מוקדם לשפוט, והכל כמובן רק לכאורה וכו', אבל מותר כבר להניח שלקריסת המרפסת בחדרה בשבוע שעבר, לסדקים במחלף החדש שנפתח בצומת דרור לפני שבועיים, ולעוד כהנה וכהנה ליקויי בנייה שהתגלו בעת האחרונה ולמרבה המזל סיפקו עד כה בעיקר מבוכה, הפסדים כספיים ותמונות לא נעימות, ישנו מכנה משותף מאוד ברור.
עזבו את הטענות שכל מקרה לגופו, ואת העובדה שבסוף בוודאי יימצא הש.ג ותתגלה הסיבה המאוד ספציפית שאמורה לשכנע אותנו שמדובר ביוצא מן הכלל. ועוד יוצא מן הכלל. ועוד יוצא מן הכלל. בתקופות של פריחה ושגשוג, קבלן הביצוע - מי שאחראי בפועל על בניית הבניין, הגשר או המחלף - יכול ויודע להיות מאוד לארג' בבטיחות.
כשאין לחץ, מי חושב לחסוך בחיי אדם? למה להיות חמדנים? במקום לקחת "מחסנית בטיחות" בין קו האש לחיילים, לוקחים שתיים. מקפידים תמיד להיות 'און דה סייפ סייד'.
אבל, כשמתחיל הלחץ, כשחברות שנחשבות לספינות הדגל בענף מציגות שולי רווח של 2% או 3% (אורתם סהר הציגה ברבעון שלישי רווח תפעולי של 6.5 מיליון שקל, להכנסות בסך 340 מיליון שקל; דורי בנייה רשמה רווח תפעולי של 11 מיליון שקל, על הכנסות של 360 מיליון שקל), ברור שהאדמה רועדת.
ואולי, בניסיון להחזיק את הראש מעל המים, נאלצים פה ושם לוותר על כללים נכתבו בדם. שיש כעת - ואין פה שום רמז לשמות כלשהם - מי שלא חוסכים רק בטיח ובצבע, אלא גם בברזל ובחיי אדם.
כי כשמתמחרים ביצוע של בניין מגורים ב-600 או ב-700 אלף שקל לדירה, אבל מה לעשות שמחירי החשמל, המים, הדלק וכוח האדם התייקרו בעשרות אחוזים במהלך הבנייה, הדוחות הכספיים מתקשים לספוג את העניין.
אז נכון שבמבט מלמעלה, ענף הנדל"ן נראה עדיין כמו המניה הכי בטוחה בסביבה. המחירים בשמיים, הישראלים מסתערים על כל דירה, ושלטי ענק מבשרים על מחלפים, מנהרות וגשרים כמעט בכל פינה. אבל קריסת המרפסת בחדרה - כשהיזמית היא משפחת גינדי וקבלן הביצוע אינו איזה חאפר עם טנדר וסולם - מזכירה לנו שמדובר בעסק מאוד מסוכן. וזה כבר לא מסוכן רק לחברות ולמי שמימן אותן. תשאלו את 76 הדיירים שקנו לא מזמן דירות ב'גינדי פארק' בחדרה.