ביולי האחרון ישבה ועדת הכלכלה של הכנסת במטרה נחושה לקבוע את תקנות החוק האוסר פרסום משקאות אלכוהוליים, ובכך לאפשר פגיעה בענף ישראלי מתפתח. לפי החוק החדש האמור להיכנס לתוקפו בינואר הקרוב, לא יוכלו יצרנים, ובכלל זה גם מבשלות בירה מקומיות (את יקבי היין הם שוקלים להחריג) לפרסם תוצרתם. המטרה היא ככל הנראה להגן על הציבור התמים מפגעי המשקה. לאחרונה נודע, כי השאיפה היא שאיסור זה יחול גם על רשת האינטרנט ודפי הפייסבוק. קראתם נכון: צנזורה על האינטרנט. רשת הפייסבוק, אגב, היא ענף פרסום המתאים בול ליזמים אמיצים בראשית דרכם.
אבל נחזור קצת אחורה. לפני כעשר שנים השתנה משהו בתרבות שלנו. רבים לא מודעים לכך, חלק מאלה שכן אולי סבורים שזו לא בשורה גדולה, אבל מדובר בצעד חשוב המשליך על כמה תחומים. אם עד לא מזמן צרכני האלכוהול הישראליים נחלקו לשתי קבוצות עיקריות: לוגמים אנינים שהפרוטה מצויה בכיסם, ולוגמים פשוטים שלא יבחינו גם אם ימזגו טרפנטין לכוסותיהם, הרי שאט אט התקדמנו, תרבות האלכוהול התפתחה (כן. זו תרבות), ובאיחור קל עברנו מה שהעולם המערבי עבר כבר מזמן, פיתחנו כאן תעשיית בירה ויין.
לצד יקבי הבוטיק הישראליים הזוכים דווקא לכבוד וגאווה, צמחו מבשלות בירה ביתיות קטנטנות, וייצרו, איך לומר, סחורה לא רעה בכלל. לא מדובר בשתיינים, לא באלכוהוליסטים, לא אומללים שנפלו לטיפה המרה מדובר באנשים פשוטים שהביאו ארצה ענף שבחו"ל הוא מובן מאליו, ניסו, בישלו, טעמו, ייצרו והצליחו ליזום, להפוך תחביב למקצוע, ועל הדרך, בהחלט נכונה הקלישאה: הם שמו את ישראל על המפה.
אם פעם יין ישראלי נחשב לבדיחה, היום אנחנו יכולים להתגאות ביינות משובחים וכן, גם בבירה. לא מדובר במשקה נחות, מדובר בענף איכותי, וזה כבר מעבר לעניין של טעם. כמי שהייתה שם, ראתה את התעשייה צומחת, ראתה אנשים טובים עוזבים קריירות משגשגות בכדי להקים מפעל חלוצי, אני יכולה להבטיח לכם שבכל המקרים מדובר באנשים שהם מלח הארץ בגיקים ובחנונים. לא שתיינים, לא בעלי הון, אנשים טובים עם טעם טוב.
בירה היא לא משקה שנועד "לדפוק את הראש". מי שרוצה לעשות את זה, לא ירכוש בירת בוטיק ישראלית בארומת קינמון, טימין וצ'ילי. הוא לא יחפש את הבירה העונתית האנינה של מבשלה צפונית נידחת, שעושה את צעדיה הראשונים באמצעות פרסום דל תקציב בפייסבוק. מי שרוצה לשתות לשכרה, יחפש משהו זמין וקל, אולי משקאות תוצרת חוץ כן, אלה שהענף שלהם מן הסתם לא ייפגע, היות שהם כבר לא זקוקים לפרסום.
רק אתמול פגשתי תייר אירופאי, שהיה צמא להמלצות ברחבי הארץ. שלחתי אותו לאתרי תיירות, מוזיאונים, מסעדות, אבל במקביל ביקשתי שיטעם יין ובירה מקומיים. ברור שהוא ניסה והופתע. גם מבחינתו זו תרבות, לא סם. החוק החדש על תקנותיו מבקש להגן על הנוער הרך והתמים מפגעי האלכוהול, אבל שיטתו היא תמוהה. זו יריקה לבאר, פגיעה בתעשייה ישראלית מתפתחת שדווקא זקוקה רק לתמיכה, ופגיעה בענף שיכול, הרשו לי לחלום, לתרום גם לייצוא.