זה ייגמר באסון: המקומות הקדושים בישראל מסכנים חיים

בשבוע שעבר חגגו בעולם הנוצרי את חג המולד, שבו על פי המסורת נולד ישו. על פי הערכות משרד התיירות, כ-75 אלף תיירים מגיעים לישראל לרגל חג המולד, כ-25 אלף מהם צליינים שבאים להשתתף בתפילות בירושלים, בנצרת ובבית לחם.

אחד היעדים המרכזיים של תיירים בישראל - לא רק של צליינים ואפילו לא רק של נוצרים- היא כנסיית הקבר הקדוש, שנמצאת ברובע הנוצרי בעיר העתיקה בירושלים.

הכנסייה, שנבנתה במקום שבו לפי המסורת הנוצרית נצלב ישו, נקבר וקם לתחייה, עומדת במקום שבו עמדה כנסייה מאז המאה הרביעית לספירה, ועברה מאז כמה שינויים ושיפוצים.

"הכנסייה בצורתה הנוכחית מבוססת על שיפוץ נרחב שנעשה בתקופה הצלבנית, והמבנה הבסיסי שלה לא השתנה הרבה ב-700-800 השנים האחרונות", מסביר מורה הדרך אורי קציר, שמרבה להדריך בעיר. "המבנה הזה התאים לעולם שבו חיו 300 מיליון איש, והוא בוודאי אינו מתאים לעולם שבו חיים 8 מיליארד בני אדם".

הבעלות על הכנסייה היא עניין מורכב: השטחים המרכזיים שייכים ברובם לכנסייה היוונית-אורתודוכסית, לכנסייה הקתולית ולכנסייה הארמנית, אזורים אחדים שנויים עדיין במחלוקת ויש גם אזורים משותפים, שגם בהם מוגדרות זכויות. החצר, למשל, שייכת לכולם, אולם רק ליוונים-אורתודוכסים מותר לנקות אותה. היריבות בין הפלגים כה גדולה, עד כי המפתחות לכנסייה נמצאים זה כמה דורות בידי משפחת נוסייבה המוסלמית.

"מה ששולט בכנסיית הקבר זה הסטטוס קוו בין העדות, ששולט שם כבר קרוב למאתיים שנה", אומר קציר. "ב-1838 התחולל בתוך הכנסייה עימות אלים בין אנשי כמורה יוונים-אורתודוכסים לבין הארמנים, ובשיא העימות היוונים יצאו החוצה ונעלו את הארמנים בפנים. לארמנים הנצורים לא הייתה דרך לקבל מזון, ולכן הם נאלצו לפתוח חלון, להעמיד סולם, לרדת בעזרתו לכרכוב הבולט שתחתיו ולשלשל חבל שבקצהו סל - וכך הביאו להם מזון, עד שהיוונים התרצו והסכימו לפתוח מחדש את השערים. מאז ועד היום נמצא שם הסולם שבעזרתו העלו את האוכל, כי הארמנים דרשו שהסולם יישאר למזכרת, והוא כבר חלק מהסטטוס קוו - וגם חלק מהפולקלור של המקום".

הרבה אחרי הכותל

סקר שערכה אגודת מורי הדרך לתיירות בישראל בדק את רמת החשיבות של אתרים שונים בירושלים, וכנסיית הקבר דורגה בו במקום השני - אחרי הכותל המערבי - ברמת חשיבותה התיירותית. אולם בהיבט השירות והנוחות לתייר זכתה הכנסייה רק לציון 2.8 (מתוך 5), הרבה אחרי יד ושם, מוזיאון ישראל, הרובע היהודי והכותל.

"כנסיית הקבר היא לא באחריותנו, אבל היא אתר תיירותי משמעותי מאוד", אומרת מינה גנם, האחראית על המקומות הקדושים במשרד התיירות. "השקענו שם המון כספים, בתשתיות תיירות, ספסלים, תאורה. ממש לאחרונה נפגשתי בעניין זה עם קצין המשטרה האחראי על הכנסייה, יחד עם נציגות מורי הדרך, כי רבים מהצליינים באים בשביל המקום הזה, אבל הרבה פעמים זה נגמר באכזבה בגלל העומס".

בשלוש השנים האחרונות השקיע משרד התיירות 86 מיליון שקל בפיתוח תשתיות באתרים נוצריים בירושלים ובגליל. במשרד מזכירים שזו השקעה שאמורה להחזיר את עצמה: חצי מהתיירות לישראל היא נוצרית, וכל תייר מכניס למעלה מ-1,500 דולר למדינה.

אבל חוויית הביקור היא בעיה קטנה בהרבה בהשוואה לבעיית הבטיחות. גם בסתם יום של חול המבנה צפוף מאוד, ונרות מודלקים בכל מקום. המחשבות מפליגות אל האסונות שכבר התרחשו בו - כמו זה שאירע ב-1834 ובו נספו כ-300 צליינים בשריפה - ואל האסונות שעלולים חלילה להתרחש.

