"נמאס שאותם אנשים מתעשרים יותר וזוכים בשמנת הכלכלית"

ריצ'רד קווסט לא יכול - וכנראה גם לא רוצה, בהיותו הטיפוס הצבעוני שהוא - להסתיר את אכזבתו מכך שבכל פעם שהוא מגיע לארץ, החורף בא איתו. לבוש בחולצה לבנה בוהקת, מגוהצת למשעי, מעוטרת בחפתים, כשעל כתפיו השלייקעס שהפכו (אחרי שלארי קינג פרש) לסמל המסחרי שלו - הפרשן הכלכלי הבכיר של CNN לא נותן לג'ט לג להפריע לשטף הדיבור שמאפיין אותו גם בשידור.

לא בכדי הוא נחשב לאחד החלוצים בתקשורת הכלכלית שדאג להנגיש את הנושאים הכבדים האלה עבור הצופים שדוחות פיננסיים מהבנקים גורמים להם לפרכוסים. כבר ארבע שנים, כמעט מדי ערב (בשעה 23:00 שעון ישראל בערוץ CNN, 102 ב-yes), קווסט צוחק, זועם, מסביר, משחק ואף מדגים באמצעים צבעוניים במיוחד, כמו, למשל, בלונים בתוך צינורות שקופים, את המאפיינים הכאוטיים של הכלכלה מאז המשבר העצום של 2008.

"לאנשים יש נטייה לאבד עשתונות כשהם שומעים מושגים פיננסיים", הוא מסביר את הרציונל שמאחורי הגישה העיתונאית שלו. "הם מרימים ידיים, ובמקרה הטוב דוחפים את הדוח הפיננסי שלהם למעמקי המגירה - וחבל. הרי בתחומים אחרים לא נראה בעין יפה ויתורים כאלה. אנשים מתגאים בידע הנרחב שלהם על מיליציות בסודן או על ההבדלים בין זרם שיעי לסוני, ובה בשעה מפגינים בורות עצומה בעניינים פיננסיים, שמשפיעים על חייהם הרבה יותר".

- בוא נדבר קצת על ישראל. זה לא הביקור הראשון שלך בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס". בשנה שעברה כשהיית כאן, זה היה סמוך לבחירות אצלנו. מנקודת מבט של אורח: מה נשתנה?

"תראי, הכלכלה ללא ספק יציבה יותר, הצמיחה בעלייה, מצב התעסוקה השתפר מעט - זו לא אותה אווירת סיר לחץ שהורגשה לפני כשנה. מערכת הבחירות האחרונה בישראל הייתה הראשונה, אם אינני טועה, שהתמקדה במצב הכלכלי. זו לא הייתה מערכת בחירות מפתיעה במיוחד, כולם ידעו מי עומד לזכות. אבל אם נתבונן על מה שקרה מיד לאחר הבחירות, נראה שהמשימה הראשונה שעמדה בפתחה של הממשלה היא לייצב את הכלכלה. אז מאזן התשלומים השתפר, הגירעון קטן, כך שניתן לומר שהיום המצב הכלכלי יציב יותר בבירור".

- ומצד שני? הרי תמיד יש צד שני.

"אני חושב שהתהייה לגבי העתיד, כפי שהשתקפה במחאת האוהלים, עדיין לא נפתרה: עליית מחירי הדיור, עוני, עלות שירותי הבריאות. אנשים עדיין לא מרוצים מזה".

- אתה חושב שהמחאה תחזור?

"אין לי דרך לחזות את העתיד, כמובן. כל מה שאני יודע הוא שהפגנות הן תולדה של רגע מסוים בזמן: הן מתפתחות בעקבות רצף אירועים. קשה לי להאמין שיווצרו התנאים לחזור על זה".

- אבל לא הרבה השתנה אחרי הבחירות.

"זה לוקח זמן. אני לא אומר את זה כמו אחד מאותם פוליטיקאים איומים; זה פשוט ככה. הרי גם הדברים שאנשים מתלוננים עליהם לא נוצרו בין לילה. לגבי השאלה אם הממשלה הזו מסוגלת להתמודד איתם - עוד מוקדם מדי לקבוע. תראי, האוצר סיים את השנה שעברה עם עודף בתקציב, שזה מוזר בהתחשב בחוסר ההשקעה בנושאים כמו תשתיות, רווחה וצמצום פערים - נושאים שגם ה-OECD מודאג מהם. אני חושב שזו תהיה הסוגיה הבוערת, ולא נושאי ביטחון כבעבר. זו גם תהיה הסוגיה הבוערת בארצות הברית, בבריטניה ובארצות אחרות. לאנשים נמאס (הוא מרים את קולו) שאותה קבוצה קטנה ומצומצמת נעשית עשירה יותר וזוכה בכל השמנת הכלכלית".

- כמה עולה מלונה בהארלם?

קווסט, ממש כפי שעולה משם התוכנית שהוא מגיש, "Quest Means Business", הוא אדם יסודי. ניכר בו שעשה שיעורי בית. הוא מכיר היטב את האתגרים הכלכליים שמולם ישראל עומדת, ואת מה שנעשה כאן כדי להתמודד מולם. נקודת המבט שלו, לא רק כפרשן כלכלי אלא גם כאדם שמגיע מבחוץ, יכולה אולי לנפץ כמה סיסמאות שנשמעות כאן חדשות לבקרים. אני מעמתת אותו, למשל, עם העובדה שכל מה שהממשלה עושה מבחינת צמיחה וטיפול בגירעון - לא מחלחל למטה. אז בתגובה הוא שואל אותי בתקיפות הצ'רמרית שלו כמה אני משלמת שכר דירה. אני משיבה והוא ממיר את המחיר משקלים לדולרים, ומבשר לי שמצבי לא רע כל-כך: "במחיר הזה היית יכולה במקרה הטוב לשכור מלונה בהארלם".

- בסדר, אבל ה"טריקל דאון ת'יאורי", תיאוריית העושר שמחלחל למטה - למשל כל מיני יוזמות פילנטרופיות של עשירי העולם, אלה שזכו בארצות הברית לכינוי "האחוז האחד" - אתה לא חושב שזה השקטת מצפון במקרה הטוב וסתם יחסי ציבור במקרה הרע?

"תראי, מפתה מאוד להגיד שזה ניסיון של העשירים להסית מהם את האש, אבל אם תסתכלי על המאבק למיגור האיידס באפריקה, הקרן של ביל ומלינדה גייטס היא התורמת הגדולה ביותר שלהם. גם העלאת המודעות לבעיות היא תרומה".

- יש לך תובנות מיוחדות על המשק הישראלי?

"עד כמה שהביטוי 'אומת הסטארט-אפ' מאוס כל-כך בעיניי, אין מנוס מלהודות שהוא נכון. הקפיצה שהמשק הישראלי עשה בארבעים השנים האחרונות מדהימה. אין לה אח ורע בעולם".

- יש טענה שהיזמים הישראלים הצעירים לא חושבים לטווח הארוך, אלא רק מחפשים לעשות את המכה ולהתעשר. את האקזיט.

"אני לא חושב שזה דבר כזה רע. או טוב. זה פשוט ככה. קחי לדוגמה אנשים כמו הנשיא פרס או נלסון מנדלה המנוח. שניהם דוגמאות לאנשים שגם בגיל מתקדם מאוד לא ויתרו, והמשיכו לפעול ולהוות השראה לכולנו. אבל הם שייכים לדור נדיר של נפילים. לאנשים כיום יש דרך אחרת, מסלול אחר".