"יש לבנות קהילה עסקית ישראלית-פלסטינית משותפת"

מהו תפקידה של הקהילה העסקית בתהליך השלום? סוגייה זו נידונה בוועידת ישראל לעסקים 2013 של "גלובס", בפאנל בהשתתפות שלושה שחקנים חשובים בתחום זה: סמיר חולילה מקרן פורטלנד רמאללה; שלומי פוגל, מבעלי ספנות ישראל ויו"ר אמפא; ומשה ליכטמן, מייסד ומנהל קרן ISRAEL GROWTH PARTNERS. את הפאנל הנחה מירוסלב דואק, האחראי על המזה"ת ועל צפון אפריקה בפורום הכלכלי העולמי.

השיח דן ביצירת מומנטום חיובי מכיוון הקהילה העסקי, אשר ידחוף את הפוליטיקאים להגיע להסכם וליישם את השיחות. דואק הזכיר בתחילת הפאנל כי ב-2012, "בכנס שנערך באינסטנבול לא היה מו"מ בין הישראלים והפלסטינאים, ואז כבר דיברנו על המומנטום העסקי. התחלנו עם קבוצה של 30 במטרה לשלוח מסר לפוליטיקאים. הקבוצה שלנו גדלה ל-150 תוך זמן קצר והיום היא מונה יותר מ-300 מנהיגים עסקיים משני הצדדים".

- מה הוביל אתכם להצטרף לקהילת ה-BTI?

חולילה: "היום, כאיש עסקים, אני מבין שאני יכול לעשות. הקהילה העסקית הפלסטינאית השתנתה ב-7 השנים האחרונות. אחרי 2006, התבגרנו. איש העסקים הפלסטינאי יודע להתלונן, אבל לא לעשות כלום. אני טוען שאנחנו גם עושים ולא רק מתלוננים: אנחנו צריכים להרוויח, ולייצר מקומות עבודה ולייצר תקווה. אם לא נעשה את זה - נכשלנו".

"אין לי בעיה לחיות יחד עם ישראלים", אמר חולילה", "השאלה איך הופכים את זה למציאות שבה שנינו ביחד חלק מהקהילה העסקית הגלובלית. היום אני יכול להגיד שאני מלא בביטחון שאפשר לבנות משהו ביחד, כאנשים וכמנהיגים שמאה אחוז תומכים בשיחות".

משה ליכטמן אמר: "גם אותי מניע הערך שנוכל להעניק לדורות הבאים. אני רוצה קהילה שמלמדת את דור העתיד להסתכל רחוק, זה כנראה הצ'אנס האחרון להבטיח את עתיד ילדינו".

"לקדם את השלום באמצעות הכלכלה"

שלושת המשתתפים בפאנל דיברו על המומנטום הנוכחי. ליכטמן התייחס למספר הגדול של חברי הכנסת החדשים, מלאי האמביציה; פוגל שם דגש על הזווית העסקית שמייצרת ערך לשני הצדדים - יצירת מקומות עבודה, ערכיות והשקעת הכסף במשאבי חינוך.

לדבריו, "בלי קשר למו"מ המדיני, בתוך כשנה ניתן להקים אזור תעשייה ישראלי-פלסטיני שיעסיק עשרות אלפי עובדים. חשוב להראות לכולם, שאנשי העסקים יכולים לקדם את השלום באמצעות הכלכלה. אני לא אומר שנחליף את הפוליטיקאים, הם שימשיכו לעשות את עבודתם הנאמנה, אבל אנחנו אנשי העסקים צריכים לבנות את היסודות לגשרים עתידיים שיביאו שלום אמיתי לאזור".

חולילה העלה סוגיה כואבת: "אני מעסיק 7,000 עובדים ומוכן להשקיע סכומי כסף גדולים, אבל המוח הישראלי עובד אחרת. בכניסה לוועידה הזו נבדקתי משך 15 דקות על ידי אנשי הביטחון. אנחנו ב-2014 לא ב-67, ועדיין במעמד הזה אני מרגיש שאני לא שווה גרוש. אני לא מצביע לביבי ולא אכפת לו ממנו משום שאני לא חלק מבוחריו הפוטנציאליים. אני תושב של מדינה אחרת ועליי לוודא שאקבל כבוד בכל מדינה שאני אבקר בה. כדי לשרוד תחת כיבוש אין לנו ברירה, אלא לקבל כל עזרה שתוצע לנו מהקהילה העולמית. אנחנו זקוקים לחברים מכל העולם, אבל זה לא תחליף לסיום הקונפליקט שהוא פוליטיקאי ולא חברתי-כלכלי".

- מנין אתם שואבים את האופטימיות?

"ליכטמן: "זה ישמע כאילו אני לא אופטימי, אבל חשוב להבין שבזמן הפגישות שלנו עם הדור הפלסטיני הצעיר הבנו שהראייה שלהם שונה לגמרי. בעיניהם אין פתרון של שתי מדינות, על זה הם ויתרו ולכן מבחינתם שתהיה מדינה אחת, אפילו ששמה יהיה ישראל, העיקר שיהיו להם זכויות דמוקרטיות. כשאני מסתכל על זה, אני לא בטוח שזה משהו שאנחנו היינו רואים כפתרון האולטימטיבי".

לדבריו, "לישראל מצד אחד יש כלכלה בריאה, אבל היא מתמודדת עם אתגר בגאו-פוליטיקה. זהו הרגע שצריך לקבל החלטות. יש רוב חסר תקדים באוכלוסייה שתומך בפתרון לשני עמים. אנחנו מצפים מהמנהיגים שלנו לקחת את התמיכה הזו ולנצל את המומנטום".

- זה חזון או חלום?

ליכטמן: "כאדם עסקי אני חושב על הפוטנציאל של פתיחת העולם הערבי, שמונה מיליארד צרכנים. השמים הם הגבול, כל משפחה בישראל תושפע ממצב כזה".

פוגל הוסיף: "לא צריך לחכות לפוליטיקה. אני עושה הרבה עסקים עם העולם הערבי, והם מאד פתוחים לעשות עסקים איתנו". "אני מצטער", הוא פונה לדוברים האחרים בפאנל, "כולכם פה טועים. אנחנו, אנשי העסקים צריכים להראות למנהיגים את הדרך. אם נייצר ערכים לצעירים ולעצמנו וננחיל לאותו צעיר במחנה פליטים את ההבנה שהוא יכול להגיע לרמת חיים טובה יותר - נצליח".

חולילה פנה לקהל באולם: "מדוע אתם לא יוצאים מהגדה? אתם לוקחים אדמות ואת רוב משאבי המים שלנו ואומרים לי לשתף פעולה? איזה מן מודל זה? אני חווה את הכיבוש יום יום וזו לא הדרך לעסקים ולשכנות טובה. כן, אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם הישראלים, אבל לא כמו גנבים שמתחבאים. אתם מחביאים את היחסים שלכם עם ערבים ועם פלסטינאים בגלל שהקונפליקט עדיין לא פתור. הייתי רוצה להיות מלא גאווה שאנחנו עושים את זה יחד, אתם המודל שלנו, אבל לא להתנהג כגנב חכם, אלא כשותף חכם. הקונפליקט הוא לא תיאורטי, המפגש היומיומי של הילדים שלנו ושל כולנו עם ישראל הוא דרך 5,000 מתנחלים ואלף אנשי צבא".