעובד במובן יחסי עובד-מעביד, שכן עבודתו נלווית לחברותו ואינה נפרדת ממנה".
השפעת רוחב
באפריל השנה הכיר לראשונה בית הדין האזורי לעבודה בנצרת ביחסי עובד-מעביד בין חבר קיבוץ לקיבוצו. נשיאת בית הדין האזורי בנצרת, ורד שפר, פסקה כי בין בן-אהרון, חבר קיבוץ תל-יוסף, שפוטר מעבודתו כרכז המדגה של הקיבוץ בינואר 2011, לבין קיבוצו, התקיימו יחסי עובד-מעביד החל משנת 2002 - המועד שבו עבר הקיבוץ שינוי באורחות חייו והפך לקיבוץ שיתופי מתחדש.
המשמעות של החלטת בית הדין הארצי, שהפך את ההחלטה וקבע כי לא התקיימו יחסי עבודה בין בן-אהרון לקיבוצו, היא דרמטית, שכן מרבית הקיבוצים בארץ עברו תהליכי שינוי דוגמת זה שעבר קיבוץ תל-יוסף, וחיים ועובדים בהם אלפי חברים.
בית הדין הארצי מנע בהחלטתו אפשרות של תביעות של חברי קיבוץ מתחדש נגד קיבוציהם להכרה ביחסי עבודה.
"שינוי שהוא כורח המציאות"
בן-אהרון עבד במשך שנים ארוכות כמנהל "דגי תל-יוסף", ופוטר מעבודתו בינואר 2011 בעקבות בדיקה שערך הקיבוץ לגבי תפקוד המדגה. בהמשך אף אישררה אסיפת הקיבוץ את פיטוריו. בנוסף, הוגשה נגד בן-אהרון תביעה לבית המשפט המחוזי לתשלום 5 מיליון שקל, בקשר לנזקים שנגרמו עקב כשלים בניהול המדגה.
באמצעות עורכי הדין הראל טיקטין ויואב אבן עתר בן-אהרון לבית הדין האזורי וטען כי פיטוריו נעשו שלא כדין.
במסגרת תביעתו טען בן-אהרון כי להלכות הקודמות של בתי הדין לעבודה, לפיהן בין חבר קיבוץ לבין קיבוצו לא מתקיימים יחסי עבודה, אין תחולה בקיבוץ מתחדש, דוגמת תל-יוסף. זאת, בין היתר, מכיוון שבן-אהרון קיבל תלושי שכר באופן ישיר, שכרו לא הועבר בקופת הקיבוץ, והוא לא שולב בתפקידים שונים בקיבוץ במסגרת סידור עבודה.
בית הדין האזורי קיבל את התביעה והכיר לראשונה ביחסי עובד-מעביד בין קיבוץ לבין אחד מחבריו, אך הקיבוץ עירער על ההחלטה.
באמצעות עורכי הדין עומר כהן ונעמי אשחר ממשרד שלמה כהן, טען הקיבוץ כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין בן-אהרון לבין הקיבוץ או בינו לבין אגודת המדגה.
בין היתר טען הקיבוץ כי השינוי שחל בקיבוץ איננו משמעותי אלא רק "כורח המציאות", ועניינו בעיקר "לייעל את השירותים שמקנה הקיבוץ לחבריו ולהתאים את פניו לחיים המודרניים".
בית הדין הארצי קיבל את עמדת הקיבוץ וקבע כי הפסקת עבודתו של בן-אהרון בענף המדגה של תל-יוסף אינה יכולה להיחשב כפיטורים.