אהובה זקן, האחראית על התקינה במשרד התיירות, מחזירה אותנו אל עניין הסטטוס קוו: "אין לי סמכות להתערב בכנסיות, ואני לא יודעת אם למישהו במדינה יש סמכות כזו. אבל כמובן שיש לנו עניין שזה ייפתר, כי בראש מעייננו עומד ביטחונו של התייר".

קציר: "כנסיית הקבר היא מקום שבטיחותו לקויה. נקודה. למעשה, היא אסון שממתין להתרחשות. יש רק נקודה אחת שבה ניתן לצאת מהמתחם ובמקרה של אסון המוני עלול להיווצר שם לחץ נורא שיביא לתוצאות טרגיות. הרבה פעמים נוצר מצב שאנשים מגיעים מכיוון הויה דולורוזה, שחמש התחנות האחרונות שלה הן בתוך הכנסייה. כולם נדחסים לגרם מדרגות מעוקל וצר, ואחרי שהם מגיעים למפלס הצליבה, הם עומדים בתור שעות. ב'שבת האש' שמתקיימת בראשית מאי מגיעים עשרות אלפים אנשים לכנסייה ותמיד - בכל שנה - פורצות קטטות המוניות. כך קורה גם בפסחא.

"זה רק עניין של זמן עד שמישהו יידרס שם ברגלי אחרים, שלא לדבר על הבהלה ההמונית שעלולה להביא לתוצאות מחרידות במקרה של דליקה, התמוטטות חלק מהמבנה או פיגוע המוני. הסטטוס קוו גורם לכך ששום דבר לא יכול להשתנות בכנסייה. הזרמים שם מתעבים זה את זה, והחשדנות והטינה הם ברמה כזו שאי אפשר להסכים כמעט על שום דבר".

לפני שנים אחדות הועלתה אפשרות להוסיף לכנסייה פתח מילוט, אולם מזכיר הפטריארכיה היוונית בארץ, הארכיבישוף אריסטרכוס, אמר ל"גלובס" השבוע כי אין התקדמות בנושא.

הסיפור מסובך אף יותר בגלל מעמדה המורכב ממילא של ירושלים. "הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסמכותה הריבונית של ישראל בירושלים. בתי המשפט בישראל אינם רואים עצמם מוסמכים לטפל בתביעות על זכויות מהותיות במקומות הקדושים, והם מעבירים את הטיפול בכך לממשלה. הממשלה נמנעת מהתערבות, מסיבות פוליטיות. כך למשל כבר ב-1970 שלח ביהמ"ש העליון את הממשלה לפתור סכסוך בין האתיופים לקופטים על שתי הקפלות הצמודות לכנסייה. הממשלה הקימה ועדה שתבדוק, אבל מסמסה את העניין ועד היום היא נמנעת מלקבל החלטה שתפגע ביחסיה עם מצרים ואתיופיה. מאותה סיבה היא אינה רוצה לאלץ את העדות בכנסיית הקבר לבצע שינויים במבנה.

"יש לכך השלכות פוליטיות נוספות. אם בכל זאת יכפו עליהם פתרון, הוותיקן יכעס, הקהילה הבינלאומית תסער והפלסטינים יטענו שישראל קובעת עובדות בשטח שאמור להיות חלק ממו"מ על פתרון מדיני. זה מצב רגיש מאוד, ולכן אף אחד לא מוכן להתעסק עם זה. ברור שהכנסייה צריכה להיות מקום בטוח ובטיחותי יותר, אולם אין שום מצב שמאלץ את הכנסיות לבצע את התיקונים הבטיחותיים הללו. אבל ברור שהכנסייה צריכה להגיע למצב שבו לא ירמסו אחד את השני".

קבר הרשב"י: משרד האוצר הפקיע את המתחם; יו"ר ועד ההקדשים: "מה זה פה, רוסיה הקומוניסטית?"

גם ליהודים, להבדיל, יש מקום שמחכה לאסון שחלילה עלול להתרחש בו. מקום שמתנהל כבר שנים ללא דין וללא דיין. "אירוע התיירות הגדול בישראל", כך מכנים במשרד התיירות את חגיגות ל"ג בעומר במירון, בקברו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), שאליהן מגיעים על פי הערכות קרוב לחצי מיליון בני אדם ביממה אחת - שליש ממספר המבקרים השנתי.

כבר בשנת 2008 קבע מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, כי המצב סביב הקבר מחפיר: "רמת התחזוקה של מבנה רשב"י נמוכה ואינה הולמת את קדושת המקום. כמו כן, המועצה האזורית מרום הגליל אינה ממלאת את תפקידיה על פי חוק בכל הקשור למתחם רשב"י. מדיניותה המוצהרת להימנע מהתערבות בנעשה במתחם גורמת להזנחתו, להיעדר פיקוח ואכיפה על הבנייה הלא חוקית, להיעדר פעולות לתחזוקת המתחם ולפיתוח התשתיות בו ובסביבתו ופוגעת ביכולת להבטיח את שלומם ובריאותם של המבקרים בו".

