מתח גבוה או מתח נמוך. מתח עליון או מתח תחתון. מי שהיה צמוד למסכי הטלוויזיה באותו סופ"ש סוער ולבן מאין כמוהו שנפל בחלקנו, לבטח זוכר מושגים אלו שחזרו שוב ושוב במהלך הכיסוי התקשורתי את מזג האוויר החריג ששרר אז, ובעיקר - את הפסקות החשמל שהזכירו לנו כמה קל (ולא תמיד צודק) להתלונן על חברת החשמל.
מי שלבטח לא צריך שיסבירו לו מה פירוש מתח גבוה/נמוך/עליון/תחתון הוא אריה קורוטקין, מנכ"ל, מייסד, ובעל המניות הגדול ביותר באינטר תעשיות, אחת משחקניות עבודות הקבלן הוותיקות במשק החשמל הישראלי (הוקמה לפני 40 שנה בסמוך למלחמת יום הכיפורים), וחברה ציבורית מזה 18 שנה. קורוטקין, בן 64 - איש ה"כלכלה ישנה" כפי שנהוג לומר - הוא אחד מארבעת מייסדי אינטר (שניים מהם כבר הלכו לעולמם), ולמרות גילו הוא אינו מתכנן לפרוש לפנסיה, לפחות לא בקרוב.
להיפך. קורוטקין, כך זה נראה, עומד להעלות הילוך, ולראיה השקעה שביצע באחרונה בחברה. קורוטקין, וקבוצת משקיעים שאסף, רכשו ביולי האחרון את החזקת קרן פייט באינטר (14.4%, מבית היוצר של קרן פי.מי) תמורת 8.6 מיליון שקל, ולפי הידוע קורוטקין נטל הלוואה כדי לבצע רכישה זו. כעת יש בידיו 17.2% מההון בעוד ליורשי האחים יוסי ועודד הומל (שכאמור נפטרו) נותרו 14.3% ואילו למייסד הרביעי, אלי כהן, נותרו 7.7%, ובסך הכול - 39.2% לגרעין המייסד. לקורוטקין, דרך אגב, יש רק השכלה תיכונית.
רכישה זו של קורוטקין, אירוע מכונן בפני עצמו, התרחשה זמן קצר לאחר אירוע מכונן אחר במחזור חייה של אינטר שיצא לפועל השנה, והשפיע באופן מהותי על ביצועי המניה: הכפלת מחירה פי 2, כך שאינטר שווה כעת 18 מיליון דולר (63 מיליון שקל).
האירוע השני הוא רכישת הפעילות האלקטרו מכנית של דלקיה ישראל, אך לפני שנסביר מי זו דלקיה ומדוע וכיצד רכישתה תסייע לאינטר בעתיד, נחזור מעט אחורה כדי להבין מה עושה אינטר תעשיות.
שני מגזרי פעילות
לאינטר תעשיות - נקראה בעבר מלתא אינטר תעשיות עד שמכרה את פעילות המעגלים המודפסים שהייתה ברשותה לפי.סי.בי בשלהי 2010 - יש שני מגזרי פעילות עיקריים. הראשון, מגזר הפעילות הקבלנית, שפירושו תכנון והקמת מערכות חשמל לתעשייה (דהיינו למפעלי ייצור וכדומה), ייצור לוחות חשמל, אוטומציה חשמלית ומערכות פיקוד ובקרה; והשני, מגזר פעילות הסחר, שפירושו שיווק מוצרים להולכת כבלי חשמל ותקשורת והגנות מפני מתח יתר וברקים, וכן שיווק גופי תאורה.
רוב פעילותה של אינטר, בשני מגזרי פעילות אלו, מבוצעת בארץ, ורק חלק קטן ממנה נעשה בחו"ל (באחת ממדינות יבשת אפריקה) - חלק אותו מתכננת החברה להגדיל בעתיד הקרוב ("זה קל כל עוד יש לך את הקשרים הנכונים", אומר קורוטקין על החדירה לחו"ל).
