נמלה יחידה היא חיה די פשוטה, אבל קן נמלים - זה כבר עולם מורכב להפליא. בעוד נמלה אחת יכולה לעשות מעט מאוד פעולות ולהעביר מעט מאוד מידע, קן נמלים שלם יכול לעשות דברים מדהימים, אף שאין מנהיג או כוח עליון הדואגים לסנכרן את הפעילות הזאת: נמלים בונות מבנים הנדסיים מורכבים ללא תוכנית בנייה; הן מוציאות לפועל מבצעים מרהיבים של סילוק גופות או פסולת גם בלי לקבל החלטה שהגיעה השעה לעשות זאת. הדואליות הזאת מקסימה ומבלבלת את חוקרי הנמלים, אבל לא רק אותם. נמלים הן הדוגמה האולטימטיבית לאופן שבו המוני יחידים טיפשים פועלים יחד כקולקטיב אינטליגנטי למדי, בסנכרון מלא, אבל ללא גורם מאגד. הקסם הזה זכה בספרות המדעית לשם Emergence - מושג המבטא חיבור בין חלקים היוצר שלם העולה על סך חלקיו, לפי חוקיות שכל פרט נשמע לה, ללא תכנון מקדים.
התופעה הזאת מרתקת חוקרים מתחומים שונים כיוון שהיא אינה מתחילה ונגמרת בנמלים. גם בני האדם הם יצורים שהם סך פעילות כל התאים בגופם. אם ניקח לדוגמה את המוח, הרי שהוא שילוב של פעילות כל הנוירונים שלנו, אבל אין נוירון אחד המפקד על האחרים. גופנו הוא שילוב "חכם" של תאים "טיפשים", כמו קן נמלים. יש שיאמרו יותר מזה, שגם הערים שאנחנו בונים והרשתות החברתיות שאנחנו יוצרים הן מבנים החכמים מסך חלקיהם, והפעם אותם חלקים - נמלים - הם אנחנו. אם כך, מה זה אומר עלינו כיצורים חיים ועל העתיד שלנו?
נמלים: חכמות יחד, טיפשות לחוד
בואו נחזור רגע לנמלים, וננסה להסביר שוב מה קסום בהן כל כך. לנמלים יש מלכה, אבל היא אינה מפקדת על הקן. תפקידה אך ורק ללדת נמלים נוספות. ניתן להתייחס אליה כשחלות של הקן. הנמלים עצמן אינן יודעות בהכרח שהן שייכות לקן. כיחידות, הן יצורים טיפשים עד תסכול, אומרת פרופ' דבורה גורדון מאוניברסיטת סטנפורד, החוקרת אותן כבר שנים רבות. "נמלה אינה מכוונת מטרה. היא אינה יודעת שהיא צריכה להביא מקל אל הקן כדי לבנות את חלקה בו. היא מושכת את המקל כי נראה לה שמקל הוא משהו שצריך למשוך. לעתים היא תמשוך בו במשך שעות רבות מאוד, אפילו אם הוא תקוע, בעקשנות אין קץ אבל ללא תחכום כלשהו, בעוד נמלה אחרת בקצה השני של המקל תמשוך אותו בדיוק לכיוון ההפוך".
זה מה שקורה כשהסנכרון בין הנמלים איננו מצליח, אבל מה קורה כאשר האותות ביניהם מסונכרנים? הן יכולות לבנות גג המגן עליהן מפני הגשם, והן עושות זאת במקרה בדיוק לפני שעומד לרדת גשם. הן יוצרות גינות שבהן הן מגדלות מזון. הן יוצאות למלחמות ולוקחות שבויים. הן עושות זאת בלי לדעת שהן עושות זאת. כולן יחד בונות קן בלי שהן יודעות שזו המטרה שלהן.
האינטליגנציה, אם כן, אינה נמצאת ברמת הפרט, וגם לא במנהיגות. מי שאינו מאמין באלוהים יאמר שמשהו בתקשורת בין הנמלים מכתיב את פעילותן המשותפת.