בעקבות החלטת ממשלה מלפני שנתיים להעביר את המקום לאחריות המדינה, חתם שר האוצר יאיר לפיד בראשית החודש על צו המפקיע את השטחים מידי ועדי ההקדשים, שהם בעלי המקום, ומעביר אותם לבעלות המדינה. ההפקעה נועדה "על מנת לשפר את התנאים בו ולנהלו כראוי למקום קדוש", לשון הודעת משרד האוצר.

במשרד התיירות כבר נערכים לאתגר. "קבר הרשב"י דורש תשומת לב מיוחדת. הוא כמעט כמו הכותל מבחינת מספר המבקרים, בעיקר בל"ג בעומר", מספרת מינה גנם. "זה אירוע ענק והוא לא מנוהל ולא מוזמן, אנשים פשוט באים מכל קצוות הארץ, ואם זה במוצאי שבת, באים מיום שישי ומקימים אוהלים. מגיעים אלפי כלי רכב, ומבחינת בטיחות זה מאוד בעייתי".

מנכ"ל משרד התיירות, אמיר הלוי: "זו היערכות לוגיסטית ותשתיתית מאוד מורכבת. בשנה שעברה היו גשמים ששטפו מגרשי חניה, ובשנים מסוימות יש חמסין ורוחות חזקות וחשש מפני מדורות שיהפכו לשריפות - בכל שנה יש סיפור אחד. הבעיה היא בעיקר בטיחותית - 400 אלף איש ביום אחד, זה עומס חסר תקדים.

"השנה האפיפיור מגיע לביקור כמה ימים לאחר ל"ג בעומר. אנחנו עוד לא יודעים אם הוא יגיע לצפון אבל קחי בחשבון שאם זה היה קורה באותו סוף שבוע, זה שיתוק של הצפון, כל המשטרה הייתה בהיסטריה מזה".

- כמה עולה ההילולה השנתית?

גנם: "בכל שנה מקימים סביב הקבר תשתיות ארעיות, מכשירים חניות, גדרות, מעקות, שילוט, מתקינים תאורה וכמובן מוזמנים כוחות סיוע וחילוץ. העלויות גבוהות מאוד: בשנים האחרונות השקענו סביב 6.8 מיליון שקל בשנה.

"עכשיו יש תקציב נאה של 27 מיליון שקל והתוכנית היא להשקיע בתשתיות קבועות, מה שיפחית את העלויות של התשתית הלא קבועה. העלות לא תרד לאפס, בגלל עלות כוחות ההצלה - אלא לסביבות 4 מיליון שקל בשנה".

התוכניות יפות והתקציב נאה, אבל ועד ההקדשים, שהחזיק במתחם עד היום, אינו מעלה על דעתו לוותר בקלות. עו"ד אברהם נוה, המייצג את הקדש העדה הספרדית, אמר בשבוע שעבר ל"גלובס" כי בכוונת ההקדשים להגיש במשותף עתירה לבג"ץ נגד ההפקעה.

לדברי נוה: "אין שום צורך בהפקעה. כל הבעיות שמתעוררות בסביבה של קבר הרשב"י אינן קשורות לאתר עצמו אלא לשטחים הסובבים אותו, כמו דרכי גישה, היעדר תחנות משטרה ומד"א, רוכלים שמקימים דוכנים מסביב - וכל אלה נמצאים בשטחי המדינה, והמשטרה והמדינה צריכות לטפל בהם".

- היה דוח של מבקר המדינה שתיאר את המקום במילים קשות.

נוה: "הדו"ח הוא מלפני כמה שנים. המקום שופץ בשנים האחרונות בעלות של 10 מיליון שקל, תרומה מקרן ספרא להקדש העדה הספרדית, והוא מטופח ומסודר ואין צורך להכניס שום גורם זר. ההפקעה נעשית מסיבות פוליטיות בלבד. בסוף יגיעו גם לקבר הבאבא סאלי בנתיבות. זה לא ראוי".

גם שלמה שלוש, מנהל ועד ההקדשים במירון, טוען שההפקעה נעשית מטעמים פוליטיים. "זו לא הפקעה לצרכי ציבור, הרי לא הולכים לעשות עם זה משהו אחר. לא היתה הפקעה כזו במדינת ישראל. מה זה פה, רוסיה הקומוניסטית?"

- טוענים שיש במקום בעיות בטיחות רציניות. זה צעד מונע אסון.

שלוש: "כל בעיות התנועה והחניה הן בשטחים של מדינת ישראל. שהמדינה תפסיק להיות רשלנית. ההפקעה כאן היא פגיעה בזכויות הפרט והקניין ללא צורך ציבורי. אין לנו ספק שבג"ץ ישנה את ההחלטה".