כפי שניתן לראות בטבלה המצורפת, הפעילות הקבלנית של אינטר אחראית לעיקר הכנסותיה, אך פעילות הסחר, כשרווחיותה חיובית, היא זו שרווחית הרבה יותר מהפעילות הקבלנית. כמו כן, הפעילות הקבלנית, מכיוון שהיא למעשה ברובה פעילות פרוייקטלית, שיעור צמיחתה אינו קבוע בעוד ששיעור הצמיחה של פעילות הסחר הרבה יותר עקבי. ולא פחות חשוב - שיעור הרווחיות של הפעילות הקבלנית לרוב מושפע ממהות הפרויקט עצמו (כמו הקמת שדה פוטו וולטאי שהרווחיות ממנו נמוכה).
לפני שנמשיך, נזוז מעט הצידה כדי להסביר מתח גבוה/נמוך/עליון/תחתון. מתח חשמלי גבוה פירושו מתח שעולה על 1,000 וולט בזרם חילופין או על 1,500 וולט בזרם ישר. מתח נמוך פירושו מתח שנע בין 12-1,000 וולט בזרם חילופין או על 30-1,500 וולט בזרם ישר. לכן, מתח גבוה משמש צרכני חשמל מאוד גדולים (כמו מפעלי ייצור), ומתח נמוך משמש בעיקר את משקי הבית בארץ.
הקבלני גדול יותר, הסחר רווחי יותר
מגזר הקבלנות של עבודות חשמליות במתח גבוה הוא די תחרותי בארץ, אך אינטר הצליחה למצב עצמה כאחת מתוך שלוש המובילות בו כששתי החברות האחרות הן אלקו ואפקון. כמו כן, השינוי שחל במשק החשמל הישראלי - דהיינו פתיחתו לספקיות פרטיות מלבד חברת החשמל - מסייע לאינטר לקבל דריסת רגל משמעותית יותר במגזר זה, בין היתר, על ידי מתן שירותי קבלנות לתחנות כוח פרטיות, בגז או באנרגיה סולרית (כמו התחנה הפוטו וולטאית שהוקמה בקיבוץ עין חרוד איחוד והפכה ללקוחה של אינטר).
בדומה לפתרונות מתח גבוה, מספקת אינטר ללקוחותיה לוחות חשמל למתח נמוך ואלו מיועדים בעיקר למבני תעשייה, מבני משרדים, בתי קולנוע, קניונים ועוד. לקוחותיה במגזר זה, כאמור, הם חברות תעשייתיות (כמו תנובה ושטראוס), קיבוצים ומספר קטן של רשויות ממשלתיות. כמחצית מלקוחותיה במגזר זה היא לקוחות חוזרים, והיתרה - לקוחות מזדמנים לפי פרויקטים להם הם נזקקים (שחלקם מתקשרים עם החברה בשנית) - נתון שמעגן את היציבות של מגזר הפעילות.
ועכשיו למגזר הסחר שאחראי לכרבע מסך הכנסות אינטר. במסגרת מגזר זה, משווקת אינטר באופן בלעדי ציוד (בעיקר תעלות וסולמות) מתוצרת גרמניה להולכת כבלי חשמל ותקשורת והגנות ממתחי יתר וברקים, וכן משווקת מגוון של גופי תאורה בינלאומיים שמיוצגים על ידה. גופי תאורה אלו משמשים לתאורת פנים או חוץ, ושוב - נמכרים במסגרת פרויקט ללקוח כמו בית מלון, מגדל מגורים או מסעדה.
מגזר זה, להבדיל ממגזר הקבלנות, מושפע באופן ישיר ומשמעותי מהמצב הכלכלי של המשק הישראלי. כשזה מדשדש, גוברת הדרישה לגופי תאורת מבוססי טכנולוגיית LED (ר"ת של Light Emitting Diode) - טכנולוגיית תאורה רבת עוצמה שהופכת אנרגיה אלקטרונית לאנרגיית אור. טכנולוגיה זו ממשיכה לתפוס תאוצה בגלל שנורת LED חסכונית בהרבה מנורות "רגילות" דוגמת הלוגן (אורך חייה גדול לפחות פי שניים מנורות אחרות) והיא הרבה יותר "ירוקה" , דהיינו פחות מזיקה לסביבה.