לנמלים יש שפה המונה כ-20 "מילים" שהן יכולות לשדר לחברותיהן מן הקן, באמצעות ריח. הן יכולות לומר דברים כמו "יש מזון", "צריך לפנות את הגופה הזאת", "אני שייכת לקן X". נמלה מסוגלת לא רק להבין את שפת אחיותיה, אלא גם לבצע חישובים. למשל, היא יכולה לשים לב שבאזור מסוים במרחב, הריחות שמסמנים "יש אוכל" רבים יותר מאשר באזור אחר, וכן לראות שבאזור מסוים צפיפות השדרים של "אני מהקן שלך" גבוהה יותר מצפיפות השדרים "אני מהקן השני". על בסיס השדרים הפשוטים האלה, נמלה יכולה להסיק למשל היכן כדאי לה לחפש אוכל. על פי הכללים האלה מסתנכרנת פעילות הקן.
עד שהנמלים מקבלות סימן הן עוסקות בפעילות אקראית לחלוטין. עם הזמן אותה פעילות מקבלת סדר, ואז רואים "התבגרות" של קן הנמלים. קן יכול לחיות כ-15 שנה, אך כל הנמלים בו מתחלפות לאורך תקופה של שנה. בשנים הראשונות לקיומו, התנהגותו אקראית וגמישה יותר וגם פעילה ומחפשת טריטוריות נוספות להתרחב אליהן. ממש כמו אצל בני אדם, אבל מי שמתבגר הוא כאמור הקן ככלל ולא כל נמלה בפני עצמה.
אם כך, האם ניתן לומר שלקן נמלים יש תודעה או שהוא חיה בפני עצמה? חוקרי נמלים לא ממהרים להגיד זאת, אבל חוקרים בתחום הסנכרון בהחלט מסתכנים בכך.
נוירונים: אפשרות שיקום
כי הרי גם גוף האדם פועל בדיוק כך. יש בו מערך תאים שהם אמנם מתוחכמים מאוד כמערכות ביולוגיות, אבל אין סימנים לכך שיש לכל תא ותא אינטליגנציה כלשהי. הם מתקשרים ביניהם על פי חוקיות בסיסית ומוציאים לפועל את הקיום של גופנו. אף שכל התאים בגוף מתחלפים תדירות ואנחנו נראים אחרת בתחילת החיים ובסופם, אנחנו כל הזמן מרגישים שאנחנו "עצמנו", כלומר מדובר בקיום שהוא בו בזמן תוצר של פעילות כל התאים בגוף אבל גם עצמאי מפעילותו של כל תא ספציפי. יש שיאמרו שהמשהו אקסטרה הזה נקרא "נשמה", אבל התפיסה המדעית היא שמדובר בישות שהיא לא יותר ולא פחות מסך כל חלקיה, גם כשחלקיה מתחלפים.
הדוגמה הטובה ביותר בגוף ל"שלם שעולה על סך חלקיו" היא פעילות המוח. כל מחשבה שיש לנו, כל זיכרון, אינם אגורים במקום אחד ויחיד. "מחשבה" מתרחשת כאשר רשת של נוירונים, תאי עצב, פועלת יחד. ניתן לדמיין זאת כרשת של נורות קטנות שנשכחה בסבך של חוטים. כאשר מדליקים אותה, כל המנורות בשרשרת נדלקות בבת אחת, לא משנה היכן הן בסבך החוטים, שנשאר חשוך. המחשבה נוצרת מפעילות של מכלול תאים הקשורים זה לזה בקשרים כימיים ובקשרים של זמן, וכל אחד מהם פועל בנפרד. מי מנהל את התהליך? התשובה של המדע היום היא: אף אחד. יש מכלולי רשתות במוח שיש להם השפעה גדולה יותר על מכלולים אחרים, וכאלה שיש להם השפעה קטנה יותר, אך אין בוס גדול.
מדענים מתחום המחשוב וחקר המוח הצליחו לבנות "רשתות נוירונים" מלאכותיות ממתגים שהקשרים ביניהם הופכים חזקים יותר כאשר הם פועלים בסנכרון זמנים. רשתות כאלה הצליחו להציג התנהגות של למידה. למשל, לאחר שהוצגו להן תמונות רבות של חתולים ונאמר להן שאלה חתולים, הן הצליחו לזהות חתול אחר שלא הוצג להם ולהבדיל בינו לבין חיות אחרות, בלי שניתנה להן הגדרה כלשהי של חתול.