אינטר מתאימה עצמה למגמה זו על ידי שיווק תאורת LED, וזאת, בין היתר, מתוך רצונה לשרוד במגזר הסחר שהוא תחרותי בהרבה ממגזר הקבלנות. הנהלת אינטר, לא במפתיע, מקווה כי טכנולוגיית LED תגדיל את פעילות מגזר הסחר כולו. אינטר מספקת את פתרונותיה אלו בעיקר לקבלני חשמל וביצוע ולחברות עסקיות. כשמדובר בתעלות, אינטר מתמודדת מול תחרות מצדן של חברות דוגמת מולק-לפידות, נאור, תמח"ש ויקיר תעשיות שהיא בעיקר יבואנית. כשמדובר בגופי תאורה, מתחרה החברה בעיקר מול קימחי תאורה, געש מוצרי תאורה וישראלוקס.
עסקת דלקיה תיתן דלק
כפי שציינו בתחילת דברנו, אירוע מכונן שאירע השנה הוא רכישת הפעילות האלקטרו מכנית של דלקיה ישראל על ידי אינטר. דלקיה שייכת לקבוצת ואוליה, וזו האחרונה החליטה שהיא רוצה לצאת מהפעילות הקבלנית וחיפשה לה קונה. אלקו ביקשה לרכוש אותה, אך לאור הדומיננטיות שלה במגזר כולו, פסל הממונה על ההגבלים העסקיים את הצעתה, וכך פתח את הדלת לרכישת פעילות זו של דלקיה על ידי אינטר - רכישה שהושלמה בפברואר השנה.
דלקיה, למעשה, נותנת לאינטר דריסת רגל בשוק הבניין (להבדיל מתעשייה), וזאת על ידי הקמה ותפעול של מערכות מיזוג אוויר, מערכות חשמל ומערכות אינסטלציה . למעשה, בכל בניין שהפך ללקוח שלה, דלקיה הייתה אחראית לכל הדרישות האלקטרו מכניות שלו, מלבד מעליות. רכישת דלקיה כמעט לא עלתה לאינטר דבר, וזאת מכיוון שהיא לקחה על עצמה לבצע את הפרויקטים שהיו בתהליך של דלקיה - שישה במספר בהיקף כולל של 83 מיליון שקל.
לפי הידוע, תרומתה של דלקיה להכנסות אינטר תעמוד השנה על 60 מיליון שקל, ותוכנית ההנהלה לעתיד מדברת על הכנסות של 100 מיליון שקל בשנה הבאה ו-150 מיליון שקל בשנת 2015 - תחזית אולי מעט שאפתנית אך כזו שיכולה להסביר את פוטנציאל הצמיחה של החברה מכאן והלאה. "היתרון של דלקיה טמון בצוות הניהולי המקצועי שלה, שעבר אלינו, ובאיתנות הפיננסית שלה - וזה מה שהפך אותה לאטרקטיבית בעינינו", אומר קורוטקין.
קורוטקין אינו מקל בחשיבותה של איתנות פיננסית, בעיקר של חברה קבלנית כמו אינטר, וראיה לכך ניתן למצוא במאזן החברה שרחוק מלהיות ממונף. אינטר לא התפתתה לשוק האג"ח, ולא הנפיקה אג"ח. חובותיה הפיננסיים למערכת הבנקאית לטווח הקצר (כולל חלויות שוטפות) עמדו נכון לרבעון השלישי של השנה על 14.1 מיליון שקל, וזאת לעומת 19.1 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. אינטר מסבירה בדו"חותיה כי מתחילת 2013 ועד סיומו של הרבעון השלישי של השנה פרעה החברה 5 מיליון שקל בגין הלוואותיה הבנקאיות קצרות הטווח. כתוצאה מכך, ירד סך המזומן וההשקעות לזמן קצר שבידי החברה.
למרות שאינטר אינה שופעת במזומן מפה ועד הודעה חדשה, החברה אימצה ביולי האחרון מדיניות חלוקת דיבידנד לפיה תפעל מדי שנה לחלק לפחות מחצית מסך רווחיה הפנויים לחלוקה. ייתכן מאוד שמדיניות זו נועדה לשרת את קורוטקין (דהיינו לסייע לו להחזיר את השקעתו בחברה), אך מעבר לזה - מדיניות זו ממחישה כי לאינטר יש ביטחון בכל הקשור לנזילותה ומצבה הפיננסי בעתיד הנראה לעין. וזה לכשעצמו - די מעודד. תשואת הדיבידנד הנוכחית של המניה היא 7.1% - לא רע עבור חברה בסדר הגודל של אינטר.