באחרונה התרחשה פריצת דרך נוספת: מערכת מלאכותית כזאת הצליחה לזהות חתול בלי שהוצגו לה תמונות ונאמר לה "זה חתול", אלא רק מתוך שהיא קיבלה ביקורת חיובית בכל פעם שהצליחה לזהות חתול נכון. למידה כזו דומה יותר לתהליך הלמידה בפועל של המוח.
מערכות מבוזרות כמו קן נמלים, המוח האנושי ורשת נוירונים ממוחשבת הן פגיעות פחות דווקא משום שכל הידע אינו מרוכז במקום אחד. כאשר הורסים חלק מקן נמלים או כאשר מתרחש אירע מוחי, חלק גדול מהיכולות ניתנות לשחזור. ואולם לארגונים הרשמיים של בני האדם - למשל מדינה או חברה מסחרית - יש מנהיגים האחראים לקבלת ההחלטות. הם אינם מבוזרים כך, ואולי צריך לומר עדיין אינם מבוזרים כך.
רשתות חברתיות: עתיד ללא הנהגה
כאשר בני אדם חוברים יחד ברשת קשרים פיזית - למשל בניין משותף או עיר - או ברשת וירטואלית - למשל פייסבוק או טוויטר - הם מציגים התנהגות שיש בה דמיון להתנהגות של קן נמלים או של רשת נוירונים. למשל, ערים מתפתחות על בסיס תכנון ערים, אבל הן אינן נשמעות לתוכנית באופן מוחלט. מסיבות שניתן לנתחן ולהסבירן אבל איש אינו מבין אותן עד הסוף ואינן בהכרח תוצר של תוכנית, מתפתחות לפתע "שכונת עוני", "שכונה של צעירים" וכדומה.
ברשתות חברתיות, יכול מתכנן הרשת לקבוע כללים בסיסיים, כמו "מידע שהופץ על ידי יחיד מקושר במיוחד יופץ בהרחבה יותר מאשר מידע שהופץ על ידי יחיד מקושר פחות", אבל מתכנן הרשת אינו שולט בתוכן המידע, בזהות הנחשפים אליו או בשאלה מי מתחבר למי ובאופן שבו מערכת הכללים שיצר תגרום למשל לכך שההמון ייצא לרחובות וידיח את הדיקטטור שלו, כפי שקרה במצרים. מנהיגי הרשת גם אינם קובעים אילו תכנים משותפים בעוצמה ואילו נשכחים מיד, או אילו תכנים הופכים למודל לחיקוי ומייצרים העתקים בווריאציה (Memes - מילה השאולה מספריו של ריצ'רד דוקינס, אחד ממוביל רעיון ה-emergence).
מבחינה זאת, ברשת חברתית יש חלק מהמאפיינים של תודעה קולקטיבית מבוזרת. "אני רואה בזה אבולוציה של האנושות ממש", אומר ד"ר אשר עידן, עתידן ומומחה לרשתות חברתיות ומרצה באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה הפתוחה. "קן נמלים, מוח ו-1.2 מיליארד משתמשי פייסבוק פועלים לפי אותם חוקים. ייתכן שאלה גם החוקים של הדומם. למשל, אצל נמלים ניתן לראות ממש שלושה 'מצבי צבירה' - נמלה הפועלת לבדה, נמלים הפועלות בתיאום, או נמלים הנמצאות בצרה המתלכדות ממש כגוף אחד'". וברשתות החברתיות? עדיין לא לגמרי שם, אבל בדרך.
"בכיכר תחריר, במחאה בשדרות רוטשילד, הפך ההמון לגוף אחד שהונהג אבל גם הנהיג את 'מנהיגי המחאה'. הם הפכו לאדם אחד. דפני ליף הייתה ה-400 אלף ולהיפך".
עידן מציין שכמו נמלים וכמו אלגוריתמים שכבר נמצאים בשימוש במערכות מחשוב מודרניות ונקראים "אלגוריתמים גנטיים", כך גם קבוצות בפייסבוק הן בעצם אוסף של גורמים שמחפשים דברים באקראי. "כשאחד מוצא דבר מעניין, הוא מתקשר זאת לסביבתו ואם מצטברת מאסה של תקשורות כאלו - הופ, זורם הנחיל כולו כאיש אחד אל עבר אותו עניין או תופעה".
עידן מדגיש כי גם במוח, וגם ברשתות חברתיות, לא כל הנוירונים או כל בני האדם נולדו שווים. "לי יש 4,000 חברים, ולכן אני משפיען, יותר משאת משפיעה עם 500 חברים. אני עדיין לא קובע מה יקרה ברשת, אבל יותר מידע עובר דרכי, ומידע שרוצה לעשות קיצור דרך יבחר לעבור דרכי או דרך משפיען אחר. גם זה דומה למתרחש בגזרת הדומם: חור שחור מושך יותר מאסה, הוא ה'משפיען' של הגלקסיה אבל לא קובע מה יקרה בה".
עד כאן מה שיודע המדע לומר כבר היום. לגבי הכיוון שאליו נושבת הרוח, עידן סבור שהרשתות החברתיות יחליפו בעתיד את מנהיגי המדינות. "זו לא תהיה אנרכיה, לא פאן-אנרכיה, כולנו נשלוט יחד וחלקנו ישפיעו יותר מאחרים, אבל לא יהיו מנהיגים. כולנו למדנו בבית הספר את המשפט 'לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם', אבל מה ההמשך? את זה לא מלמדים, והמנהיגים יודעים מדוע. ההמשך הוא 'אשר אין לה קצין ושוטר ומושל'. זו חוכמת ההמון".
עידן מאמין שאנחנו נמצאים כעת בתקופת מעבר. "לפני המצאת הכתב התנהלו בני אדם בקהילות קטנות, כמו רשתות נוירונים זעירות. המצאת הכתב הובילה לכך שהמעטים שידעו לכתוב שלטו על קבוצות הולכות וגדלות. אחר כך, הגישה לנשק קבעה את השלטון, אבל היום הטעות ההיסטורית הזאת מתוקנת ותיווצר מחדש רשת גדולה, של 6-8 מיליארד איש. בשלב הראשון ייווצרו ברשת מנהיגים לרגע כמו דפני ליף, ובהמשך לא יהיה בכך צורך כי חוכמת ההמון תשלוט. מי שהם היום בני 35-40 או שייכים למדיה ההמונית, ינסו להילחם בכך בכל כוחם, אבל ללא הצלחה".
- ולרשת הזאת תהיה תודעה בפני עצמה, גדולה משלנו?
"אנחנו עדיין רחוקים מאוד מכך. אנחנו דינוזאור עם גוף של בניין ושכל של זבוב. הקישוריות עדיין לא קרובה להיות מספקת ומספר הפריטים עדיין לא הגיע למאסה הקריטית הרלוונטית להיווצרות שלם שבאמת עולה על סך חלקיו. ייתכן שנראה או שילדינו יראו ניהול עצמי קולקטיבי, אבל לא תודעה קולקטיבית. זאת בניגוד לנמלים, שלדעתי אין להן תודעה עצמאית, אלא רק קולקטיבית".
- אם בני אדם הם תוצר של סך הנוירונים שלהם, וקן נמלים הוא תוצר של סך הנמלים, - האם ייתכן שנוכל מתישהו לנהל שיחה עם קן נמלים?
"מעולם לא חשבתי על זה. קן נמלים הוא כמו מוח, אבל אין לו חלוקת עבודה של מוח. בקן הנמלים הביזור הוא מוחלט, ואין חלקים שממש מנהלים חלקים אחרים. אני גם לא רואה בו סימנים של שפה, ולכן אני לא בטוח שיש ממשק לתקשר איתו.
"גם לרשת חברתית אין היום מוח, ואין אפשרות לתקשר עם האורגניזם הכולל הנקרא 'אנושות', אבל מי יודע, אולי בגלקסיה אחרת כן קיימת ציביליזציה שהגיעה לרמה כזאת, ולכן אנחנו, כפרטים, לא מצליחים עדיין לתקשר איתה. כמו שנמלה לא יכולה לדבר עם נוירון שלנו, כי אנחנו מתקשרים בשפה ברמת המכלול ולא ברמת הנוירון הבודד. אם יום אחד נגיע לתודעה קולקטיבית אמיתית, אולי נמצא אותם".